מדוע הרבנים מתעקשים לקבוע כי אנו חוטאים באורח חיינו?

אנו מעוניינים לשמור תורה ומצוות ובהשתייכות לקהילה הדתית. יחד עם זאת, אנו מואסים בהצטדקות, בתחינות ובחיזור על הפתחים. פנינו מולבנים בכל מקום, והציבור הדתי עסוק בשקלא וטריא הלכתיים

חדשות כיפה ד´ 19/05/14 17:04 יט באייר התשעד

מדוע הרבנים מתעקשים לקבוע כי אנו חוטאים באורח חיינו?
Shutterstock, צילום: Shutterstock

השבוע החולף הביא איתו שתי ידיעות מצערות ומכאיבות, לעם ישראל כולו ולהומוסקסואלים והלסביות בפרט. כמובן שאני, כהומו דתי, מרגיש כאב עז יותר מכולם: הידיעות האלו מגיעות מהבית שלי, מהקהילה הציונית-דתית. הקהילה בה התחנכתי, גדלתי במוסדותיה והשתתפתי בתנועות הנוער שלה. כמה כואב לדעת שחלק ממנהיגי הקהילה עדיין לא מעוניינים בהעסקתי או בקורת הגג שלי, ובמילים אחרות, הם אינם מעוניינים בנוכחותי. האתגר עמו אני מתמודד, הניסיון הקשה שהוטל עליי, אורח החיים המורכב אותו אני משתדל לנהל - כל אלו אינם עומדים לנגד עיניהם, כשבהינף יד ולחיצת מקלדת הם חורצים את גורלי, ואת גורל אחיי ואחיותיי.

אני מדבר, כמובן, על הפשקוויל שפרסם הרב קלונסקי מירושלים, בו הוציא מהארון מורה לריקוד בשכונתו. השיח הציבורי בקהילה הדתית הוסת אוטומטית לאורח חייה של אותה אישה: האם יחסים בין נשים הם איסורים דאורייתא או דרבנן? האם אותה אישה הצהירה על נטייתה המינית? הידיעה השנייה היא תשובתו של הרב יעקב אריאל לשאלה שנשאל לגבי השכרת דירה לזוג נשים לסביות. הרב אריאל השיב: 'אם שתיהן שוכרות את הדירה בשותפות אל תשכיר. אם אחת שוכרת אתה יכול להשכיר, אך אם יש לך הצעה אחרת תעדיף אותה'.

מדובר, ולצערי - כרגיל, בהגדרתנו, ההומואים והלסביות, כחוטאים ומחטיאים, כאנשים ונשים שהחטא הוא מחויב המציאות עבורם. הרב אריאל אף החמיר ואמר שהאישה הלסבית, גם אם היא שוכרת את הדירה לבדה, עדיף שלא להשכיר לה. עובדת היותה לסבית מציבה אותה במדרגה נמוכה יותר מאשר אדם 'מן השורה'.

האם הרב אריאל היה אוסר להשכיר את הדירה לרווק חילוני? מה עם זוג שאינו שומר תורה ומצוות? ובכלל, על פי איזה חטאים קובעים האם מותר להשכיר דירה לאדם, או לא? האם משכיר דירה שואל זוג שבא לשכור אצלו האם הם שומרים על טהרת המשפחה? האם הם מקפידים לא לדבר לשון הרע? האם שאלת האינטימיות והפרטיות, למרות שאיננה מופיעה בכלים הלכתיים ובמושגים מהגמרא, לא זועקת לאדם היהודי המוסרי, שלבו ומוחו בתורת משה? האם עלבונה וצערה של אותה מורה למחול לא נחשבים בעינינו?

מעל כל השאלות האלו מהדהדת הזעקה שלנו, ההומואים והלסביות הדתיים - מדוע הרבנים מתעקשים לקבוע כי אנו חוטאים באורח חיינו, מבלי לנמק את קביעתם? האם אני, כהומו דתי שלא עובר על איסורי תורה, עדיין נחשב חוטא מעצם היותי הומוסקסואל? מדבריהם משתמע שהקב"ה ברא לו אנשים חוטאים בעם ישראל. ואני תמה מדרך ההתמודדות. אינני מכיר אותה בשום סוגיה אחרת: לא ראיתי מעולם יחס כל כך עויין כלפי גבר רווק הטרוסקסואל, למרות שבידיו לחטוא באיסורי עריות בדיוק כמוני. כנראה שהיחס כלפינו לא נובע רק מגישה הלכתית ותורנית, אלא מתפיסה חברתית, שבראשית דבריי ציינתי: איננו רצויים בקרב קהילותיהם של אותם רבנים. אולי 'ואהבת לרעך כמוך' לא חל עלינו. אולי כל זכויותינו נמחקות כי, בעוונותינו, נולדנו שונות ושונים. לא מגיעה לנו קורת גג.

אנו מעוניינים לשמור תורה ומצוות. אנו מעוניינים בעבודת ה' ובהשתייכות לקהילה היהודית-דתית בעם ישראל. אנו רוצים הידברות כנה, הוגנת וצודקת. אך נוסף על כך, אנו מואסים אט-אט בהצטדקות, בהתנצלויות, בתחינות ובחיזור על הפתחים: פנינו מולבנים בכל מקום, והציבור הדתי עסוק בשקלא וטריא הלכתיים ובהלכות ביאה לרמב"ם.

הגיע הזמן, כבר מזמן, שקהילת שומרי ושומרות התורה והמצוות בישראל יפנימו שמדובר בדיני נפשות, בחיים אמיתיים של בני אדם ובמקומם בקהילה הדתית, ויתייחסו לסוגייתנו ברגישות הראויה: ההשלכות של התבטאויות מעין אלו שלעיל, עלולות להיות בלתי הפיכות.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן