הימים האלו בין פסח לשבועות עמוסים בלאומיות. יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות ויום ירושלים מביאים אותנו להתעסק עם היחס שלנו למדינה, הם מציפים בנו איזו גאווה לאומית חזקה. אנו מרבים להתלונן על מה שיש, אנחנו רואים במדינה כמובן מאליו והימים האלו קצת מוצאים אותנו מהשגרה.
השבוע פגשתי עולה חדש מאחת ממדינות אירופה. הוא עלה לפני כמה שנים בודדות והתיישב באחד מיישובי בנימין. אין לו תלונות על כלום, הוא שמח שהוא עלה לארץ והיה שמח להביא לפה את כל אחיו. כשהתחלתי להתעניין לפרטים ראיתי שהתמונה לא הכי ורודה. בהתחלה לא הצלחתי להוציא ממנו פרטים אבל אח"כ הוא התחיל לספר. לפני שהוא עלה לארץ היה לו עסק מצליח, פרנסה מכובדת, "לא עשיר גדול" הוא אומר, אבל חיים ברווחה כלכלית. היה לו שם בית, שתי מכוניות ועוזרת בית. פה בארץ המצב קצת שונה, הוא לא "עני" אבל רמת החיים ירדה, העבודה לא יציבה ויש מן מאבק מתמיד להחזיק את הראש מעל המים. לאורך כל השיחה, הוא מקפיד להגיד שהוא שמח שהוא עלה לארץ, "אין לי תלונות" הוא מתעקש לחזור במבטא כבד. השפה כבר כמעט נקלטה, עדיין יוצאים לו משפטים מצחיקים אבל הוא מסתדר.
השיחה התגלגלה להרבה מאוד כיוונים, הקשיים של עולה חדש רבים ולרוב אנחנו אפילו לא מודעים לתהליך שהוא צריך לעבור בכדי "להיקלט" בארץ ולפעמים הדבר כמעט לא אפשרי. לקראת סוף השיחה אני מנסה להביע את הערכתי לעלייה שלו ארצה, לתת מילה טובה על האומץ הכרוך בדבר.
אהבתם? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק
הוא מחייך אליי ומתחיל לירות משפטים קצרים וברורים למרות המבטא, על מה אתה אומר לי כל הכבוד? הוא שואל. הוא מספר לי שהוא הלך השנה בפעם הראשונה למסיבת יום העצמאות של ילדי הגן ביישוב שלו. 200 ילדים שרים שירי ארץ ישראל ומנפנפים בדגל המדינה, "התרגשתי יותר מביום החתונה שלי" הוא אומר ומוחה דמעה בזווית העין. הוא מספר על פרטי המסיבה, מסיבה רגילה- ריקוד, דגלים ועוגה. בשבילו זו יותר מסתם מסיבה, זו המסיבה שלו. 200 ילדים שיכולים לרקוד עם הדגל של המדינה שלהם, המדינה שבה הם נולדו והיא חלק בלתי נפרד מהם. אולי העסק שם היה מוצלח יותר, אולי השפה הייתה ברורה יותר אבל זו לא הייתה המדינה שלו.
ימים לא קלים עוברים על אלו שהמדינה הזו חשובה להם. יש פה מאבק על היחס שלנו אל המדינה, זהו לא רק מאבק של גרפיטי או ניקוב צמיגים למפקד בצה"ל, אלו רק סימפטומים של המאבק. מתקיים פה בירור מעמיק על היחס למדינה, בירור שהחל בגירוש מגוש קטיף ונמשך עד היום. נראה שזו דרכה של הגאולה, להגיע בבירורים עמוקים ונוקבים.
כשאני בא ומסתכל על המאבק הזה אני משתדל שזה יהיו בעיניים של אותו עולה חדש, עם כל הקשיים זו המדינה שלנו.