אין מה להתפעל במיוחד מביקור האפיפיור בארץ הקודש; אבל גם אין צורך להזדעזע ממנו יותר מדי. מי שמציג את הנצרות כאויב המרכזי של היהדות בדורנו, כנראה נשאר תקוע אי שם בימי הביניים, ולא שם לב לכמה דברים קטנים אך חשובים שהשתנו מאז.
יש המעלים על נס בכל הזדמנות את מעשי הזוועה הנוראים שנעשו לנו בעבר בשם הנצרות, ממסעות הצלב דרך האינקוויזיציה ועד פרעות ת"ח ות"ט. כל זה נכון כמובן; אבל באופן פרדוקסאלי, האשמת כל הנוצרים בני זמננו בחטאי אבותיהם, אינה שונה מהאשמת כל היהודים לדורותיהם ברצח ישו, שבשמה התבצעו אותן הזוועות. הנוצרים אינם דמון שטני, אלא בראש ובראשונה בני אדם, ורבים מהם כיום מתייחסים בשלילה ובסלידה לאותם מעשים היסטוריים. אנחנו לא מתבקשים לסלוח לאף אחד, אבל כשם שאיננו מחרימים את אנגליה וצרפת של ימינו בשל הצלבנים שיצאו מתוכן, ולא את ספרד בשל גירוש יהודיה (שלא לדבר על גרמניה!), כך אין סיבה שננטור איבה לנצרות באופן גורף בשל אותם הדברים. זמנים השתנו, אנשים ואמונות השתנו, ובמאות השנים האחרונות לא רק שלא נרדפו יהודים בשם הנצרות, אלא שנוצרים רבים הם ידידים נאמנים ותומכים נלהבים של ישראל והעם היהודי. אינטרסים? אולי. גם לנו יש כאלה, זו דרכו של עולם. צביעות? ממש לא.
אחרים מדברים על חומרתה של העבודה הזרה שמבטאת הנצרות. אכן, עבודה זרה היא דבר חמור ביותר ואין לזלזל בכך. אבל יש דבר חמור יותר מעבודה זרה, והוא הכפירה והאתאיזם (רמב"ם הלכות עדות יא, י). לא רק שהללו חמורים יותר, אלא שסכנתם מרובה בימינו הרבה יותר מאשר זו של הנצרות. מעטים מספור הם היהודים שהנצרות מהווה עבורם פיתוי כלשהו; רבים מאד הם אלה הנופלים בכל יום לחילון וכפירה. אם התרגלנו לכך שמנהיגים אתאיסטים למיניהם מתקבלים בארצנו בברכה (שלא לדבר על אלה היושבים בכנסת שלנו עצמה...), מה לנו להזדעק על בואו של ראש דת המאמינה באלוהים, בתנ"ך ובחלק נכבד מעקרונות היהדות? האם עלינו להמשיך מלחמה אנכרוניסטית שעבר זמנה, במקום לראות בכך אפשרות לשיתוף פעולה דתי נגד הכפירה, ההתבהמות ואובדן הערכים העולמי, המאיימים על כולנו?
ומה בעצם אנחנו מצפים מהנוצרים? שיעזבו את אמונתם, ויפסיקו להיות נוצרים? נו, זה גם מה שהם מצפים מאיתנו... אם אנו מסרבים לעזוב את מסורת אבותינו, למה שנצפה שהם יעשו זאת? אדרבה, הדבקות במסורת ובאמונה הדתית בעולם ספקני ומחולן, היא דבר ראוי להערכה, גם אם על פי האמת היא שגויה (עי' ירמיהו ב, יא: "ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים"). כשם שאנו מקבלים את קיומן של מסורות שונות ומנהגים שונים בתוך עם ישראל, גם כשהדבר כרוך באיסורי כריתות ומיתות בית דין על פי הדעה החולקת (כגון מחלוקות בית הלל ובית שמאי לגבי הייבום, או בישול אחר בישול בלח בימינו) - כך אנו יכולים לקבל את קיומן של מסורות דתיות שונות אצל אומות העולם, כל זמן שהללו אינן מנסות לכפות את עצמן עלינו. אם איננו מציעים לגויים את היהדות, הרי שהנצרות היא הדבר הקרוב ביותר לכך שיש להם; מוטב יישארו בה עד ביאת המשיח, מאשר יחליפו אותה באתאיזם קר ומנוכר לכל קודש.
בספר "מלאכים ושדים" של דן בראון, מתוארת מזימה טרוריסטית לפוצץ את הוותיקן ולמחות אותו מעל האדמה עם כל מה שהוא מסמל. כיהודי, קל להזדהות עם השאיפה הזו. קל לראות את שפיכות הדמים, את השחיתות והרוע, ואת כל הנזק וההרס שיצאו משם לעולם. הכל נכון. אבל חשוב גם לראות את הטוב שיצא משם, את הפצת המונותאיזם בעולם, את רעיונות החסד, הצניעות והפרישות. וחשוב לזכור, שאלה שרוצים להשמיד את הוותיקן, רוצים עוד יותר להשמיד גם אותנו. האפיפיור אינו בנו של אלוהים, אבל גם לא נציג השטן עלי אדמות. שיתוף פעולה זהיר ומכובד בינינו, יכול לתרום גם לנו וגם לעולם כולו.
לאתר של משה רט www.mysterium.co.il