השבוע יסתיים המחזור הי"ב של 'הדף היומי', שנוסד לפני 89 שנה בפולין ע"י הרב מאיר שפירא מלובלין. 'לימוד' 2711 הדפים (לפי מהדורת 'וילנא', שהפכה ל'מקודשת' וללא יכולת שינוי לנצח. בכל הספרות התורנית מפנים לדפי הגמרא לפי מהדורה זו, של "האלמנה והאחים ראם") משתרע על פני כשבע וחצי שנים, ו'מאחד' את כל עוסקי התורה סביב הגלובוס, כחזון המייסד הרב מאיר שפירא:
"נוסע לו יהודי שבועיים מישראל ותחת בית שחיו מסכת ברכות. כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום, ומצטרף ללומדים בחדווה. ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו, ונמצא שמו הגדול מתאדר, מתגדל ומתקדש. היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל"
במשפט הקודם מיסגרתי שתי מילים במרכאות; האחת - "לימוד". מתוך נסיון וידע אישי - בחלקים נרחבים של הש"ס מדובר בקריאה שטחית ובהעברה בעלמא, ולעתים רבות בדילוגים בשל נסיבות אישיות ולוח השנה. ואף-על-פי-כן אין למעט בגודל המפעל שמתן שכר בצידו על 'עיסוק בדברי תורה' (ו'עיסוק' איננו דוקא לימוד), 'קביעת עתים לתורה', מחובָּרוּת למוקד תורה-שבעל-פה שהוא התלמוד הבבלי, וכן! בהחלט! משהו גם נכנס ונקלט, והרבה יותר ממשהו!
מאחד?
והמילה השניה היא "מאחד", ובלשון חזון המייסד: "איחוד עליון בין קוב"ה, אורייתא וישראל". האמנם מאחד גם בתוך עדת בני ישראל? אני מסב את הזרקור ל(כנראה) ארבעה אירועי-ענק של סיומי הש"ס בישראל (פלוס אחד באנגלית, פלוס רבים בחו"ל) לפי חלוקה שבטית-מיגזרית: חסידים, 'ליטאים', ציודים (=ציונים דתיים) ומזרחיים. מן הסתם ייאמרו בהם דברים דומים להפליא וזהים לחלוטין, וכנראה גם חזות פאנל הנשיאות יהיה די דומה. אני מנחש כי כולם לא ישכחו להעלות על נס את שבחי האחדות וההתלכדות סביב התורה, וכולם יהיו די נימוסיים שלא לאזכר, ולו ברמז, את ה'אחרים' המתכנסים לעצמם בפוזה זהה.
למען האמת, זה לא יכול להיות אחרת. כריאליסט אין לי שום ציפיות, ואפילו לא חלומות, שנזכה לשולחן נשיאות-של-תורה מכל מרכיבי החברה הדתית המפולגת, השקפתית ופוליטית. שאלת 'מי בראש', וסדר הישיבה והדוברים היא בלתי פתירה בעליל. מעודי תמהתי איך יתכן לחלום על חידוש הסנהדרין בה מושיבים את חבריה "לפי מעלתן בחכמה" (רמב"ם, סנהדרין א.ז). דרישה זו כשלעצמה מכשילה כל סיכוי לפני ביאת המשיח 'המצרף ומטהר' מחלוקות בישראל.
כבוד וניכוס
בעצם, אין לכם 'מעמד פרווה' מבחינה השקפתית יותר מסיום הש"ס. אילו היה הדבר תלוי בקהל הלומדים עצמם הם היו יכולים בקלות להסב לשולחן אחד ולמצוא שיח ושיג רב סביב מבצע ה'סיום'. אבל הרי עיקרו של המעמד איננו מתן כבוד לתורה וללומדיה, אלא מתן כבוד לשרי התורה יושבי כותל ה'מזרח'. כאן, בזירת הכבוד, אין פשרות. מה גם שכבוד פומבי הדדי ל'גדול' ממיגזר אחר עלול להתפרש חלילה כמתן לגיטימציה להשקפת עולם (קצת) שונה. את זה 'עולם התורה' לא יכול לסבול.
בראש המדור ציטטנו מדברי חז"ל מימרא הראויה להישנן בתשעה באב: "על מה אבדה הארץ - שלא ברכו בתורה תחילה". יש מקום להסב את המשמעות לענייננו, לניכוס התורה למיגזר 'שלי'; 'לברך' פירושו להיות טוב-עין. 'לברך בתורה' מתפרש גם כהכרה בכך שיש גם ל'אחרים' חלק בה. אך, כידוע, הבית נחרב בשל שנאת חינם...
לגופה של פלגנות ופצלנות בתורה, כנראה כך נגזר מימות משה, וביתר דיוק - ממות משה. בראש המדור ציטטנו את פתיחת הרמב"ם לספרו הגדול שמשה רבנו כתב ביום פטירתו י"ג ספרי תורה "ונתן ספר לכל שבט ושבט" (המקור הוא במדרש דברים רבה ט,ט). אני שומע במלים אלו לא רק משמעות של ריבוי תורה לאחר פטירתו של משה, אלא גם... פיצול התורה לגזרים, למיגזרים, לשבטים-שבטים. "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר" (שמות יב,מט) - היינו לעמך, אבל לא ל...גדולי ישראל. נשיאי השבטים קבלו ממשה ספרי תורה זהים אך נפרדים. רק עם ביאת גואל נזכה לגלות שוב את הספר הי"ג ש"נתנו בארון לעד", ובינתיים נגנז.
מילא, שיהיה כך! העיקר שלא ימוש ספר התורה הזה מפינו ולא תישכח מפי זרענו וצאצאינו עד עולם.