בקיעים בחומות הכסת"ח

חננאל ארמן מתייחס לטרולינג של "עולם קטן" ורואה בו סימפטום למהפכה שעוברת עלינו: אין יותר כסת"חים, אין לאן לברוח

חדשות כיפה חננאל ארמן 05/06/13 15:31 כז בסיון התשעג

בקיעים בחומות הכסת"ח
דוסים מצייצים, צילום: דוסים מצייצים

הרבה יהודים יש בארצות הברית, מהם המשתייכים לציבור ה"מודרן-אורתודקס", המקביל לציבור הדת"ל. רובם ככולם ציונים. למה לא עולים? לכך יש תשובות למכביר, המשותף לחלק נכבד מהן: ברקע אליהן, עומדת הסיבה: "נח לי יותר בארה"ב" (חס ושלום שכל התשובות כך). נקודה. בעצם, חיים בדיסוננס: כלפי חוץ, חזות של רגשות אשם ותירוצים על אי-העלייה; כלפי פנים, ברור שזה זיוף, ותכל'ס אחלה בארה"ב (שוב, לא כולם). חוץ מהקטע הזה, יש דיסוננס גדול גם בתחום הדתי, שעוד לא הגיע בהיקפיו לארץ: הנורמות החברתיות בציבור המודרני רחוקות מאוד מההלכה, בעיקר בתחום של בינו לבינה. בדיונים מרתקים שנערכים מעל במות אינטרנטיות דתיות בארה"ב, חל פיצוץ לאחרונה. הכול יצא. בחור אחד כתב שתכל'ס הוא אמריקאי לפני שהוא ציוני, והוא לא מבין את הבלבולי-שכל הצבועים של כולם. אחרת, כתבה על חוויות ליליות. בעיתון שלישי, דובר על שליחת הודעות טקסט בשבת. והעיר שושן צהלה ושמחה.

אחד מתוצרי הלוואי של תופעת ה"מחאה החברתית" הוא שחיטת הפרות הקדושות של הנורמות הפוליטיות-כלכליות במדינה, בהיקפים שלא נראו כמותם. כלומר, ברור שהמחאה נגועה מאוד כשלעצמה: באינטרסים, בפופוליזם, בטיפשות. עם זאת, הונע פה תהליך, שלפחות ברמה השטחית נראה כהיסטורי: כולם מדברים על כל הדברים הדפוקים במדינה, ורוצים לתקן. הנושאים שטואטאו שנים מתחת לשטיח החיוך הדבילי, צפים ועולים, ואנשים נדרשים לתת תשובות.

עוד טרנד אדיר לאחרונה הוא הצמחונות-טבעונות. הפיד שלי בפייסבוק עמוס לעייפה בתמונות, סרטונים וטקסטים מזעזעים בשלל גווני אדום-חלודה. במסדרונות האוניברסיטה פזורים פליירים של ההרצאה הכי מדהימה בעולם, וילד פורטוגזי קטן מנסה לעורר בנו רגשות אשם. אני לא בא לזלזל, הרי גם היהדות מכירה בערך המוסרי של צמחונות. להיפך, זה אחלה. זה גורם לנו לחשוב. אמנם סביר שפלשבקים של החמוד הקטן מיוטיוב לא עולים לכם בדרך מהצלחת לפה, אבל בכל זאת, כמעט שאין אנשים בישראל שלא הקדישו דקה או שניים בשנתיים האחרונות לחיות שהם אוכלים. זה מדהים, זה חדש. אבולוציה מנונ-אישו, לטאבו, לשבירת הטאבו. גם הטרנד הזה נגוע כמובן, כי נראה שסדרי העדיפויות המוסריים קצת הלכו להם לאיבוד בכל הסיפור (הלו, נגמרו הבני אדם לדאוג להם?), אבל בכל זאת, אחלה דבר.

הכביסה המלוכלכת שלנו גם היא מתחילה להישטף בריש גלי. על קצה המזלג: פורום תקנה, חשיפה לפורנוגרפיה, דתל"שיות, רדידות מחשבתית מסוכנת. על שלושת הראשונים חפרו ויחפרו. בהקשר הרדידות, אצטט את משפט המחץ של אנשי "נובלס": "מטרת הטרולים לא הייתה "להריץ דאחקה" על חשבון "עולם קטן" אלא להעמיד מראה שחורה מול הפנים בעלי החיוך הדבילי של המגזר, בסופו של יום העלון מפרסם את מה שהקוראים רוצים לקרוא". שמירת נגיעה, מכנסיים, ברכות, תפילות עדיין בטאבו חלקי (בטאבו הכוונה שזה נשבר על ימין ועל שמאל, אבל לא מדברים על זה). ה"הסדר" כבר לא טאבו (סקר חדש בקרב הסדרניקים: למעלה מ40% סבורים שצריך לשרת יותר). "אנדרדוס" ו"דוסים מצייצים" עשו אותנו מצחיקים, ה"בית היהודי" הפך אותנו למשמעותיים, ועמית סגל הכניס אותנו לתקשורת. לאט לאט הפרות הקדושות נשחטות. אשליית המטריקס, שחלק נרחב מהציבור הדתי הלאומי ראה למול עיניו (על רבניו ומחנכיו), מתפקסלת לאיטה.

קטרגתי פה למכביר, ואני מבקש מחילה. הגזמתי. ברור שבכל זאת אנחנו מצליחים בצורה יפה עם שני צדי לוחות הברית. יש תורה רבה, יש ערכים, יש אנשים רבים שמקפידים על קלה כבחמורה ומשתדלים להשתפר בכל יום (וכל זה, לא רק בתחום התורני). הכוונה שלי הייתה רק להאיר תהליך משמעותי שקורה בשטח, להניע מחשבה. לי אישית ברור, שדרכי הקצה הן שגיאה חמורה. במושגים שלנו: חרדיות מחד, וחילוניות מאידך. הסוף הוא מעמד ביניים מחוסל, בדיוק כפי שמתחיל לקרות לציבור המודרן-אורתודוקס בארה"ב. שם, האמצע מתחסל לאיטו, נעלם תחת כובע שחור או עץ אשוח.

לא יודע. אולי זה תהליך בלתי נמנע, דרך העולם. למרות זאת, רובינו רואים ערך בעצירת תהליך ההקצנה הדו-קוטבית, ובשימור הסינתזה. עובדתית, הוכח שהדרך למנוע את התהליך לא טמונה בהדחקה, מלחמה עיוורת או רפיסות. מה בכל זאת? "לאלוקים הפתרונים". בכל אופן, נראה לי נושא מומלץ למחשבה, בדרך.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן