דבר חדש מתחיל ברבנות ירושלים

השאלה כיצד יתנהל רבה האשכנזי של ירושלים איננה כ"כ חשובה כמו שאלת המפתח הטמונה באקט הבחירה; התצליח הציונות התורנית לתפוס מקום בכותל המזרח הרבני אם לאו?

חדשות כיפה הרב ישראל רוזן 30/10/14 12:16 ו בחשון התשעה

דבר חדש מתחיל ברבנות ירושלים
הרב ישראל רוזן, צילום: הרב ישראל רוזן

"ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין

והוא כהן לאל עליון" (יד,יח)

רב עליליה

לאחר אחת-עשרה שנים בהן כס 'רבה של ירושלים' היה מיותם, עם פטירת רבניה יצחק קוליץ ושלום משאש שניהם בתשס"ג (2003), החֶסֶר התמלא זה עתה בעלות לכס נכבד זה הרבנים שלמה-משה עמאר ואריה שטרן. כס רבנות ירושלים הוא מכובד ונעלה, ואולי הנעלה ביותר בעולם מבחינת המכובדות, עליו ישבו דמויות מיתולוגיות כמו הרב שמואל סלנט והראי"ה קוק, ושרשרת נוספת של אנשי שם, אשכנזים וספרדים. איוש התפקיד ע"י הרבנים הנוכחיים היה כרוך במאבקי-מאבקים פוליטיים מפותלים ובעיכובי-עיכובים משפטיים מפולפלים. כל מהלכי החתחתים הללו כבר מאחורינו, ועתה רק נצפה לרוות נחת ממהלכי הרבנים שנבחרו, ובעיקר מהתנהלותם המשותפת.

כל המאבקים והדילים המתומרנים, וכל הפיתולים המינהליים והמשפטיים, סבבו סביב ציר אחד ויחיד; היש צ'אנס לציונות התורנית להעמיד רב מתאים, רצוי לרוב אחיו? השאלה לא היתה מי מן המועמדים ראוי לכתרה של ירושלים, אלא מנין הוא בא ובאיזו ערוגה גדל?

הדרה או הכלה?

ואכן, אני מודה, מבחינת תושבי ירושלים אחת היא להם איזה רב יבחר ומה 'מיגזרו'. יתר על כן, למעלה מעשור התנהלה העיר ללא רבנים ראשיים והשמים לא נפלו, וכמדומה שגם שירותי הדת בעיר תיפקדו הן חסר הן יתר, גם בלי 'מנהיג לבירה'. לפיכך, אני שוב מודה, שבעצם השאלה כיצד יתנהל רבה האשכנזי של ירושלים איננה כ"כ חשובה כמו שאלת המפתח הטמונה באקט הבחירה; התצליח הציונות התורנית לתפוס מקום בכותל המזרח הרבני אם לאו? ובמילים מפורשות יותר; לעניות דעתי דמותה ותיפקודה של רבנות ירושלים תהיה דומה עד זהה ואחת היא לנו אם בראש המערכת יעמוד הרב משה-חיים לאו החסידי, הרב אריה שטרן הציוני או הרב אליהו שלזינגר ה'ליטאי'. כולם אהובים, כולם ברורים כולם נעימים וכולם יודעים את התורה, את אותה התורה. אך כאן נעוצה חרב הפילוג בשערי בית המדרש; האם גם במחנה (או במחנות) החרדי(ם) מודים בזה? והתשובה ידועה: לא באלף רבתי!

לצערנו קיימת אי סימטריה בין המחנה החרדי ובין הציוני-תורני ביחס להכרה הדדית בשייכות לתורה ובהערכת גדוליה. באורח מסורתי גדולי התורה החרדים מוכרים ומוערכים במחנה התורציוני. ספריהם נלמדים עד-דק וכתלי בית המדרש יוכיחו, שם ניצבים ספריהם לתפארה. מאידך, מעבר למיתרס, קיימת הדרה תחת הכרה, זלזול תחת סלסול והתעלמות תחת התעניינות. ואינני מדבר על ספרי השקפה ואמונה, ואף לא על ספרי הלכות שהזמן והמקום גרמן (כגון 'תחומין' לתורה, חברה ומדינה או הלכות צבא וכלכלה). אני מדבר על ספרות למדנית טהורה, או הלכתית נטו. הדוגמא הבולטת ביותר היא, אולי, סדרת 'הלכה ברורה ובירור הלכה' בעריכת הרב... אריה שטרן, רבה הנבחר של ירושלים. לא תמצאו (כנראה) את עשרים וחמשת המסכתות הללו בישיבות החרדיות למרות שתוכנם הוא 'רק' קיבוץ דעות הראשונים הנוגעות להלכה על סדר סוגיות הש"ס. הגדיל לעשות אחד ממשגיחי ה'ליטאיות' שציוה לסלק כרך שהוצג לדוגמא, להפצה, תוך דפיקה על השלחן ש"יתפטר אם ספר זה יכנס להיכל", או משהו בסגנון דומה. וכל כך למה? חלילה להכיר ולהאמין שיש תורה ב'גויים' הללו, חניכי 'מרכז הרב' ואגפיה.

וסוף האמת לנצח! יש תורה במחנה הציוני-תורני, יש ישיבות וכוללים, יש דיינים ויש מחברי ספרים, ויש הוגי אמונה ויש מחנכי מופת, ויש אנשי מידות ויש בעלי תריסין, ו...יש רב בירושלים! יש לי רב, אחי!

* * *

ירושלים נזכרת לראשונה במקרא בפרשתנו, בפסוק שצוטט בראש המדור, היא 'שלם'. גם רבני ירושלים נרמזו בפסוק, "מלכי צדק" - "מאן מלכי? רבנן" (מיהם המלכים? תלמידי חכמים. עפ"י גיטין סב,א שנאמר "בי מלכים ימלוכו").

חז"ל במדרשותיהם פירשו כי מלכי-צדק הוא שם בן נח (רש"י על אתר). שם זה היה אבי תופסי ישיבה וראש ישיבה ותיק, כמורגל בפי חז"ל: "בית מדרשו של שם ועבר". (ראו גם רש"י כא,ח: "גדולי הדור - שם ועבר"). גדול הדור הותיק מקבל בברכת כהנים את אברהם העברי ומקדם פניו בלחם ויין, שאינם אלא תורה; הלכה - לחם ואגדה-השקפה - יין.

(נכתב במוצ"ש נח)

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן