נדמה לי שאני הולך להרגיז עכשיו חלק מהמאזינים, אבל אחרי לילה כואב, טרוף שינה ועמוס מחשבות, שבא אחרי העצרת שארגנה משפחת החייל אלאור עזריה, יש כמה דברים שאני מרגיש שאני חייב להגיד.
עזבו את מה ששמעתם ברדיו או ראיתם בטלוויזיה. זו הייתה עצרת מרשימה. אני לא יודע להגיד לכם כמה אנשים בדיוק היו בה, אבל אני כן יודע להגיד בדיוק מי היו בה, ועוד יותר מזה מי לא היו. היו בה אנשי רמלה ואנשי לוד, אנשי שכונות ואנשי פריפריה. לא היו בה אנשי הציונות הדתית. לא היו בה מתנחלים.
האמת? לא הופתעתי. ידעתי. ידעתי שאלאור אזריה מרמלה, הבן של צ'רלי ואושרה, לא יזיז כמעט אף דתי לאומי מהכורסה.
כי אם להגיד את האמת ישר ולעניין, לציונות הדתית לא היה אף פעם כלום עם החבר'ה האלה.
יש לנו סמלים ומודלים שלאורם אנחנו מחנכים בבני עקיבא, שנפלו על קדושת השם, העם והארץ, והם תמיד, או כמעט תמיד, משלנו. מההתנחלות, מהמכינה, מאחת הישיבות התיכוניות המפוארות, יפי הבלורית והתואר.
אנחנו נושאים את שמם בגאון, כל ילד סרוג יודע לספר מה הם עשו, אבל אף אחד אף פעם לא העביר פעולה על החיילים שלהם, מקרית גת ובאר שבע, שנפלו לידם. מאז ומתמיד ידענו להתפאר בנוער הנפלא שלנו שמנהיג קדימה. מאז ומתמיד לא ראינו ממטר את האלאור עזרייאים מרמלה שסחבו איתו את האלונקה.
כן, יש לנו גרעינים תורניים שנמצאים בכל מקום בפריפריה. והם עושים, והם תורמים והם - המעט - בעיקר מאפשרים לכל השאר - להמשיך לשבת בגבעת שמואל ובקדומים ולהרגיש בנוח. לספר שאנחנו תורמים ושאנחנו נותנים, ובעיקר בעיקר שאנחנו מחוברים.
אבל הגיע הזמן להגיד את האמת ולהפסיק לבלף את עצמנו. והאמת הזו, שבלטה כל כך אתמול בערב בככר, היא שבין קדומים לרמלה אין כלום.
עשו לי טובה, אל תגידו לי שלא באתם לעצרת, רק בגלל שאסור לירות על מחבל אחרי שהוא נוטרל, ורק בגלל שהסיפור מורכב, ורק בגלל שאתם ממלכתיים.
ואם תגידו, אני אציע לכם בתגובה לעצום עיניים, ולדמיין איך היה נראה סיפור הירי בחברון, בדיוק אותו סיפור, בדיוק עם אותן נסיבות, בדיוק עם אותו מחבל שנוטרל או לא, כשבמקום אלאור אזריה מרמלה, היה מככב בו יהודה מבית אל, או דודי מהמכינה בעלי, או צביקה מישיבת ההסדר באלון מורה.
הו, איזו התגייסות היינו רואים אז. מועצת ישע היתה מארגנת 200 אוטובוסים. מחסום חיזמא היה נסתם אתמול בחמש אחרי הצהריים מעומס התנועה הנעה תל אביבה. חברי הכנסת של הבית היהודי היו מתייצבים בככר שעה לפני ההפגנה, בשלשות.
רוצים את זה בשורה אחת קצרה? הציונות הדתית שוב הוכיחה אתמול, שמה שמעניין אותה זה בעיקר הציונות הדתית.
ושוב, אחרי ההתנתקות הבאה, נשב בקבוצות חשיבה, ונשאל את עצמנו איך לא התחברנו לעם ישראל, ונצא ביוזמות נהדרות של פנים אל פנים, וניסע משילה וממעלה לבונה אל דימונה ואל אופקים, ונדפוק על הדלתות ונגיד לתושבים שבאנו לדבר איתם. שבאנו להכיר. כי הרי אחים אנחנו.
כמה רציתי לראות אתמול את הציונות הדתית באלפיה שרה עם מאור אדרי ועם מושיק עפיה "מי שמאמין לא מפחד". כמה רציתי לראות אתמול את הציונות הדתית, באלפיה, מתרגשת עם צ'רלי אזריה, אבא של אלאור, ושרה איתו בהתלהבות "עם ישראל חי".
איזה אוקיינוס מבדיל בינינו לבין צ'רלי מרמלה. איזה אוקיינוס.