שעת נסיעה אחת מפרידה בין מאה שערים לתל אביב, ועם זאת נדמה שיש לנו שני עולמות, עולם החומר הקיצוני ועולם הרוח הקיצוני, ובין שני המחנות האלו נמצאת הכיפה סרוגה. הראי"ה קוק אמר ש"כל קיצוניות מחרבת את העולם" כי ברגע שאתה קיצוני אז אתה מאבד את הלגיטמיות של הזולת, ויש לך בלב נקודה של כעס ושנאה על זה שלא כולם חושבים כמוך והולכים כמוך. הזרם החילוני מתנתק מתורת ישראל והזרם החרדי מתנתק מלאומיות ישראל, וביניהם מגשרת הכיפה סרוגה שלא שייכת לאף מחנה, וגם שייכת לשני המחנות.
אם נשאל חילוני מה הוא שונא בדת? הוא ישיב את הכפייה הדתית של החרדים. אם נשאל חרדי מה הוא שונא אצל החילונים? הוא יגיד שהם מתנהגים כמו גויים, ושניהם צודקים אך גם טועים.
החילוני שוכח מה הקיבוצים שלו עשו לילדי תימן וטהרן, ובשבילו זה לא כפייה דתית, אלא הוא קורא לזה, להיות מודרני.
החרדי שוכח שבכל יהודי יש סגולה נשמתית יקרה שלא תלויה במעשים, ולכן חילוני הוא בסך הכל מגדל אור בלי בטריות, הוא לא מטעין את הנשמה שלו במזון רוחני, אך הוא משרת בצה"ל, והוא לא גוי אלא אח, הוא לא רשע אלא רימון, כי רשעים מלאים מצוות כרימון.
הבעיה היא שכל אחד מסתגר במחנה שלו ושולח להבות אש למחנה השני מתוך התנשאות, ולכן יש להפוך את הניתוק הזה לתיקון, יש להפוך את האש השורפת לאש אוהבת.
אבל יש בעיה.
אף אחד משני המחנות לא מרים את הכפפה למען גישור אמיתי וסבלני. עדיין שני המחנות כלואים בתוך מסכות קרח, ודווקא הכיפה סרוגה היא היחידה שמנסה להפשיר את הקרח בשני המחנות, ויוצאת לפעמים בעצמה קפואה.
האמת היא שאין לי ציפיות מהצד החילוני כי מה שלמשל מפלגת שינוי עושה זה תוצאה של השתקפות מהצד החרדי. מפלגת שינוי קיבלה הרבה קולות, לא בגלל שיהודים שונאים את היהדות, אלא הם שונאים את החרדים.
לכן, לדעתי החרדים צריכים לעשות חשבון נפש נוקב, אייך זה קרה? אייך יתכן שבסקר התגלה שהחילוני שונא את החרדי לא פחות מאת הערבי? הרי זה לא סתם. אתה לא מקבל אגרוף בפנים על זה שלא עשית כלום.
אי אפשר לחיות חיים נורמלים במדינה אחת שבה אנשים הם זאבים זה לזה בגלל השקפת עולם של אווירא דגלותא מצד החרדים, כי כך תמיד יהיה ריחוק בין שני המחנות כמו שאמר הראי"ה קוק "עולמות רחוקים זה מזה מאיימים זה על זה והשלילה מתהפכת לצורה של בלהות, אימים מתהלכים, ומתחבר הפחד האיום והשנאה עם הבוז ביחד, ושבים כל אלה וטופחים אחר כך על פני רוחנו".
הזרם החרדי חייב להסיר ממנו את אבק הגלות כדי שיהיה אפשר לגשר בין שני הצדדים. מתי זה יקרה? מי יודע. תמיד ישארו גרעינים שחורים קשים כמו בפופקורן שלא רוצים להיפתח (מאה שערים, סאטמאר, וחצי בני ברק) "מתוך קטנות אמונה נדמה שכל מה שחושבים בני האדם ומזדרזים להילחם נגד הרעות המתרגשות בעולם לרכוש להם מדע, גבורה, יופי, סדר, ומתוך כך שונאים את התרבות, המדעים, את התחבולות המדיניות, כל זה טעות וחסרון אמונה. קשה לי לבוא לעמק השווה עם גדולי הזמן, ה' ישמרם, שחפצים ללכת רק במסלול ישן, להתרחק מכל כישרון ומכל תנועה של חיים, מה שהוא לדעתי ברור נגד דרך ה' לגמרי. ביטול עצם טבעיותם של החיים הוא בעצמו חטא גדול יותר" (הראי"ה קוק).
תפקידה של הכיפה סרוגה כרגע היא בעצם דמותו של הראי"ה קוק זצ"ל, לגשר בין שני המחנות, לא להיות קיצוני ולזרוע אהבה שממנה יצמח המשיח. יש אור בקצה המנהרה והכיפה סרוגה הם המנהרה.
הראי"ה קוק אמר "לא כל מה שמודרני הוא צודק" ואני מוסיף "לא כל מה שקיצוני הוא צודק", כי צריך גם לדעת אייך לגשת לבן אדם, צריך טקט, וצריך לבוא מאהבה כי "ברית כרותה היא לדברים היוצאים מן הלב שהם פועלים אם מעט ואם הרבה, וגם המעט הוא יקר מאוד" (הראי"ה קוק). אנו צריכים לדעת שאהבה היא בתוכנו ולאן שנלך אנו ניקח אותה איתנו.
יש בכיפה הסרוגה אהבה ליהודים מתל אביב כי הם אחים בדם, ויש אהבה ליהודים במאה שערים ובבני ברק כי הם אחים בדם, יש לנו קשר דם וקשר חיים משותף, מקום אחד לחיות בו וגורל אחד.
רציתי לסיים במשפט אחד שכתב ילד דתי ממחנה הכיפה סרוגה, בן 14, גלעד שטייגליץ הי"ד, שנרצח בפיגוע לא מזמן, שאני חושב שהוא ממצה את המאמר הזה, את החיים, ואת התורה, וזה הולך כך:
אם תחפש באדם מלאך – לא תמצא,
אם תחפש במלאך אדם – לא תמצא,
אבל אם תחפש באדם אדם – תמצא מלאך.
ואם ילד בן 14 כותב כזה דבר בעולם של רובים ואקדחים, של שנאה ואיבה, של תככים ומזימות, של גזענות ואנטישמיות, בעולם שברחובותינו מתפוצצים ילדים עם חיוך, בעולם של טילים ביולוגים וכימים, בעולם שבו אחד דורך על השני, בעולם שבו ילדים רוצחים ילדים, בעולם שבו הורים רוצחים ילדים, בעולם שכל אחד דואג רק לעצמו, בעולם שבו תינוקות נולדים מכורים לסמים, בעולם שבו כדורים וסמים מניעים את האנשים, בעולם שבו קוברים ילדים במקום את הרובים, בעולם שבו שודדים זקנים ואונסים בנים ובנות, בעולם שבו השטן נכנס לליבם של אנשים, אז מי יודע? הוא גורם לי להאמין שאולי גם המבוגרים שאכזבו את העולם ילמדו למצוא את הטוב אצל השני "אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות. הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר, צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע, כל שקר וכל כיעור, להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב" (הראי"ה קוק, אורות הקודש חלק ג,קפה).