באופן כללי אין הבדל גדול בין הציבור החרדי לציבור הלאומי ביחס לרפורמים ואו לקונסרבטיבים. מבחינה הלכתית הם יהודים לכל דבר וענין! ולעומת זאת הדרך שלהם לא נראית לכל דבר וענין.
הויכוח הגדל בימינו הוא האם לתת לגיור שלהם הכרה? האם הגרים שלהם נחשבים גרים או לא? בעיה נוספת היא האם להכיר בנישואים שהם עושים, ובגיטין שהם עושים? (הנהוג הוא שבשאלות אלו בודקים בכל מקרה לגופו של ענין אע"פ שנהוג לומר שלא מקבלים כלום מכל מה שהם עושים).
קהילות נפרדות
בתקופת "החתם סופר" עוד היו "המתקנים", "המשכילים" חלק מהקהילות עצמם. אך בתקופת נכדו ה"כתב סופר" הוקמו קהילות נפרדות ליראים. וה"מתקנים" – ה"רפורמים" הקימו קהילות לעצמם.
הדעות בענין זה היו חלוקות אם היה כדאי לעשות קהילות נפרדות?
בביוגרפיה של ה"חתם סופר" שמובאת בפרויקט השו"ת של בר אילן מופיע "רבי משה סופר - החת"ם סופר, נולד בפרנקפורט דמיין בשנת ה"א תקכ"ב (1762) ונפטר בפרשבורג בשנת ה"א תקצ"ט (1839). הוא נחשב לאביה הרוחני של יהדות הונגריה בעת החדשה. בשנת ה"א תקס"ו (1806) נתמנה לרב העיר פרשבורג, והוכר כגדול דורו. חידושיו לגמרא, דרשותיו ובמיוחד תשובותיו הנציחו את זכרו לדורות. צאצאיו ישבו על כסא הרבנות בהונגריה, באוסטריה ובפולניה. הוא לחם קשות - ובהצלחה - בתנועת הרפורמים, ועודד את הישוב בארץ ישראל".
החכמים הספרדים
בקהילות הספרדים לא היו כלל תופעות של רפורמים ונדמה שכך זה עד היום, אין בעולם קהילה רפורמים ספרדית. שלוש סיבות לדבר.
א] לא היו תנועות של רפורמים בעולם המוסלמי שמהם יקבלו "המערערים" השראה לחיקוי.
ב] החריגים לא נידחו מהקהילה. היה מקום בקהילה לכל יהודי גם זה שלא הולך בתלם ואפילו חילל שבת וכו'. וזאת בעיני הסיבה העיקרית.
ג] מעמד החכמים היה כל כך חזק עד שכל מי שההין לערער עליו היה מנודה מהקהילה.
החפץ חיים - אירופה
ה"מתקנים" - הרפורמים התפתחו כמו כל תנועה. וערערו על הקשר המחייב עם ההלכה. אבל לא רק זה. אלא הם ניתקו קשר עם השפה העברית. קשר עם ארץ ישראל. קשר עם הלבוש היהודי שהיה בגלות. בקיצור עש כל שביכולתם להדמות לגוי. "התבטלות עצמית" מבחינה דתית ומבחינה לאומית.
אחד המנהיגים הבולטים ליהדות בחו"ל ה"חפץ חיים" רבי ישראל הכהן מראדין בעל ה"משנה ברורה" כתב: (בסימן קא סעיף ד ס"ק יג').
מותר ליחיד להתפלל בכל לשון (בכל שפה) - ומצוה מן המובחר הוא דוקא בלשון הקודש (ועיין בסימן ס"ב ס"ב ובמשנה ברורה שם מה שכתבנו בשם האחרונים בזה) וגם עיין בתשובת חתם סופר (או"ח סי' פ"ד ופ"ו) שהאריך בכמה ראיות דמה שהתירו להתפלל בכל לשון היינו דוקא באקראי אבל לקבוע בקביעה תמידית ולהעמיד שלח ציבור ולהשכיח לשון הקודש לגמרי - זה אי אפשר בשום אופן.
ועוד מחמת כמה וכמה טעמים נכוחים האריכו כל גאוני הזמן בספר "דברי הברית" והסכימו שאיסור גמור הוא לעשות כן. ולאפוקי (וכותב כן להוציא מדעת) מכתות חדשות שנתפרצו מחוץ למדינה בזה והעתיקו את כל נוסח התפלה ללשון העמים, ועבירה גוררת עבירה שדלגו הברכה של "קבוץ גליות" וברכת "ולירושלים עירך" וכשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים, כן רוצים להשכיח לשון הקודש מישראל פן יגאלו בזכות שלא שינו את לשונם. הקב"ה ישמרנו מדיעות אפיקורסות כאלו (ועיין בבה"ל):
ה"משנה ברורה" הוא ספר ההלכה המוסמך ואחד הנפוצים ביותר בימינו. רבי ישראל הכהן מראדין היה אחד המנהיגים הגדולים של היהדות החרדית באירופה במאה שעברה. מהדוברים הבולטים בכל הכנסים של "אגודת ישראל" הוא היה מאלה שדחפו את תלמידיהם לעלות לארץ ישראל. ולכן נקרא על שמו גם הקיבוץ החרדי "חפץ חיים". הוא כונה בשם זה על שם פעילותו הרבה למען דיבורי אהבה בעם ישראל. ושם ספרו העוסק בכך נקרא "חפץ חיים".
החתם סופר - הונגריה
בשעה שזיהו הרבנים באירופה ש"המתקנים" עינהם נשואות לחיקוי פאר הכנסיות, צורות הפולחן, הניגונים, העוגבים והתלבושות וכל העולם הנוצרי שמסביבם. הם ראו בזה סכנה גדולה. "התבטלות" בפני תרבות הגוי. ונלחמו בזה מלחמה חריפה.
וכך כתב החתם סופר בתשובה על שאלה באיזה מקום לעשות את פתח בית הכנסת. ועונה שאפשר לעשות כרצון השואל ( שו"ת חתם סופר חלק א או"ח סימן כז):
מכל מקום היינו בבונה סתם, אבל כיון שבאים לדקדק על ככה ורוצים המערערים לבנות דוקא מכוונים זה מול זה יש להקפיד שלא לעשות רצונם, דומה למאי דתנן (במס' מגלה כ"ד ע"ב) האומר: "איני עובר לפני התיבה בצבועים" - אף בלבנים לא יעבור. "בסנדל איני עובר" - אף יחף לא יעבור, ומפרש דלמא מינות נזרקה בו.
ובלאו הכי נמי דבר גדול דיבר ה"נודע ביהודה" ז"ל בתשובה (תנינא סס"י י"ח) דלא מצינו שום תמונה לבנין בית הכנסת (לא מצאנו הדרכה כיצד יבנה ביהכנ"ס) עגול או מרובע או בעל שש צלעות. ומכל מקום מי שמקפיד על תמונה ידועה להתדמות להיכלי שרים, קורא עליו "וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות".
והנה הארכתי קצת ובארתי כל חלקי הסותר והבונה האפשרי לפי קט שכלי שיהיה שלום הכל שלום "ופתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים". אך אם חלילה יתעוררו מדנים עבור זה ויהיה פתח בית ה' ח"ו דומה לבידקי דמיא דרווח תיגרא (חור בסכר מים שמתרחב והולך) בעשק ושטנה ח"ו לא תהיה כזאת בישראל, יפתחו פתח תקוה לאיזה צד שירצו ולא יתקוטטו ח"ו עבור זה כי גדול השלום, אמנם אקוה כי עם ה' ישמעו ויאזינו ולא יריבו עליה ויקראו שמו "רחובות" כי הרחיב וירחיב ה' מקום אלהי ישראל וירום קרנם לרומם בית אלקינו ותחזו עינינו בשובו לציון ברחמים ואתהלכה ברחבה במהרה בימינו אמן.
כל זה היה בזמן שהריפורמים היו בתוך הקהילות. מתפללים עמהם ולומדים עמהם בבתי הספר הרגילים.
אבל אחר כך כאמור נפרדו הקהילות בימי נכדו ה"כתב סופר", המרחק התגבר והיום הוא ידוע.
הרב פינשטיין - אמריקה
הרב רבי משה פיינשטיין ז"ל היה מגדולי מנהיגי יהדות אמריקה. ישיבתו בניו יורק, "תפארת ירושלים" היא אחת הישיבות המעולות הודות להנהגתו. ר' משה היה מוכר כפוסק הגדול בארה"ב, ותשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. ר' משה היה פעיל בעניני ציבור וחינוך. נפטר בשנת ה"א תשמ"ו (1986). בשו"ת אגרות משה (חלק אה"ע א' סימן עו) דן הרב בקידושים שנעשו על ידי רב ריפורמי ולהלן תשובתו:
הנכון לענית דעתי שאין הקידושין שהיו אצל הרעפארם ראבאי כלום אם נתברר היטב שלא היו שם עדים כשרים שראו נתינת טבעת ואמירתו הרי את מקודשת לי.
ואפילו היו שני כשרים שעמדו מרחוק ולא ראו שאם היה זה ברב כשר ומומחה שסידר הקידושין ובטעות זימן עדים קרובים להיות עדי קידושין איתא בחתם ספר (סי' ק') שהם קידושין גמורין ומדינא לא צריך לקדשה עוד הפעם, מטעם דהכשרים שהיו שם אף שלא ראו ולא שמעו מעשה הקידושין הרי יודעים ב"אומדנא דמוכח" כ"אנן סהדי" (אומדן ברור הרי הוא כמו שאנו מעידים בדבר) שנתקדשה כדין, ברור ופשוט שעל רשע מהרעפארמער (מהרפורמים) שסידר הקידושין ליכא "אנן סהדי" שנעשה מעשה קידושין בנתינה מידו לידה ואמירה. שהרי כל ראבאי מהרעפארמער עושה איזה מעשה שבודה מלבו ואומר שזהו קידושין.
ובתשובה אחרת כותב הרב משה פיינשטיין עליהם: (חלק אה"ע א' סימן פה):
כתות הרשעים הרעפארמער והקאנסערוואטי (הרפורמים והקונסרבטיבים) שמצויין במדינתנו בעונותנו הרבים, שהרבנים שלהם הם כופרים בהרבה עיקרי הדת ופסולים לעדות ואין צריך לקבל עדות עליהם בבית דין (כי דרכם ידועה).
הרב וייס – ארץ ישראל - העדה החרדית
הרב רבי יצחק יעקב וייס ז"ל כיהן כאב בית דין לעדה החרדית. תשובותיו מכונסות בסדרת מנחת יצחק. נפטר בשנת ה"א תשמ"ט (1989). בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן י):
והנה מחמת שבתשובת "שואל ומשיב" שם, הזכיר אשר בשנת תר"ד, רצו הזדים המכנים עצמם בשם "חוג הידידים הרפורמים בפרנקפורט דמיין" לבטל מצוות מילה, והגאון מהר"צ חיות, הביא דברי הרבנים היראים, אשר השיבו על זה
הרב מתנגד נחרצות אליהם כמובא בתשובותיו במנחת יצחק. ורק הוראת לדעת עוונות ראשונים שזוכרים להם שרצו לבל "ברית מילה".
הרב וולדנברג – ארץ ישראל – הקהילה הדתית
בארץ ישראל כתב הרב אליעזר יהודה ולדנברג, (כיהן כאב בית דין בירושלים. שימש כרב פוסק לבית החולים "שערי צדק". בספריו "ציץ אליעזר" הוא עונה על הרבה שאלות מודרניות, במיוחד בשטח ההלכה והרפואה. הוא כתב גם ספר הלכות מדינה, העוסק בבעיות הלכה ומדינה). בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה-פתיחה פרק א כתב:
מצב מיוחד לנו במלחמת - מגן ומלחמת - תנופה עם הרבנים - הרפורמים ביתר שאת מעם סתם פוקרים בישראל. והסבה היא, בגלל התאגדותם בקשר של רשעים שאינו מן המנין תחת שם אשר הוא כשלעצמו מעיד וממצה את תוכן שאיפותיהם שהוא לבתר את התורה לבתרים ככל העולה על רוחם מתוך כחד וכחש לתורת - סיני ולרוקן את היהדות מתוכנה ולהעמידה בסופו של דבר ככלי שאין בו חפץ, והכל תחת מסוה של דת ובגושפנקא של רבנות, בסירוס וסילוף דת - משה וקבירת שם בעליה האמיתיים של הרבנות, ועל דא הוא שיצא הקצף בזמנו לפני יותר ממאה שנה על ידי גאוני הדורות, בהווכחם הסכנה המיוחדת הגדולה האורבת לנו מזה לעצם קיומה של היהדות המקורית. וכדאמר לה ינאי מלכא לדביתיה: "אל תתיראי מן הפורשין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כ"ב ע"ב).
הפוקרים יכולים לכל היותר להפר - תורה, וכידוע הפרת התורה מצד אחד מעוררת התגברות והתחזקות התורה במסירות נפש מצד השני, אבל תנועה זאת בשמה המיוחד לה הפוסעים על ראשי עם קדש ועושים מעשה זמרי (שו"ת מהרי"א אסאד. חאו"ח ו') מגמת פניהם להביא בסופו של דבר ח"ו לידי שכחת - התורה עד כדי להרגיל את ההמונים לומר כי זוהי התורה וזוהי היהדות האמיתית, ולזה, לשכחת - התורה כמעט שאין תרופה וכל באיה לא ישובון, דבכאן כבר ניטל כח הרגש, ומאמצי ההצלה בגוף זה הוא כאיזמל בבשר המת שאינו מרגיש. וידוע בקשר לכך ביאורו של החסיד שבכהונה החפץ חיים ז"ל את מאמר חז"ל בתמורה (י"ד ע"ב) מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה.
לכן על זאת רגזה הארץ: בקום רשעים עלי ארץ ולא לאמונה גברו בארץ, תחת אדר היראה וטהרה תוכם און וטומאה, מראים תומה ותוכם טומאה,,, קמו אפיקורסים רבנים רעים והתחברו ודברו בתורה דופי תחת יופי (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ה). שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ נצר מטעי מעשי ד' מצות חמורות יקצצו חגים ינקפו שבתות יקטופו עבודת ד' תפלות ובקשות אשר נתיסדו ברוח הקדש מפי אנשי כנסת הגדולה במערצה יסעפו וכל אשר יעלה על רוחם המגואל יפסלו (שו"ת יריעות שלמה ח"א סי' י"ד).
וגם אם לפנים יחזיקו ויקיימו כמה ממצות התורה, הרי זה לשם תכסיס בלבד למען לשבות לבות ההמונים הפשוטים שיאבו להתקרב להם, אבל כפי שהעיד עליהם בזמנם עוד בראשית התיסדותם הגאון המהר"ם אש ז"ל הרי לאמיתו של דבר: עם לבבם לנתק מהם כל מוסרות התורה וביד רמה ישליכו עבודות הדת בזו דבר ד' לעיני כל ולא יתבוששו (שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ק').
אחד מגדולי הדור בימים ההם הרחיק עוד לכת בקביעת זהותה של התנועה הרפורמית עד כי מצא בחביון מעמקיה של התיסדותה מחשבת און אשר שרשרת וחתירתה מגעת עד לידי אמונת - הנצרות, וכה דבריו: כת זו אינה גרועה מכת שבתי צבי שר"י הנשמע כזאת שיעברו יסודי האמונה אשר התחזקו בית ישראל בעת השמדות והצרות אלפי שנים, כי לולי התקוה הזאת כבר מתו כל הצאן קדושים ח"ו בימי חשך ואפילה כנודע מהמון מדרשים ומספרים הקדושים אשר העידו שרק תקוה על משיח וקיבוץ גלויות נתנו כח לכל המון בית ישראל, ומי לא יכיר שתכלית רשעים האלה שלא יזכר עוד תקוה על ביאת משיח כי כבר בא משיח אשר גאל העולם זה ח"י מאות שנים. (שו"ת מחנה חיים חיו"ד ח"ג סי' ל'). ולמה נשלה את עצמנו, האם לא נתגשם באמת הרבה אח"כ בפועל ככל אשר חזה לנו בעיני רוחו הגאון הגדול הזה, והרבה מראשיהם ומהמוניהם של התנועה הזאת יצאו בגלוי מדת ישראל לדת הנכריה המה ונשותיהם בניהם ובנותיהם וכל אשר להם למאות ולאלפים לחרפות ולדראון עולם? צא ולמד בדפי ההיסטוריה של העת ההיא ותוכח על אמיתותן של הדברים. ומה מתרחש בימינו בקהלות הרפורמית ברחבי עולם?
האחד והמיוחד שקידש את המלחמה נגדם ועמד בראשה היה גאון - הדורות משה ספרא רבא רבנו החתם סופר ז"ל, ויהי ידיו אמונה במלחמתו זאת עד בא שמשו כשבידיו תומכים מזה אחד ומזה אחד הגאונים הגדולים הגרע"א והגר"מ בנעט ז"ל ועוד עוד עשרות רבנים מחכמי האשכנזים והספרדים גם יחד, ועם בא שמשו החרו החזיקו אחריו בהמשכת מלחמת הקדש גדולי הרבנים מהדור השני כשבראשם צועדים תלמידיו הגדולים של המאור הגדול הזה כהמהר"ם שיק, בנו הכתב סופר, המהר"ם אש, המחנה חיים המהר"י אסאד וכו' וכו' יותר ממאתים רבנים.
שמעתי פעם מאחד מגדולי הרבנים שאמר בדברי - דרשתו כי במקום אחד מצינו בתורה שציותה לנו על התבדלות, והוא: להתבדל מהמתבדלים, כאמור בפ' קרח הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת. באמת אמורים הדברים בספר עקידת יצחק (שער ע"ח) בכתבו: כי כמו שהם פירשו עצמן מהכלל במחשבתם כן ינזרו הכלל מהם ויסתלקו מסביבותם בפועל עד שיהיו החוטאים כציצין הפורשין מגוף ההולכים להפסד וכלל הגוף ימלט.
בכזאת נהגו גאוני - הדור בדור ההוא בו צץ מטה רשע זה ששמו ריפורם והתחיל להכות שרשיו הרעים בקרב ההמונים. בכדי למלט הגוף הכללי מרקבון עקב חידקי הרעל של ציצי ותלילי בשר - החי שהתחיל להתפשט בקרבם, גזרו פרישה עליהם בפועל כדבר אשר זדו עליהם בפתחם פתח כפתחו של היכל להבדל מהכלל במחשבתם וקרח לא היה עובד ע"ז רק כופר בחלקי התורה כמו אלה הרעפארמער /הרפורמים/ בזמנינו (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ו).
וזה המשפט הקצר והחריף אשר חרץ עליהם רבנו החתם סופר ז"ל:
אלו הי' דינם מסור בידינו הי' דעתי להפרישם מעל גבולינו לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול (שו"ת חתם סופר ח"ו סי' פ"ט). הדבר יצא מפי החתם סופר, ואחריו החרה החזיק תלמידו הגדול הגאון המהר"ם שיק, וכך הוא כותב לשואלו.
וכזה כתבתי להדרת גאונו וגם כתבתי עוד להרבנים הגדולים שראוי לעשות כן כי נראה דמדינא אין לשדך עמהם משום חשש ממזרות כידוע,,, כי יצאו מכלל הדת וקבצו ואספו להם כת בפ"ע ובגובה לבם דברו ג"כ בעניני חליצה וגיטין לשנות ולהמיר טוב ברע (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סימנים ד"ש ש"ה). ומכאן ואילך לחמו גדולי הרבנים בחרף נפש ומאריות גברו עד שחפץ ד' הצליח בידם להתגבר על כל המכשולים הגדולים אשר זרע להם השטן בדרכם ועלו מפני הישימון אל ראש הפסגה, וככה יספר לנו על כך בקצרה המהר"ם שי"ק:
אמנם בשנת תרכ"ט כמעט כסדום היינו וח"ו כמעט הצליח מעשה שטן שלולא חסדי ד' ונפלאותיו היינו נופלים ברשתם אשר טמנו לנו וע"י נסים ונפלאות נפרדו מהם יראו ד' וחושבי תורתו ונעשו כקהל בפני עצמם,,, ואין להם חלק ונחלה בתוך בני ישראל ארטהדאקסין /האורטודוקסים/ השומרים התורה כפי אשר היא מורשה לנו מדור לדור הרבה מאות ואלפים שנה (שו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' של"ג).
לארגוני הקהלות גם כשאין לענין מגע כלל באופן ישיר עם ענייני דת ודין, בכדי שלא יכירו בכך בעקיפין בזכות מנהיגותם הרוחנית ובכדי שההמונים ובניהם אחריהם לא יבואו על ידי כך להגרר אחריהם במשך הזמן. וכך כותב המהר"ם שיק ז"ל באחת מתשובותיו:
ואף אם יפצרו מנגדינו שלום יהיה לנו אנו נעשה את שלנו ואתם עשו את שלכם קבלו לכם רב או דיין שתרצו רק נהי' לאגודה אחת וכו' אל תאבה ואל תשמע להם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, גם אני קבלתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל להרחיק מהם מהמונם כל מה דאפשר ושלא להיות באגודה אחת עמהם (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ו. והחזיקו אחרי דבריו בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ג חאו"ח סי' נ"ח ושו"ת זכרון יהודה סי' ר"ב עיי"ש).
מזה יש להבין עד כמה צדקו ראשי הישיבות וגדולי הרבנים באמריקה אשר גזרו אומר לפני כמה חדשים לאסור בהחלטיות עפ"י דין תורה מלהשתתף עם אגודת הרבנים הרפורמים בכל ענין ציבורי שהוא ולו רק כלפי חוץ.
סיכום
דברים אלו הם סיכום קל לדברי הרבנים החרדים בענין הרפורמים. גם כל הרבנים הציונים חושבים כך, ובענין זה אין הבדלים.
העתיד
כיום שמענו על התעוררות בציבור היהודי בארצות הברית לחזור למקורות. לדעתי כל חזרה למקורות, כל ביקור של יהודי בארץ ישראל, כל תמיכה בעליה היא התנערות מהבעיה הקשורה בתנועה הרפורמית.
היום יש התעוררות בין היהודים בארצות הברית לשורשים שלהם ואנו כיום לא צריכים להרחיקם מצד אחד ולא להדבק בטעיות שלהם מאידך. זו חוכמה גדולה ללכת עם שני הדברים האלו ואני מאחל בהצלחה לכל מי שיעסוק בכך.
הויכוח הגדל בימינו הוא האם לתת לגיור שלהם הכרה? האם הגרים שלהם נחשבים גרים או לא? בעיה נוספת היא האם להכיר בנישואים שהם עושים, ובגיטין שהם עושים? (הנהוג הוא שבשאלות אלו בודקים בכל מקרה לגופו של ענין אע"פ שנהוג לומר שלא מקבלים כלום מכל מה שהם עושים).
קהילות נפרדות
בתקופת "החתם סופר" עוד היו "המתקנים", "המשכילים" חלק מהקהילות עצמם. אך בתקופת נכדו ה"כתב סופר" הוקמו קהילות נפרדות ליראים. וה"מתקנים" – ה"רפורמים" הקימו קהילות לעצמם.
הדעות בענין זה היו חלוקות אם היה כדאי לעשות קהילות נפרדות?
בביוגרפיה של ה"חתם סופר" שמובאת בפרויקט השו"ת של בר אילן מופיע "רבי משה סופר - החת"ם סופר, נולד בפרנקפורט דמיין בשנת ה"א תקכ"ב (1762) ונפטר בפרשבורג בשנת ה"א תקצ"ט (1839). הוא נחשב לאביה הרוחני של יהדות הונגריה בעת החדשה. בשנת ה"א תקס"ו (1806) נתמנה לרב העיר פרשבורג, והוכר כגדול דורו. חידושיו לגמרא, דרשותיו ובמיוחד תשובותיו הנציחו את זכרו לדורות. צאצאיו ישבו על כסא הרבנות בהונגריה, באוסטריה ובפולניה. הוא לחם קשות - ובהצלחה - בתנועת הרפורמים, ועודד את הישוב בארץ ישראל".
החכמים הספרדים
בקהילות הספרדים לא היו כלל תופעות של רפורמים ונדמה שכך זה עד היום, אין בעולם קהילה רפורמים ספרדית. שלוש סיבות לדבר.
א] לא היו תנועות של רפורמים בעולם המוסלמי שמהם יקבלו "המערערים" השראה לחיקוי.
ב] החריגים לא נידחו מהקהילה. היה מקום בקהילה לכל יהודי גם זה שלא הולך בתלם ואפילו חילל שבת וכו'. וזאת בעיני הסיבה העיקרית.
ג] מעמד החכמים היה כל כך חזק עד שכל מי שההין לערער עליו היה מנודה מהקהילה.
החפץ חיים - אירופה
ה"מתקנים" - הרפורמים התפתחו כמו כל תנועה. וערערו על הקשר המחייב עם ההלכה. אבל לא רק זה. אלא הם ניתקו קשר עם השפה העברית. קשר עם ארץ ישראל. קשר עם הלבוש היהודי שהיה בגלות. בקיצור עש כל שביכולתם להדמות לגוי. "התבטלות עצמית" מבחינה דתית ומבחינה לאומית.
אחד המנהיגים הבולטים ליהדות בחו"ל ה"חפץ חיים" רבי ישראל הכהן מראדין בעל ה"משנה ברורה" כתב: (בסימן קא סעיף ד ס"ק יג').
מותר ליחיד להתפלל בכל לשון (בכל שפה) - ומצוה מן המובחר הוא דוקא בלשון הקודש (ועיין בסימן ס"ב ס"ב ובמשנה ברורה שם מה שכתבנו בשם האחרונים בזה) וגם עיין בתשובת חתם סופר (או"ח סי' פ"ד ופ"ו) שהאריך בכמה ראיות דמה שהתירו להתפלל בכל לשון היינו דוקא באקראי אבל לקבוע בקביעה תמידית ולהעמיד שלח ציבור ולהשכיח לשון הקודש לגמרי - זה אי אפשר בשום אופן.
ועוד מחמת כמה וכמה טעמים נכוחים האריכו כל גאוני הזמן בספר "דברי הברית" והסכימו שאיסור גמור הוא לעשות כן. ולאפוקי (וכותב כן להוציא מדעת) מכתות חדשות שנתפרצו מחוץ למדינה בזה והעתיקו את כל נוסח התפלה ללשון העמים, ועבירה גוררת עבירה שדלגו הברכה של "קבוץ גליות" וברכת "ולירושלים עירך" וכשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים, כן רוצים להשכיח לשון הקודש מישראל פן יגאלו בזכות שלא שינו את לשונם. הקב"ה ישמרנו מדיעות אפיקורסות כאלו (ועיין בבה"ל):
ה"משנה ברורה" הוא ספר ההלכה המוסמך ואחד הנפוצים ביותר בימינו. רבי ישראל הכהן מראדין היה אחד המנהיגים הגדולים של היהדות החרדית באירופה במאה שעברה. מהדוברים הבולטים בכל הכנסים של "אגודת ישראל" הוא היה מאלה שדחפו את תלמידיהם לעלות לארץ ישראל. ולכן נקרא על שמו גם הקיבוץ החרדי "חפץ חיים". הוא כונה בשם זה על שם פעילותו הרבה למען דיבורי אהבה בעם ישראל. ושם ספרו העוסק בכך נקרא "חפץ חיים".
החתם סופר - הונגריה
בשעה שזיהו הרבנים באירופה ש"המתקנים" עינהם נשואות לחיקוי פאר הכנסיות, צורות הפולחן, הניגונים, העוגבים והתלבושות וכל העולם הנוצרי שמסביבם. הם ראו בזה סכנה גדולה. "התבטלות" בפני תרבות הגוי. ונלחמו בזה מלחמה חריפה.
וכך כתב החתם סופר בתשובה על שאלה באיזה מקום לעשות את פתח בית הכנסת. ועונה שאפשר לעשות כרצון השואל ( שו"ת חתם סופר חלק א או"ח סימן כז):
מכל מקום היינו בבונה סתם, אבל כיון שבאים לדקדק על ככה ורוצים המערערים לבנות דוקא מכוונים זה מול זה יש להקפיד שלא לעשות רצונם, דומה למאי דתנן (במס' מגלה כ"ד ע"ב) האומר: "איני עובר לפני התיבה בצבועים" - אף בלבנים לא יעבור. "בסנדל איני עובר" - אף יחף לא יעבור, ומפרש דלמא מינות נזרקה בו.
ובלאו הכי נמי דבר גדול דיבר ה"נודע ביהודה" ז"ל בתשובה (תנינא סס"י י"ח) דלא מצינו שום תמונה לבנין בית הכנסת (לא מצאנו הדרכה כיצד יבנה ביהכנ"ס) עגול או מרובע או בעל שש צלעות. ומכל מקום מי שמקפיד על תמונה ידועה להתדמות להיכלי שרים, קורא עליו "וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות".
והנה הארכתי קצת ובארתי כל חלקי הסותר והבונה האפשרי לפי קט שכלי שיהיה שלום הכל שלום "ופתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים". אך אם חלילה יתעוררו מדנים עבור זה ויהיה פתח בית ה' ח"ו דומה לבידקי דמיא דרווח תיגרא (חור בסכר מים שמתרחב והולך) בעשק ושטנה ח"ו לא תהיה כזאת בישראל, יפתחו פתח תקוה לאיזה צד שירצו ולא יתקוטטו ח"ו עבור זה כי גדול השלום, אמנם אקוה כי עם ה' ישמעו ויאזינו ולא יריבו עליה ויקראו שמו "רחובות" כי הרחיב וירחיב ה' מקום אלהי ישראל וירום קרנם לרומם בית אלקינו ותחזו עינינו בשובו לציון ברחמים ואתהלכה ברחבה במהרה בימינו אמן.
כל זה היה בזמן שהריפורמים היו בתוך הקהילות. מתפללים עמהם ולומדים עמהם בבתי הספר הרגילים.
אבל אחר כך כאמור נפרדו הקהילות בימי נכדו ה"כתב סופר", המרחק התגבר והיום הוא ידוע.
הרב פינשטיין - אמריקה
הרב רבי משה פיינשטיין ז"ל היה מגדולי מנהיגי יהדות אמריקה. ישיבתו בניו יורק, "תפארת ירושלים" היא אחת הישיבות המעולות הודות להנהגתו. ר' משה היה מוכר כפוסק הגדול בארה"ב, ותשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. ר' משה היה פעיל בעניני ציבור וחינוך. נפטר בשנת ה"א תשמ"ו (1986). בשו"ת אגרות משה (חלק אה"ע א' סימן עו) דן הרב בקידושים שנעשו על ידי רב ריפורמי ולהלן תשובתו:
הנכון לענית דעתי שאין הקידושין שהיו אצל הרעפארם ראבאי כלום אם נתברר היטב שלא היו שם עדים כשרים שראו נתינת טבעת ואמירתו הרי את מקודשת לי.
ואפילו היו שני כשרים שעמדו מרחוק ולא ראו שאם היה זה ברב כשר ומומחה שסידר הקידושין ובטעות זימן עדים קרובים להיות עדי קידושין איתא בחתם ספר (סי' ק') שהם קידושין גמורין ומדינא לא צריך לקדשה עוד הפעם, מטעם דהכשרים שהיו שם אף שלא ראו ולא שמעו מעשה הקידושין הרי יודעים ב"אומדנא דמוכח" כ"אנן סהדי" (אומדן ברור הרי הוא כמו שאנו מעידים בדבר) שנתקדשה כדין, ברור ופשוט שעל רשע מהרעפארמער (מהרפורמים) שסידר הקידושין ליכא "אנן סהדי" שנעשה מעשה קידושין בנתינה מידו לידה ואמירה. שהרי כל ראבאי מהרעפארמער עושה איזה מעשה שבודה מלבו ואומר שזהו קידושין.
ובתשובה אחרת כותב הרב משה פיינשטיין עליהם: (חלק אה"ע א' סימן פה):
כתות הרשעים הרעפארמער והקאנסערוואטי (הרפורמים והקונסרבטיבים) שמצויין במדינתנו בעונותנו הרבים, שהרבנים שלהם הם כופרים בהרבה עיקרי הדת ופסולים לעדות ואין צריך לקבל עדות עליהם בבית דין (כי דרכם ידועה).
הרב וייס – ארץ ישראל - העדה החרדית
הרב רבי יצחק יעקב וייס ז"ל כיהן כאב בית דין לעדה החרדית. תשובותיו מכונסות בסדרת מנחת יצחק. נפטר בשנת ה"א תשמ"ט (1989). בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן י):
והנה מחמת שבתשובת "שואל ומשיב" שם, הזכיר אשר בשנת תר"ד, רצו הזדים המכנים עצמם בשם "חוג הידידים הרפורמים בפרנקפורט דמיין" לבטל מצוות מילה, והגאון מהר"צ חיות, הביא דברי הרבנים היראים, אשר השיבו על זה
הרב מתנגד נחרצות אליהם כמובא בתשובותיו במנחת יצחק. ורק הוראת לדעת עוונות ראשונים שזוכרים להם שרצו לבל "ברית מילה".
הרב וולדנברג – ארץ ישראל – הקהילה הדתית
בארץ ישראל כתב הרב אליעזר יהודה ולדנברג, (כיהן כאב בית דין בירושלים. שימש כרב פוסק לבית החולים "שערי צדק". בספריו "ציץ אליעזר" הוא עונה על הרבה שאלות מודרניות, במיוחד בשטח ההלכה והרפואה. הוא כתב גם ספר הלכות מדינה, העוסק בבעיות הלכה ומדינה). בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה-פתיחה פרק א כתב:
מצב מיוחד לנו במלחמת - מגן ומלחמת - תנופה עם הרבנים - הרפורמים ביתר שאת מעם סתם פוקרים בישראל. והסבה היא, בגלל התאגדותם בקשר של רשעים שאינו מן המנין תחת שם אשר הוא כשלעצמו מעיד וממצה את תוכן שאיפותיהם שהוא לבתר את התורה לבתרים ככל העולה על רוחם מתוך כחד וכחש לתורת - סיני ולרוקן את היהדות מתוכנה ולהעמידה בסופו של דבר ככלי שאין בו חפץ, והכל תחת מסוה של דת ובגושפנקא של רבנות, בסירוס וסילוף דת - משה וקבירת שם בעליה האמיתיים של הרבנות, ועל דא הוא שיצא הקצף בזמנו לפני יותר ממאה שנה על ידי גאוני הדורות, בהווכחם הסכנה המיוחדת הגדולה האורבת לנו מזה לעצם קיומה של היהדות המקורית. וכדאמר לה ינאי מלכא לדביתיה: "אל תתיראי מן הפורשין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כ"ב ע"ב).
הפוקרים יכולים לכל היותר להפר - תורה, וכידוע הפרת התורה מצד אחד מעוררת התגברות והתחזקות התורה במסירות נפש מצד השני, אבל תנועה זאת בשמה המיוחד לה הפוסעים על ראשי עם קדש ועושים מעשה זמרי (שו"ת מהרי"א אסאד. חאו"ח ו') מגמת פניהם להביא בסופו של דבר ח"ו לידי שכחת - התורה עד כדי להרגיל את ההמונים לומר כי זוהי התורה וזוהי היהדות האמיתית, ולזה, לשכחת - התורה כמעט שאין תרופה וכל באיה לא ישובון, דבכאן כבר ניטל כח הרגש, ומאמצי ההצלה בגוף זה הוא כאיזמל בבשר המת שאינו מרגיש. וידוע בקשר לכך ביאורו של החסיד שבכהונה החפץ חיים ז"ל את מאמר חז"ל בתמורה (י"ד ע"ב) מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה.
לכן על זאת רגזה הארץ: בקום רשעים עלי ארץ ולא לאמונה גברו בארץ, תחת אדר היראה וטהרה תוכם און וטומאה, מראים תומה ותוכם טומאה,,, קמו אפיקורסים רבנים רעים והתחברו ודברו בתורה דופי תחת יופי (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ה). שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ נצר מטעי מעשי ד' מצות חמורות יקצצו חגים ינקפו שבתות יקטופו עבודת ד' תפלות ובקשות אשר נתיסדו ברוח הקדש מפי אנשי כנסת הגדולה במערצה יסעפו וכל אשר יעלה על רוחם המגואל יפסלו (שו"ת יריעות שלמה ח"א סי' י"ד).
וגם אם לפנים יחזיקו ויקיימו כמה ממצות התורה, הרי זה לשם תכסיס בלבד למען לשבות לבות ההמונים הפשוטים שיאבו להתקרב להם, אבל כפי שהעיד עליהם בזמנם עוד בראשית התיסדותם הגאון המהר"ם אש ז"ל הרי לאמיתו של דבר: עם לבבם לנתק מהם כל מוסרות התורה וביד רמה ישליכו עבודות הדת בזו דבר ד' לעיני כל ולא יתבוששו (שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ק').
אחד מגדולי הדור בימים ההם הרחיק עוד לכת בקביעת זהותה של התנועה הרפורמית עד כי מצא בחביון מעמקיה של התיסדותה מחשבת און אשר שרשרת וחתירתה מגעת עד לידי אמונת - הנצרות, וכה דבריו: כת זו אינה גרועה מכת שבתי צבי שר"י הנשמע כזאת שיעברו יסודי האמונה אשר התחזקו בית ישראל בעת השמדות והצרות אלפי שנים, כי לולי התקוה הזאת כבר מתו כל הצאן קדושים ח"ו בימי חשך ואפילה כנודע מהמון מדרשים ומספרים הקדושים אשר העידו שרק תקוה על משיח וקיבוץ גלויות נתנו כח לכל המון בית ישראל, ומי לא יכיר שתכלית רשעים האלה שלא יזכר עוד תקוה על ביאת משיח כי כבר בא משיח אשר גאל העולם זה ח"י מאות שנים. (שו"ת מחנה חיים חיו"ד ח"ג סי' ל'). ולמה נשלה את עצמנו, האם לא נתגשם באמת הרבה אח"כ בפועל ככל אשר חזה לנו בעיני רוחו הגאון הגדול הזה, והרבה מראשיהם ומהמוניהם של התנועה הזאת יצאו בגלוי מדת ישראל לדת הנכריה המה ונשותיהם בניהם ובנותיהם וכל אשר להם למאות ולאלפים לחרפות ולדראון עולם? צא ולמד בדפי ההיסטוריה של העת ההיא ותוכח על אמיתותן של הדברים. ומה מתרחש בימינו בקהלות הרפורמית ברחבי עולם?
האחד והמיוחד שקידש את המלחמה נגדם ועמד בראשה היה גאון - הדורות משה ספרא רבא רבנו החתם סופר ז"ל, ויהי ידיו אמונה במלחמתו זאת עד בא שמשו כשבידיו תומכים מזה אחד ומזה אחד הגאונים הגדולים הגרע"א והגר"מ בנעט ז"ל ועוד עוד עשרות רבנים מחכמי האשכנזים והספרדים גם יחד, ועם בא שמשו החרו החזיקו אחריו בהמשכת מלחמת הקדש גדולי הרבנים מהדור השני כשבראשם צועדים תלמידיו הגדולים של המאור הגדול הזה כהמהר"ם שיק, בנו הכתב סופר, המהר"ם אש, המחנה חיים המהר"י אסאד וכו' וכו' יותר ממאתים רבנים.
שמעתי פעם מאחד מגדולי הרבנים שאמר בדברי - דרשתו כי במקום אחד מצינו בתורה שציותה לנו על התבדלות, והוא: להתבדל מהמתבדלים, כאמור בפ' קרח הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת. באמת אמורים הדברים בספר עקידת יצחק (שער ע"ח) בכתבו: כי כמו שהם פירשו עצמן מהכלל במחשבתם כן ינזרו הכלל מהם ויסתלקו מסביבותם בפועל עד שיהיו החוטאים כציצין הפורשין מגוף ההולכים להפסד וכלל הגוף ימלט.
בכזאת נהגו גאוני - הדור בדור ההוא בו צץ מטה רשע זה ששמו ריפורם והתחיל להכות שרשיו הרעים בקרב ההמונים. בכדי למלט הגוף הכללי מרקבון עקב חידקי הרעל של ציצי ותלילי בשר - החי שהתחיל להתפשט בקרבם, גזרו פרישה עליהם בפועל כדבר אשר זדו עליהם בפתחם פתח כפתחו של היכל להבדל מהכלל במחשבתם וקרח לא היה עובד ע"ז רק כופר בחלקי התורה כמו אלה הרעפארמער /הרפורמים/ בזמנינו (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ו).
וזה המשפט הקצר והחריף אשר חרץ עליהם רבנו החתם סופר ז"ל:
אלו הי' דינם מסור בידינו הי' דעתי להפרישם מעל גבולינו לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול (שו"ת חתם סופר ח"ו סי' פ"ט). הדבר יצא מפי החתם סופר, ואחריו החרה החזיק תלמידו הגדול הגאון המהר"ם שיק, וכך הוא כותב לשואלו.
וכזה כתבתי להדרת גאונו וגם כתבתי עוד להרבנים הגדולים שראוי לעשות כן כי נראה דמדינא אין לשדך עמהם משום חשש ממזרות כידוע,,, כי יצאו מכלל הדת וקבצו ואספו להם כת בפ"ע ובגובה לבם דברו ג"כ בעניני חליצה וגיטין לשנות ולהמיר טוב ברע (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סימנים ד"ש ש"ה). ומכאן ואילך לחמו גדולי הרבנים בחרף נפש ומאריות גברו עד שחפץ ד' הצליח בידם להתגבר על כל המכשולים הגדולים אשר זרע להם השטן בדרכם ועלו מפני הישימון אל ראש הפסגה, וככה יספר לנו על כך בקצרה המהר"ם שי"ק:
אמנם בשנת תרכ"ט כמעט כסדום היינו וח"ו כמעט הצליח מעשה שטן שלולא חסדי ד' ונפלאותיו היינו נופלים ברשתם אשר טמנו לנו וע"י נסים ונפלאות נפרדו מהם יראו ד' וחושבי תורתו ונעשו כקהל בפני עצמם,,, ואין להם חלק ונחלה בתוך בני ישראל ארטהדאקסין /האורטודוקסים/ השומרים התורה כפי אשר היא מורשה לנו מדור לדור הרבה מאות ואלפים שנה (שו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' של"ג).
לארגוני הקהלות גם כשאין לענין מגע כלל באופן ישיר עם ענייני דת ודין, בכדי שלא יכירו בכך בעקיפין בזכות מנהיגותם הרוחנית ובכדי שההמונים ובניהם אחריהם לא יבואו על ידי כך להגרר אחריהם במשך הזמן. וכך כותב המהר"ם שיק ז"ל באחת מתשובותיו:
ואף אם יפצרו מנגדינו שלום יהיה לנו אנו נעשה את שלנו ואתם עשו את שלכם קבלו לכם רב או דיין שתרצו רק נהי' לאגודה אחת וכו' אל תאבה ואל תשמע להם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, גם אני קבלתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל להרחיק מהם מהמונם כל מה דאפשר ושלא להיות באגודה אחת עמהם (שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ש"ו. והחזיקו אחרי דבריו בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ג חאו"ח סי' נ"ח ושו"ת זכרון יהודה סי' ר"ב עיי"ש).
מזה יש להבין עד כמה צדקו ראשי הישיבות וגדולי הרבנים באמריקה אשר גזרו אומר לפני כמה חדשים לאסור בהחלטיות עפ"י דין תורה מלהשתתף עם אגודת הרבנים הרפורמים בכל ענין ציבורי שהוא ולו רק כלפי חוץ.
סיכום
דברים אלו הם סיכום קל לדברי הרבנים החרדים בענין הרפורמים. גם כל הרבנים הציונים חושבים כך, ובענין זה אין הבדלים.
העתיד
כיום שמענו על התעוררות בציבור היהודי בארצות הברית לחזור למקורות. לדעתי כל חזרה למקורות, כל ביקור של יהודי בארץ ישראל, כל תמיכה בעליה היא התנערות מהבעיה הקשורה בתנועה הרפורמית.
היום יש התעוררות בין היהודים בארצות הברית לשורשים שלהם ואנו כיום לא צריכים להרחיקם מצד אחד ולא להדבק בטעיות שלהם מאידך. זו חוכמה גדולה ללכת עם שני הדברים האלו ואני מאחל בהצלחה לכל מי שיעסוק בכך.