הרהורים וערעורים בעקבות כנס התפילה אתמול
באותו יום שישי שחור, בתשעת הימים של פינוי גוש קטיף, פנה אלי חגי בן ארצי מדם ליבו ושאך: "איך החרדים נתנו לממשלה לפנות את גוש קטיף". עניתי לו שאצל החרדים אני מייצג את ציבור המתיישבים שנפשי קשורה בנפשם, יום יום, מעל שתים עשרה שנה כמנהל חינוכי בת"ת שבבית אל ואילו אצלו אני מייצג את מועצת גדולי התורה החרדית. לכן אין לי תשובה טובה לענות לו.
את אותה שאלה ששאלתי אז אני מפנה היום בחזרה לחגי. היכן עמדה הציונות הדתית היום? האם היא התעלתה מעל לשיקולים צרים מפיאניקים, לחבירה לכאב שהתבטאה בתפילה בלבד, ללא שום אמירה פוליטית, או שמא החליטו אנשי הציונות הדתית לסגור חשבונות קטנוניים.
היחיד שבחר להצטרף לעצרת החרדים היה הרב שמואל אליהו, שעתה מותקף בכל הכח. הדבר הזכיר לי כיצד לפני עשור וחצי, כשיזמו עצרת כנגד בית המשפט העליון. כשהרב הגאון רבינו מרדכי אליהו זצ"ל בחר להשתתף בהפגנה ושאלו את יצחק לוי אז שר או סגן שר מדוע הדבר חשוב, השיב הלה שיש דברים שאנו לא שואלים רבנים. מכאן שהמפד"ל אותו מפד"ל, והרב שמואל באומץ רב ממשיך באופן אמיתי את דרכו של אביו.
ביום חמישי שעבר הבאתי לראש המועצה הטרי והנמרץ של בית אל, שי אלון, שאחד מילדיו לומד בתלמוד התורה שלנו, קופסה מקרטון. בפתק מצורף כתבתי לו את הדברים הבאים:
"כמי שאכפת לו מאוד מההתיישבות וכפי שאני מכיר אותך לך גם אכפת מהתורה 'אני מבין שתמיכתה של הבית היהודי בסנקציות פליליות כלפי לומדי התורה, ביניהם בניי שיחיו, לא רק מסכנת את לומדי התורה אלא גם את ההתיישבות בארץ ישראל, הן כלפי שמיא והן מתוך חשבון פוליטי פשוט, כפי שנהגה המפד"ל בממשלה יחד עם מפלגת שינוי לפני הגרוש מגוש קטיף.
"הקרטון ששלחתי לך", הוספתי וכתבתי. "מסמל לצערי את הקופסאות של האריזה שהיו בגוש קטיף לקראת הפינוי. מעשיהם של הבית היהודי יגרמו לכולנו לא רק בפגיעה בתורה אלא גם בהתיישבות.
בכאב ישראל פכטר".
תשובתו הייתה: "אני מסכים איתך".
לפני מספר חודשים התקיים כינוס של ראשי תלמודי התורה הציונים בהשתתפות סגן שר החינוך אבי וורצמן. כולם שאלו על תקציבים ורק אנוכי הקטן שאלתי אותו על ההתערבות בתכנים הלימודיים. לסגן השר לא הייתה תשובה בעניין התכנים הלימודיים. הוא לא ידע. הוא לא בקיא לתקציבים. תשובותיו היו 'נדאג', 'נעביר', 'נסדר', העיקר שהמגזר לא יפגע אלא ירוויח. ניתן להביא עוד ועוד דוגמאות להתנהלות שכזו, שלא כאן המקום להביא. הרי לא באתי להזיק.
במה שונה התנהלות זו מהדברים אותם אנו טוענים כלפי הנציגים החרדיים. בכך שמה שמעניין אותם הם תקציבים. מסתבר שכולם אותו דבר, אין באמת גבולות הכל ביזנס.
אנו לא לומדים את הלקח ומי שישלם את המחיר יהיו אנחנו. אלה שאכפת להם גם מלימוד התורה וגם מההתיישבות, גם מהחיילים החרדים וגם מהציבור שרוצה לצאת לשוק התעסוקה.
לסיום, היום בראש חודש אדר איני יכול לומר שאני שמח מכיוון ישתייגו אותי כברסלבר, איני יכול לומר שרוצה אני משיח כי אהיה חבדניק, איני יכול לומר שאני רוצה את ארץ ישראל כי אהיה מזרוחניק, איני יכול לומר שרוצה אני רק לימוד תורה כי אהיה חרדי קיצוני.
במקום כך אומר לכם שאני ממש מחכה למשיח, בשמחה גדולה, שואף לעסוק בתורה ויחד עם זאת ליישב את ארץ ישראל. כמוני רוצה בכך גם רוב הציבור.
ישראל פכטר משמש כמנהל חינוכי בתלמוד תורה ביישוב בית אל, מכהן כחבר מועצת העיר ביתר עילית מטעם תנועת 'טוב' המייצגת את החרדים העובדים וכן משמש כיו"ר ועדת החינוך