יהודי ארה"ב רוצים שפולארד ישתחרר, אבל לא עושים דבר

ברק אובמה מודע היטב לצורך שלו לרצות את הקול היהודי, אבל הקול היהודי לא נשמע. יהודי אמריקה חייבים לעשות הכל כדי שהוא ישתחרר – ולו בשבילו, אלא כדי להסיר את חרפתם

חדשות כיפה הרב עמיחי גורדין 27/06/12 11:03 ז בתמוז התשעב

יהודי ארה"ב רוצים שפולארד ישתחרר, אבל לא עושים דבר

פרשיות מסעירות רבות חבויות בין כפלי הקלף של תורתנו שבכתב. פרשיות רבות ומגוונות. אחת ויחידה מתוכן זכתה בליבי למעמד מיוחד. היא מדליקה בליבי אש כל אימת שאני מתקרב אליה. היא מסעירה את נשמתי ולא נותנת לה מנוחה ונחת. למה? מי יודע סודה של נפש. אבא אמר לי פעם שפרשה זו העסיקה מפרשים רבים, ועל כן הסברים ופירושים רבים נכתבו עליה. האם בשל זאת סוערת נפשי? איני יודע. מי יודע סודה של נפש.

ההצעה לחזור בשלום לאבא הציתה את הפתיל. '...אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם'. יהודה רתח. 'בנימין אצלך, ואנחנו נעלה לשלום אל אבינו?!'. באותה שעה רתח יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה. שמע חושים בן דן את הקול, קפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה. שאגו שניהם וביקשה ארץ מצרים ליהפך. 'ליש אובד מבלי טרף' - כאריה חסר מנוחה שאיבד את הטרף, כך פסע יהודה בביתו של יוסף. 'לעולם לא ימחלו לי על שרימיתי את אבא', ידע יהודה, 'הבטחתי שאחזיר את בנימין'.

באותה שעה התמלא יהודה חימה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנים של יהודה מיד נזדעזע. שערה אחת היתה לו ליהודה כנגד ליבו. כיוון שכעס האריה הייתה מזדקפת השערה וקורעת את המלבושים שעליה.

יהודה היה חד. 'כי כמוך כפרעה' - מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואינך מקיים, 'כי כמוך כפרעה' - אם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל, ובפרעה רבך אני מסיים. בנימין יחזור. (על פי מדרש רבה בראשית)

חוב אישי גדול אני חב ליהדות ארצות הברית. אבא היה מסורב עליה בברית המועצות. אלמלא לחץ עצום שהפעילה יהדות ארצות הברית, הדב הרוסי לא היה משחרר אותו. יהדות אמריקה התגלתה באותם ימים במלוא תפארתה.

במשך שנים לא מעטות הפעילו הארגונים היהודים את כוחם כדי להוציא את יהודי ברית המועצות מהמסגר והשבי שבו היו. הלחץ היה מאסיבי ונשא פירות. מאות אלפי יהודים שוחררו ממסך הברזל האימתני. ראויה יהדות אמריקה למקום של כבוד ברשימת לוחמי החירות של העם היהודי לדורותיהם. תודה.

הכתם הגדול לא נמחק. הוא גדל מיום ליום. הכתם של החרפה. אי שם בכלא באטנר שבארצות הברית, נרקב כבר קרוב לשלושים שנה יהודי. יש סיבה לכך שהוא עדיין שם. אנטישמיות. כולם יודעים היום מה עשה יונתן פולארד ומה הוא לא עשה. הם הבטיחו לשחרר אותו כבר לפני שלוש עשרה שנה. הבטיחו. הוא נרקב שם כי הוא יהודי. נקודה.

הסיפור הוא לא סיפור של ריגול ולא של בגידה. הסיפור הוא סיפור של זכויות אדם בסיסיות. הסיפור הוא סיפור של מערכת מרושעת שמנצלת את כוחה כדי לנקום באדם שהרגיז אותה. הכל כשר בעיני המערכת כדי להתנקם בו. הכל.

בעוד חודשים ספורים יהיו בחירות בארצות הברית. ברק אובמה מודע היטב לצורך שלו לרצות את הקול היהודי. אבל הקול היהודי לא נשמע. שפתיו נעות וקולו לא נשמע. ישנם בודדים שפועלים ללא חת. ישנם בודדים שדופקים על השולחן. הם בודדים. הציבור היהודי באמריקה רגוע ושלו. הוא רוצה שפולארד ישתחרר, אבל הוא אינו נלחם על כך.

אצלנו בארץ הקודש יש ביטוי שנקרא 'להתאבד על'. הכוונה של ביטוי זה אינה חלילה וחס לפגוע בנפש שלנו. הכוונה של הביטוי היא לתת את כל מה שיש לנו בשביל המטרה. להישכב על הגדר ולחטוף אש כדי להשיג את היעד.

סליחה שאני מטיף לכם מוסר אבל אתם חייבים 'להתאבד על' יונתן. אתם חייבים לעשות הכל כדי שהוא ישתחרר. לא בשבילו - בשבילכם, לא בשבילו - בשביל המורשת שהנחיל לנו יהודה.

המאמר המלא יתפרסם בסוף השבוע הקרוב בעלון "שבת בשבתו".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן