לפעמים, לא יותר מדי חלילה, צריך לדעת גם לפרגן. אנחנו אוהבים לתקוף את הפוליטיקאים על חוסר עשייה, לכן אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו גם להוקיר אותה כשהיא בסוף מגיעה. אז תודה רבה לסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, ששיחק אותה בענק כשהצליח, אחר מאמץ לא קטן, למנות רב עיר דתי לאומי בירוחם, עשרות רבני יישובים במהלך הקיץ האחרון, רב עיר בנתניה בשבוע שעבר, וככל הנראה בעז''ה גם רב עיר בירושלים עיר הקודש תובב''א.
החשיבות של מינוי רבנים דתיים לאומיים, חורגת הרבה מעבר לערך המוסף שמביא אתו רב שמאמין בחזון הציוני וחולק עם תושבי עירו החילונים שלל ערכים משותפים, כמו צבא והשכלה. מינוי רבנים 'משלנו' הוא קריטי לקיומו של עולם תורה ציוני, ואולי לקיומו של המגזר כולו.
להיות בימים אלו אברך דתי לאומי, זו משימת התאבדות. בעוד שהמגזר החרדי בנה מערכת שלימה המותאמת לחיי כולל ארוכי טווח, במגזר שלנו הרוב המוחלט, ב''ה, יוצא לעבוד בשלב מוקדם של חייו, ולכן המערכת התומכת לא קיימת. ממילא, אותו בחור שהחליט להקדיש את חייו ללימוד תורה, במקום לפיתוח קריירה משגשגת ומתגמלת, מהמר על כל עתידו. עשרות, אם לא מאות, אברכים שעמלו שנים רבות בתורה, מוצאים את עצמם בסוף הלימודים בפני מבוי סתום. בהיעדר משרות תורניות פנויות, נאלצים רבים לפנות ללימודי מחשבים או, למצער, להיות ר''מ בישיבה תיכונית, שבהקבלה לעולם הכללי זה בערך כמו שבוגר לימודי רפואה ילך לעבוד בתור מגיש עזרה ראשונה במד''א, מבחינת ניצול הידע שהאדם צבר. זו תופעה עצובה שיכולה להיות הרסנית לעולם התורה הסרוג, וממנו למגזר כולו, הזקוק לכוחות תורה בעוצמות גדולות על מנת להתמודד עם שלל אתגרי הדור.
לכן חסד גדול עושה הרב בן דהן עם עולם התורה בפרט ועם המגזר בכלל, כשהציב לעצמו למטרה למנות כמה שיותר רבנים דתיים לאומיים. בכך הוא נותן לבחור בישיבה ציונית תחושה שיש לו תקווה לעתיד בעולם התורה, שיש מי שיוקיר את עמלו ארוך הטווח, יש מי שדואג, שם למעלה, שהוא יוכל להוציא לפועל את כל הלימוד שהוא ספג. שהבחירה הקשה כל כך, להישאר ספון בעולם התורה הסרוג שנים רבות, לא ממיטה על משפחתו אסון כלכלי, ועל עצמו קושי אישי כשהוא לא מוציא לפועל את מה שהוא למד.
אולי התקווה שבן דהן מעניק, תתרום לכך שבמקום 'הטובים לתקשורת' תהיה לנו את האפשרות הריאלית לחנך סוף סוף ל'הטובים לתורה'!