בימים האחרונים, אפשר לפתוח עיתונות חרדים, פייסבוק וכמובן ווטסאפ ולהזדעזע מהארס שנשפך שם. לפיד ובנט בבגדי נאצים, המן הרשע ועוד מגוון מאוד יצירתי של השוואות מבחילות. רבים יוצאים בכעס נגד הציבור החרדי ובקריאות גנאי למעשים. "הציבור החרדי הגזים".
לפני כמה שנים, במסגרת פרויקט מסוים יצא לי לבלות ארבעה ימים מבוקר עד ליל בבני ברק. בתוך כל הפרויקט זכיתי להכיר חרדים רבים. ארבעה ימים שבתוכם צברתי שעות רבות של דיבור ואפילו שיח עמוק עם עשרות חרדים. הדיבור על "העולם שלי" אל מול "העולם שלהם" לא היה מתוכנן, הוא היה לגמרי ספונטני ואולי בגלל זה הוא היה כל כך טבעי. למדתי להכיר אנשים מדהימים, אנשי חסד, רבנים צעירים ואוהבי אדם. השוני היה גדול מאוד ולפעמים התגלו פערים שנראו בלתי ניתנים לגישור. באופן די מפתיע, בתוך כל שעות השיחה כמעט לא עלו המחלוקות. חינוך ילדים באהבה, אמונה, חסד, אהבת תורה ונושאים רבים משותפים.
רפאל, רב בן 35 בערך, היה איתי כמעט 10 שעות בכל יום. השיחה איתו הייתה אמיתית, בלי רצון להציג צדדים טובים יותר או פחות. זה לא היה דיון בפאנל, זו הייתה שיחת חברים. תוך מספר דקות התחברתי לאיש ונדמה היה לי שאנחנו מכירים כבר שנים. שמעתי על עולם השידוכים שהוא עבר, על לימוד התורה שלו, על המחשבות שלו בעניין השתלבות החרדים בחברה ובעצם כמעט כל נושא מחיי היומיום שלו.
רפאל לא הכיר את עולמי, הוא נדהם לגלות על עולם הישיבות של הציבור הדתי לאומי. כשסיפרתי לו על הבית בו גדלתי ועל התהליכים שהחברה שלנו עוברת, הוא שתה בצמא, שאל שאלות וכמעט בכל דבר מצא את השווה ולא את השונה. כמובן שלא היה לו פייסבוק, יש להם מחשב עם אינטרנט חסום ורק אשתו עושה בו שימוש לצורך עבודה. הוא סיפר על קשיי הפרנסה ועל השמחה שיש לו בפשטות. הוא הדגיש שלילדים שלו לא חסר כלום, אמנם הם לא הולכים עם מותגים אבל אחד לומד לנגן על פסנתר, אחת הולכת לשיעור סריגה ולכל אחד יש את התחביב שהוא משקיע בו, עניין של סדרי עדיפויות.
אני מודה שחיפשתי בין השורות שנאה או כעס כלפי הציבור החילוני ובעיקר כלפי הציבור הדתי לאומי, לא מצאתי שום מחשבה בכיוון ולא בגלל שאין כעס, מכיוון שזה לא בשיח שלו, הוא לא מתעסק בשונה. גיליתי אצל רפאל מסירות מדהימה לקיום מצוות וללמוד התורה, שמעתי איך הוא מדבר בצורה עדינה לאשתו ולילדים, בלי שום "מניירות", בדיוק כמו שהוא דיבר אליי.
אוהבים? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק
רפאל מייצג בצורה זו או אחרת את רוב החברה החרדית. אותם חרדים שעסוקים בפרסומים המזעזעים של השבועות האחרונים הם לא החברה החרדית. רפאל או חבריו אינם שותפים לקבוצות הווטסאפ הידועות לשמצה. אותם חרדים שמשחירים פני החברה החרדית לא באמת מתעניינים בדברי הרבנים. לשון הרע, רכילות וזימה שנעשו נגישים בלחיצת כפתור ושליחה למאות אנשים אינם לרוח הרבנים. נכון, נאמרות אמירות חריפות גם מרבנים. יש מחלוקת עמוקה לגבי היחס למדינה, לצבא ולמי שאינו מדקדק כמוהם במצוות. אבל מי שפוגש את הציבור החרדי שיושב בישיבות מגלה שיש גם הרבה במשותף, יש גם מקום לקבל גישה קצת שונה.
כשאנחנו מכלילים את הציבור החרדי עפ"י אותם מאיירי קריקטורות מזעזעות אנחנו עושים לציבור החרדי מה שאנחנו טוענים שהתקשורת הכללית עושה לנו. צאו ודברו עם בחורי ישיבות רציניים שאותם סביר להניח שפחות תפגשו בפייסבוק או במשחק של בית"ר, צאו וראו שגם אנחנו חוטאים בהכללה.
אתמול בדרכי חזרה מהעבודה נקלעתי לכביש בגין בירושלים בדיוק עם סיום ההפגנה. רבבות של חרדים צעדו על הנתיב שלידי בצורה שקטה ובלי פרובוקציות, עם רובם יש לי מחלוקת חריפה על הדרך, ממיעוטם יש לי סלידה על הצביעות והרוע.
כשעברתי לידם עם האוטו חיפשתי בזווית עין את רפאל ומצאתי. מצאתי מאות אלפי רפאל.