כמו שמסתמן עכשיו, המחאה החברתית של הקיץ תעמוד בסימן "הכה בחרדים והצל את ישראל". פעם נוספת נקראים החרדים אל הדגל כדי לשמש שק החבטות של המדינה, ובכך לאחד סביבם את המגזרים כולם - דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלנים. נו, אז מי אמר שהחרדים לא מביאים תועלת?
הנקודה הבעייתית היא לא הביקורת על החרדים. יש הרבה מן האמת בביקורת הזו, וככל הנראה המצב הנוכחי לא יוכל להמשיך כך לאורך זמן. הבעיה היא עם הנורמות המקובלות בשיח הציבורי, שהיחס התקשורתי לחרדים הוא רק ביטוי אחד שבהם.
כלפי חוץ, התרבות בארץ מתהדרת בהיותה פלורליסטית, סובלנית ופתוחה כלפי דעות שונות. אולם כשבוחנים את המציאות בפועל, מגלים שלמעשה ישנם כמה כללים נוקשים ביותר לגבי מה שמותר ואסור לומר - כללים שתוחמים את חופש הביטוי למסגרת מפוקפקת ביותר, בלשון המעטה.
לדוגמא, יש ציבורים שעליהם מותר להגיד הכל, כולל הכל, כמו למשל - החרדים והמתנחלים. ולא מדובר בביקורת עניינית, שלגיטימי להעביר על כל אחד, אלא על הצורה בה נאמרים הדברים. שדרנים, כתבים, פוליטיקאים, פעילים חברתיים ואנשי רוח, מתחרים ביניהם מי יצליח לזעזע את הציבור המנומנם ע"י התבטאות ארסית וחריפה יותר כלפי החרדים או המתנחלים. משימה קשה למדיי, כי כבר כולם התרגלו כל כך לאמירות האלה, עד שהן הפכו לשגרה נדושה; מה עוד לא אמרו? על החרדים: "פרזיטים", "כינים", "עלוקות", "איראניים", "פרימיטיביים", "כשאני רואה אותם אני מבין למה קרתה שואה", וכו'. על המתנחלים: "פאשיסטים", "גזענים", "יודו-נאצים", "סרטן", "למה לא מוציאים פקודה לירות בהם", וכו'. ואת כל זה אמורים החרדים והמתנחלים לבלוע בשתיקה ובהסכמה, ולענות אמן בעל כורחם - כי הם הרי "ילדי הכאפות" של המדינה, תפקידם הוא להיות שק החבטות, וכל הכפשה שנאמרת עליהם - זו פנינה של נאורות וקידמה, שהם "הרוויחו" בצדק וביושר.
לעומת זאת, יש ציבורים שהם בגדר "פרות קדושות". עליהם אסור להגיד שום דבר, כולל ביקורת עניינית. למשל, הערבים; למה אותם לא קוראים לגייס לשירות לאומי? מה, הם לא נהנים משירותי המדינה? הם לא מתפטמים על חשבון הביטוח הלאומי ומשלם המסים? האם זה בגלל ששירות לאומי מנוגד להשקפתם האנטי-ציונית, ואי אפשר לכפות אותו עליהם? רגע, אבל כשמדובר בחרדים זה דווקא בסדר... או אולי זה בגלל שהם ישתוללו ויתפרעו אם רק יעלו את הנושא, ולכן עדיף לשמור על השקט? נו, אז מה החרדים אמורים ללמוד מזה לגבי דרכי תגובה יעילות מצידם?
ושמישהו רק ינסה להשתמש כלפי הערבים באחד מהביטויים שנעשו שגורים כל כך ביחס לחרדים ולמתנחלים. שמישהו רק יעז לקרוא להם פרזיטים או סרטן. אוהו מה שיהיה פה. "נאצי" ו"היטלר" יהיו הפחותים בעלבונות שאותו אדם יספוג. רגע, אז למה על החרדים מותר ועל הערבים אסור? - כי אלה שק החבטות, ואלה הפרות הקדושות, ומי שלא מבין זאת, ילמד להבין בדרך הקשה.
ויש עוד כמה וכמה פרות קדושות, כמו הדתל"שים - שלהם מותר להכפיש את המגזר ממנו יצאו, וללכלך עליו מעל כל במה גבוהה, וכל המרבה הרי זה משובח - אבל ברגע שמישהו מעז להגיד מלה נגדם, הם יעמדו על רגליהם האחוריות וישתוללו בזעם על הפגיעה בזכויותיהם; או כמו אלה המכונים הומואים, שגם להם מותר להאשים ולגנות את החברה השמרנית-פוריטנית (ובמיוחד כמובן את זו הדתית והחרדית), אבל אם מישהו רק ירמוז משהו בכיוון ש"זו לא נטייה מולדת", הוא יושלך מיד את מרתפי האינקוויזיציה ויועלה על המוקד לכל תרועות ההמונים (באשמת היותו ימי-ביניימי חשוך, כמובן).
וישנן עוד דוגמאות למכביר. להכחיש את השואה, זה פשע חמור ועבירה על החוק - ובצדק; אבל להכחיש את מעמד הר סיני ואת סיפורי התנ"ך, השורש של עם ישראל, ולעשות מהם לעג וקלס - זה בסדר גמור, ואפילו מצווה גדולה. לדרוש חשבון נפש מהציבור הדתי על כל עשב שוטה - זה מובן מאליו, אבל להציע משהו כזה על העשבייה הפרועה שצומחת בציבור החילוני - לא יעלה על הדעת; הם הרי הנורמה! וכן הלאה והלאה.
לא מצאתי ניסוח מוצלח יותר להגדיר בו את המציאות בשיח הציבורי פה בארץ, מהאפוריזם הבא של הרב יוסף קלנר:
"הפלורליזם הוא האמצעי של פנאטים מסוג אחד, לכפות את דעתם על פנאטים מסוגים אחרים."
חבל רק, שבניגוד לפנאטים מהסוגים האחרים, הפנאטים הפלורליסטים כנראה לעולם לא יגלו את האמת על עצמם.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר אילן. לבלוג האישי של משה רט.