כפי שזה נראה עכשיו, בעוד מספר חודשים אנו עומדים להיקלע למערכת בחירות, וכמו תמיד מאורע כזה מספק תעסוקה אינסופית לעיתונאים, פרשנים, שדרנים, מומחים וסוקרים למיניהם. הפוליטיקאים ינסו לשכנע אותנו להצביע להם, המומחים ינסו לשכנע אותנו שהם יודעים את העתיד, והעיתונאים ינסו לשכנע אותנו לקנות את העיתונים שלהם. בתקופה כזו מומלץ לכל מי שרוצה לשמור על שפיות ועל מצב רוח טוב, לסתום היטב את העיניים, האוזניים והאף, ולסגור את הדלת עד אחרי שיתפזרו ענני הבחירות.
עבור היהודי המאמין, תקופת בחירות מהווה ניסיון נוסף, מעבר לכאב הראש הכללי הכרוך בה. בתקופה שכזו עומדת למבחן אמונתנו בהשגחה העליונה - בכך שה' הוא השליט היחיד והבלעדי של העולם, ורק הוא יחליט ויקבע מה יקרה פה בארץ, ומה יהיה עתידם של העם והמדינה. זאת משום שכל הפוליטיקאים, המומחים וכלי התקשורת, ינסו בכל מאודם לשכנע אותנו בדיוק בהפך מזה - שגורל המדינה תלוי בכך שפלוני זה או אחר יהיה ראש הממשלה, ובכך שמפלגה פלונית תקבל כך וכל מנדטים, ובהרכב של המפלגות ושל הקואליציה, ומי יהיה באיזה מקום באיזו רשימה, וכן הלאה והלאה. והם ידונו בכך בארשת חמורת סבר, ויכתבו על כך טורים ארוכים ומלומדים, ויציפו אותנו בחומרי תעמולה וסטיקרים ותשדירי פרסומת. לא פשוט לעמוד בניסיון כזה, ולזכור שהכל רק תיאטרון בובות אחד גדול, שמישהו אחד בלבד מנהל אותו.
אבל למען האמת, כל מה שנחוץ לנו הוא להתבונן קצת על העבר הלא-רחוק. כל מי שעיניו בראשו, רואה שמעולם לא היה קשר ממשי בין תוצאות הבחירות, לבין התנהלותה של המדינה. פעמים רבות, מה שקרה היה בדיוק הפוך ממה שאמור היה לכאורה לקרות. ממשלות הימין הן אלו שהובילו לנסיגות ועקירות, להקפאה ושחרור מחבלים - ואילו מפלגות השמאל הקימו יישובים, ניהלו מלחמות, ובכלל הזיזו את העם יותר ימינה. מפלגות שבנו את עצמן על שנאת חרדים, הביאו דווקא לחיזוק כוחם של יריביהם, ואילו מפלגות חרדיות ודתיות הן אלו שהיו שותפות למהלכים הרסניים כמו הסכמי אוסלו וההתנתקות. הציבור הדתי לאומי, המוביל בתחומים כה רבים במדינה, מוצא את עצמו משוסע ומפוצל בין רסיסי מפלגות נטולי כל כוח השפעה, ואילו מפלגות אופורטוניסטיות ונטולות אידיאולוגיה כמו קדימה, כמעט ומגיעות לראשות הממשלה. אם העולם הזה הוא עולם השקר, אין מקום שממחיש זאת טוב יותר מאשר משכן הכנסת, על כל המתרחש בו וסביבו.
אין צורך להיות בעל מדרגה עליונה במיוחד, כדי לראות את הריקנות האמיתית שמעבר להרי המלל והרהב. גם האזרח הפשוט כבר מבין היטב, שזה לא באמת משנה מי ייבחר לראשות הממשלה, ומי ישב בקואליציה ובאופוזיציה - בסופו של דבר, מה שיקרה יקרה, ולאף אדם אין ידיעה או שליטה על זה. לא סתם אחוזי ההצבעה הולכים ופוחתים. אם פעם האמינו אנשים שהבחירות הן אירוע גורלי, שאלה של חיים ומוות, נקודת מפנה היסטורית - כיום התחושה הרווחת היא שביום שאחרי הבחירות, הכל יהיה בדיוק כמו שהיה לפני כן.
אלא שבעוד שאת האזרח הפשוט הדבר מוביל לייאוש ולאדישות, הרי שאת היהודי המאמין זה אמור דווקא לעודד. כי מה שהולך ומתברר הוא שכל הפוליטיקה הקטנה והמכוערת, כל המנהיגים המושחתים והרמאים, כל משחקי הכוח והכיסאות - אינם אלא אחיזת עיניים, כשמאחורי הקלעים מנהל את העניינים רק ריבונו של עולם. לא משנה מי ייבחר ומי ייפסל, כי בסופו של דבר ההגה של הספינה נמצא בידיים של הקב"ה - ואלו הידיים הטובות ביותר שאנו יכולים לקוות אליהן.
במישור הארצי, עלינו לעשות את ההשתדלות שלנו, ולבחור באנשים ובמפלגות הראויים ביותר; אבל במישור האמוני, עלינו לזכור שהמבחן האמיתי שלנו הוא מבחן האמונה והביטחון, ולהתחזק בידיעה ש"לב מלכים ושרים ביד ה'", ושהקב"ה לבדו הוא הממליך מלכים ולו המלוכה. אם נעמוד בניסיון, נזכה בע"ה לראות עין בעין את הנהגתו של ה', לצאת מהפוליטיקה הרקובה והשפלה, ולעבור לשלב הבא - לא של משיחים מאקירוב ומקיסריה, אלא של משיח בן דוד האמיתי.