אנשי מועצת יש"ע ואנשי התיישבות ותיקים היו רגילים מקדמא דנא להעתקת מבנים וישובים כדי לרצות את השלטון ולהימנע מעימותים. איש התיישבות ותיק אמר לי בעבר שזו הדרך הטובה ביותר לכבוש עוד דונם ועוד אחד, בשקט ובלי אלימות. הוא לא חלם על דו"ח המאחזים של טליה ששון.
בתור דוגמא אוהבים להביא את גרעין אלון-מורה. גרעין אלון-מורה , לפני יותר משלושים שנה ,שם לו למטרה להתיישב באזור העיר שכם. שכם היא עיר חשובה, בעלת טאבו היסטורי תנ"כי, כדוגמת העיר חברון. לפי הקבלה גם שכם, כמו חברון וירושלים היא עיר מפתח בכניסה לארץ. אנשי הגרעין התיישבו בשטח שהופקע על ידי הממשלה באזור הכפר רוג'ייב, סמוך לבה"ד 3 של היום.
במשך שנה שלמה, אם זכרוני אינו מטעני, ישבו שם אנשי הגרעין, טיפחו גינות וחלומות. אלא שבית המשפט בישראל קבע שהאדמה שייכת לערבי מהאזור שטען לבעלות על הקרקע, ולאחר דיונים וויכוחים, שהתנהלו גם בביתו של הרב צבי יהודה זצ"ל, הוחלט להעתיק את הגרעין להר כביר. 'עוד יהיו הרבה אלוני מורה' הבטיח להם אז ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ז"ל. אכן, לאחר זמן הוקם הישוב תל-חיים, איתמר של היום, לא רחוק משם, וכן מקיפים את שכם הישובים הר ברכה ויצהר. לכאורה- לא נורא. לכאורה - מה קרה?
הנרטיב בתהליך הזה קבע בתקדים היסטורי שאדמת ארץ ישראל ניתנת למכירה לגוי. זאת בניגוד להלכה הידועה - 'לא תחונם'. כלומר, לא תיתן להם חניה בקרקע,או לא תיתן להם חן. הנרטיב קובע שבית משפט בישראל מכריע לטובת ערבי שהתיישב בטעות היסטורית באדמה ששייכת לעם ישראל מתוך הבטחה א-לוהית. הנרטיב בספור הזה פתח מאז והרחיב משמעותית את הפתח לעקירות דרסטיות והרסניות בממדים גדולים הרבה יותר - עקירת חבל ימית ועקירת גוש קטיף. מה שמזיזים בשקט - הורסים בסוף בקול רעש גדול. מה שמזיזים בקטנה, מזיזים בגדול.
מחיר דמים
עמי האזור מקשיבים רוב קשב לנרטיב הפינויים ומבינים שפה אחת. העם היהודי הזה שהתיישב פה מודה שהאדמה ניתנת לסחר-מכר. עוד הם מבינים שיש פה שדר של חולשה, וידם נטויה לפגע. גם הישוב אלון מורה וגם הישוב איתמר שילמו מחיר כבד. גם אם לא נביא בתור טיעון את העניין ההיסטורי או את העניין התורני ההלכתי, הרי שיש פה טיעון בטחוני ממדרגה ראשונה- כל פינוי משדר חולשה ומביא לפיגועים.
זכור לי יום אחד בו נסעתי ברחובות ירושלים במכוניתי, ואני תוהה בלבי מדוע אני שומעת סביבי תכונה רבה של סירנות, משטרה ואמבולנס, ומדוע זה הרחובות פקוקים כל כך. באותה שעה התקשרה אלי תלמידה המתגוררת בעפרה, כשהיא מספרת לי שאותו בית שרכשה בדם יזע ודמעות בשכונה חדשה בעפרה, מתעכבת בנייתו בגלל בג"ץ של בית משפט בישראל. תלמידה זו עלתה לארץ עם הרבה חלומות על התיישבות בארץ אבותיה. בעוד אני מקשיבה לה רוב קשב, פתחתי את הרדיו ושמעתי לראשונה על פיגוע הטרקטור שגבה מחיר בדם. זו רק דוגמא אחת מני רבות. עוד זכור לי הרצח הנורא של טלי חתואל , בנותיה והתינוק ברחמה, הי"ד, שנרצחו בדרך לגוש קטיף. מה שסייע לרוצחים היו אותם מבנים לאורך הכביש שאיפשרו מקום מחבוא מצוין. צבא הגנה לישראל דרש להרוס אותם אך השופט אהרון ברק פסק להשאירם.
חילול השם
ישנם רבנים שמביאים את הטיעון של חילול ה'. "מה יקרה אם תתרחש אלימות של צבא או משטרה מול מתיישבים - זה יביא לחילול ה'", הם טוענים. רבנים אלו הסתובבו בגוש קטיף עם אפוד צהוב וסטיקר "רב", כשהם בעצם משתפים פעולה עם העוקרים והמפנים, כדי למנוע חילול ה', כביכול. סיוע זה הוא עצמו חילול ה' גדול מאד. ממה נפשך, או שמותר לשמוע שירת נשים בצה"ל או שאסור. או שמותר לעקור ישוב מארץ ישראל או שאסור. מתי אתם מכופפים את ההלכה ומתי אתם נאחזים בה - תחליטו.
חילול ה' הגדול הוא פינוי ישוב. איך אמר הנביא יחזקאל? וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. (ל"ו) כל פינוי הוא חילול ה'. כל פינוי הוא מיני גלות. כל פינוי הוא מיני שואה.
המצדדים במגמה של ציות לחוק בבית המשפט בישראל מסיבות ממלכתיות עוצמים עיניים מראות את העוול בהתנהלות בית המשפט מול יהודים לעומת ערבים. כשערבי מביא טיעון לבעלות על הקרקע ממהרים להגנתו, גם אם הוא כוזב או מרמה. כשיהודי מציג הוכחות לפי חוק, דוגמת משה זר שקנה קרקע בכסף מלא, ממהרים לעקור אותו מאדמתו. בנגב ממהר בית המשפט להכשיר בקלות מבנים בלתי חוקיים של ערבים, ראו את הישוב רהט, לדוגמא, בעוד הוא מוציא צווי הריסה לבניינים שנבנו בישובים ותיקים היושבים בנגב כבר ששים שנה, מאז קום המדינה. אז מה חוקי פה?
רבנים, המדינה סינוורה אתכם
כפי שמסדירים את המבנים הלא חוקיים של ערביי הנגב, הגליל, השומרון וירושלים, כך ניתן להסדיר את הבניה במאחזים, את השכונות בבית אל, עפרה ומגרון, בעיקר בגלל שאין להם תובע לבעלות. גם אם יש תובעים לבעלות, ניתן לסדר את העניין בכסף, בדיוק כמו שקרן קיימת לישראל רכשה אדמות בעבר. אין הבדל.
מדינת ישראל עוברת תהליך של התבגרות. עליה להחליט של מי הארץ. הלנו היא או לצרינו? ראש ממשלה בישראל- ולא משנה מי יבחר, חייב לשנות את הנרטיב. רצוי מאד שיהיה זה נרטיב המשדר חוסן והכרה בזכותנו ההיסטורית התורנית על הארץ. לפני שאתם שוקלים לפנות אנשים ממגרון, עפרה או בית אל, הביטו אחורה לתושבי גוש קטיף. כבר הצלחתם לשכן את כולם בבתי קבע? שש שנים חלפו עברו ביעף, ועדין רובם המכריע של המגורשים בקראוילות מטות לנפול ולהתפורר. "הם לא יפתרו את בעיית הדיור שלהם כל כך מהר", אמר לי השבוע ידיד, "נראה לך שהם רוצים לפתור את הבעיה? כל התכנית הממשלתית היא לפגוע בדתיים. לפגוע ביהדות. לפגוע בתורת ישראל".
אני מאד מקווה שזה לא נכון. כדי להוכיח לנו שזו השערת שווא, מן הראוי לשנות את הנרטיב, המנסה לחסל את היהדות בצבא ואת ההתיישבות היהודית בחבלי ארץ שהם שלנו משחר ההיסטוריה.
רבנים יקרים, צבא הגנה לישראל הוא מוסד חשוב. אני רואה בו שליח של עם ישראל ולא שליח של אויבי ישראל. אהבתכם את הצבא ואת המדינה סינוורה אתכם במידה בלתי ראויה. אוהבים אתם להשתמש בביטוי 'המדרון החלקלק' כשמדובר בסוגיות הלכתיות שנראות לכם מערערות את תוקפה של ההלכה. היזהרו מאד שאתם בעצמכם לא תחליקו במורד מגרון החלקלק.