א.
מאז הבחירות לרבנות הראשית לישראל ב-2013 מכהנים הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף בתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, אלא שמאותו התאריך בדיוק הוכתר באופן לא רשמי גם רב ראשי נוסף, רב שלישי. הרב הראשי של הכנסת מנווט חרף דעתם של הרבנים הראשיים החרדים את ספינת הדת והמדינה הרעועה באמצעות חוקים חדשים ומותיר להם רק לנסות ולהגיב. הכירו את הרב הראשי של מאחורי הקלעים - הרב דוד סתיו, יו"ר רבני צהר, שכל מה שתכנן לעשות על כס הרב הראשי האשכנזי, מתקיים במלואו מכס רבני צהר, ארגון הרבנים המשפיע ביותר כיום בכנסת. הכי "ונהפוכו".
בחודש ינואר 2013 פנו אנשיו של בנט אל צהר בבקשה לספק להם דרישות בנושא דת ומדינה במשא ומתן הקואליציוני. בקשתם הועברה להנהלת צהר ב-20 בינואר 2013 בדיוק, יומיים לפני הבחירות. צהר השיבו לבית היהודי כי יש לדרוש את: הרבנות הראשית, משרד הדתות, פתיחת אזורי רישום לנישואין, מתן אפשרות לרבני ערים לגייר, מתן אפשרות לרבני ערים לבצע גירושין ותכנית מדינית מיוחדת לבירורי יהדות.
הפלא ופלא, דרישות צהר שהוגשו לבנט מתקיימות האחת אחרי השניה ובאותו הסדר אותם הציבו רבני צהר. במרוץ הרבנות בנט עוד ישן, אך לאחר מכן השיג את משרד הדתות - כפי שצהר בקשו, אזורי הרישום לנישואין נפתחו - כפי שצהר בקשו, במושב הכנסת הבא יעבור חוק שיאפשר לרבני ערים לגייר - כפי שצהר בקשו. המהפכה של הרב סתיו רוקמת עור וגידים כשהשלבים הבאים על פי בקשות צהר לבנט הם, ככל הנראה, מתן אפשרות לרבני ערים לבצע גירושין והתנעת תכנית מיוחדת לבירורי יהדות.
כיום עובדים במשרד לשירותי דת על תקנות שיעבירו את כוח בחירת הרבנים, לערים ולשכונות, מחונטה רבנית מסוימת אל עבר הציבור. התקנות יאפשרו למנות רבנים אורתודוכסים בלבד. את הניצנים הראשונים לשינוי שיטת הבחירה ינסה המשרד להכניס בקרוב למערכת הבחירות לרבנות ירושלים. החרדים מאיימים לפנות לבג"צ, במשרד לשירותי דת רגועים.
ב.
בשבועות האחרונים הרב סתיו העלה לקבוצת רבנים מהציונות הדתית את הסעיף, גם את זה ההלכתי. אותם רבנים יצאו בקמפיין תקיף שסיפר עד כמה העברת סמכות הגיור לרבני הערים הוא צעד אנטי הלכתי. הוא אנטי הלכתי משום שהרב שלמה ריסקין, רב המועצה האזורית אפרת, והרב סתיו רב העיר שהם, מתכוונים לגייר גיור לקולא כאשר למען האמת זוהי מטרתו של חוק שטרן. הבעיה עם אותם רבני הקמפיין אינה עמדתם ההלכתית, שהיא לגיטימית וחשובה ומחובתם להשמיעה ולהילחם עליה, הבעיה היא שהם אינם מקבלים את כלל הדיון ההלכתי הפשוט ביותר של - "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". אותם רבנים חוזרים שוב ושוב במסגרת הקמפיין על כך שגיור לקולא אינו הלכתי, שמדובר בהונאת המתגיירים שיעברו תהליך וכלל לא יהיו יהודים ושאף הם עצמם לא יכירו בהם כיהודים.
אלא מה, שהרב הראשי לשעבר, הרב עוזיאל, דווקא תמך בגיור לקולא. והוא לא היחיד, גם הרב חיים דוד הלוי, הרב יוסף משאש, הרב חיים עוזר גרודזנסקי בעל השו"ת אחיעזר, רבי שלמה קלוגר בעל שו"ת "טוב טעם ודעת", הבית יצחק, הרב שלום אבוחצירא ("מליץ טוב"), הרב רפאל אהרון בן שמעון ("נהר מצרים"), הרב משה כהן ("והשיב משה"), הרב מסעוד הכהן ("פרחי כהונה"), רבה הראשי של טורקיה הרב רפאל חיים סבן, רבה של ביירות הרב שבתי בוחבוט ועוד פוסקי הלכה נוספים. גם הרב שלמה גורן והרב שאול ישראלי פסקו פסיקה מקילה וקבעו שקיום מצוות הוא רק תנאי לגיור אולם הגיור עצמו הוא בכלל שייכות לאומית. פוסקי הלכה משכמם ומעלה שפסקו גיור לקולא כנראה אינם מספיק הלכתיים עבור אותם רבני הקמפיין. כי האמת היא שאותם רבנים לא חולקים על עמדה הלכתית אחרת, אלא שאותם רבנים אינם מכירים בכלל בעמדה הלכתית שונה משלהם. אינם מכירים במציאותה של מחלוקת הלכתית. לדעתם יש רק דבר אלוהים אחד והוא יוצא אך ורק מפיהם. "אלו ואלו"? תשאירו את זה לרב ריסקין הרפורמי.
חשוב להבהיר, המחשבה כי דברך הוא דבר אלוהים הבלעדי אינה נחלת כל הרבנים שפוסקים גיור לחומרא. חלילה, ממש לא. קחו למשל את הרב משה פיינשטיין והנצי"ב מוולוז'ין. שניהם העדיפו גיור לחומרא, ממש כמו רבני הקמפיין, אלא שבניגוד לאותם רבנים, הם פסקו שגר שהתגייר בגיור לקולא יוכר כיהודי והכירו בדעה האחרת כדעה הלכתית לגיטימית. אז גם הרב פיינשטיין והנצי"ב לא מספיק הלכתיים? יתכן.
אפשר להבין מדברי שאני מצדד בפוסקים שפסקו גיור לקולא, ולא היא, מדובר בסוגיה סבוכה, קשה ורבת משקל מכדי שאביע לגביה דעה נחרצת. כל שאני מצדד בו הוא שקיימת גם דעה הלכתית לגיטימית אחרת לשני הצדדים, ואפשר לקיים מחלוקת לשם שמים. מחלוקת במסגרתה הצדדים מכירים זה בדעתו ההלכתית של זה. אבל לכו תסבירו את זה לרבני הקמפיין שחותמם אמת. כלומר, ה'אמת.
ג.
השבוע פרסם מכון "מסקר" באתרים החרדיים סקר לפיו מרבית הציונות הדתית תומכת בח"כ יוני שטבון, בהתנגדותו לחוק הגיוס, כך בשרו הכותרות. אלא שהצצה אל תוכן הסקר עצמו מגלה כי מרבית הציונות הדתית לא תמכה בדעותיו של ח"כ שטבון, מרביתה תמכה באפשרות שלו להביע אותן חרף עמדת הסיעה.
לכשעצמי, איני מזדהה עם עמדותיו של ח"כ שטבון אולם אני בהחלט חושב שלגיטימי שיביע אותן ואף יצביע נגד חוק הגיור חרף עמדת הסיעה. באותה מידה לגיטימי שיו"ר הבית היהודי יעניש את שטבון וזה ישא בתוצאות. לגיטימי, כך מתנהלת מערכת.
העובדה שמרבית הציונות הדתית הביעה עמדה לפיה לגיטימי שח"כ שטבון יביע עמדתו היא בדיוק מה שאני מנסה לומר: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". אם יש דבר אלוהים בדברי ח"כ שטבון, על אף שהם שונים מדעתי, מי אני שאשתיק אותו? צר לי שרבני "אנחנו חותמים על האמת", שחלקם הם מרבניו של ח"כ שטבון, אינם שותפים בדעתם לדעתה של מרבית הציונות הדתית. זה לא אני אמרתי, זה מכון "מסקר" אמר.
ד.
חוסר ההכרה בדעה הלכתית שונה מזו שלך, הולידה הגדרה שבעת האחרונה נשמעת יותר ויותר: "הציבור התורני". יש דתיים ויש דתיים, אבל התורה? אה, התורה היא אצלנו.
"הציבור התורני", כך התבטא ח"כ שטבון כלפי עצמו וכלפי הציבור אותו הוא לכאורה מייצג וכך שמעתי מפיהם של רבני "דרך אמונה".
יש רבנים שמרנים מהציונות הדתית שצניעותם הולכת לפניהם והם מכירים בקיומה של תפיסה ציונית דתית מעט אחרת, ליברלית. לעומתם, יש רבנים שמרנים שמכנים עצמם "הציבור התורני" שמבחינתם התורה היא אצלם או שלהם בעוד כל השאר משחקים בכאילו.
ואני רק שואל, האם אותם רבנים יותר "תורניים" מהמוני אנשי הציונות הדתית הליברלית שקובעים עיתים לתורה? האם הם יותר תורניים מהרב אהרון ליכטנשטיין? מהרב דוד ביגמן? מהרב יובל שרלו? מהרב בני לאו? מהרב ראם הכהן?
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il