אל תעשו לייק לבנט

עבור הבוחרים הצעירים פייסבוק הוא הסלון, ולמרפסת עם התצפית קוראים יו-טיוב - הרב יונה גודמן מבקש מהצעירים לא לשכוח לקום מהכסא וללכת להצביע

חדשות כיפה הרב יונה גודמן 15/01/13 11:48 ד בשבט התשעג

אל תעשו לייק לבנט
Franco Bouly-cc-by-nd, צילום: Franco Bouly-cc-by-nd

אל תעשו 'לייק' לבנט. למען האמת, גם לא לאף אחד אחר. אך בואו לא נקדים את המאוחר, ונתחיל מההתחלה. אחד השינויים הגדולים של מערכת הבחירות הנוכחית לכנסת הוא המקום שה'ניו-מדיה' משחק בהסברה ובתעמולה. הכוונה לשימוש המקצועי שחלק מהמפלגות עושות ברשתות חברתיות בכלל ובפייסבוק בפרט, בשימוש בסרטים קצרים המופצים במהירות לעשרות אלפי אנשים דרך יו-טיוב, הנצפים דרך הסמרטפונים וכו'. לא עוד כנסי בחירות בבית-העם; לא עוד כנסי בחירות בכיכרה של עיר שבהם נהגו בעבר ליטול חלק אלפי תומכים.

חלק מאתנו, ובעיקר המבוגרים, מודעים לקיומם של אמצעי תקשורת חדשים אלו, אך ממש לא 'חיים' אותם. אך לחלקים רחבים של הדור הצעיר - העולם המקוון הוא מקום מגוריו. פייסבוק הוא הסלון, ולמרפסת עם התצפית קוראים יו-טיוב. צעיר כזה מעלה דברים ל'וול' שלו ב'פייס', מסמן 'אהבתי' לטובת מאות חבריו הווירטואליים, ומפיץ מסרים שנעשים ויראליים. הפריימריז שהתקיימו לא מכבר במפלגת הבית היהודי היו לא רק על תכנים ועל חזון, אלא גם מאבק בין מי שפעל בשיטות הישנות שבלִבן עבודתם של אנשי שטח ומטות מקומיים, ובין מי שהעלה על נס בעיקר את העבודה דרך אמצעי הניו-מדיה. בהתמודדות הזו, הניו-מדיה זכתה בענק. דבר דומה מתרחש כעת בזירה הארצית. מאז הבחירות הקודמות הצטרפו 300,000 איש לבעלי זכות ההצבעה שיוכלו לראשונה להצביע. הם צעירים, ומדברים את שפת הרשת; הם חשופים למסרים קליטים המועברים בסמרטפונים ולא לתשדירי המפלגות בטלוויזיה. על הצלחתו של מי שמדבר בשפה צעירה זו מעידים חלק מנתוני הסקרים המנבאים את תוצאות הבחירות.

(צילום: Franco Bouly-cc-by-nd)

הבעיה היא אחת. כדי לעשות 'לייק' בפייסבוק, לא צריך לקום מהכורסה. די בתנועת אצבע על מסך המגע; כדי להשיב לסקר טלפוני ולומר שאני תומך ב-X, אין צורך לנסוע לקלפי אמתי ולהמתין בטור. במילים אחרות, ייתכן שתוצאות שהושגו בסקרים טלפוניים וב'לייקים' לא יתורגמו למנדטים וליכולת השפעה על המדינה. לא די להביע תמיכה ברשימה זו או אחרת מהכורסה. למען השפעה על עתיד העם והארץ; כדי שעמדותיך הרוחניות תשפענה בזירה הציבורית - נדרש לקום, לנסוע לקלפי (עם תעודת זהות!) ולהצביע.

אך הנקודה עמוקה יותר. לא מכבר הייתי בביקור אצל מו"ר הרב דרוקמן יחד עם סטודנטיות מהמכללה. לקראת סוף המפגש שאלו אותו באיזה מצב רוח הוא הולך כשהוא ניגש להצביע; האם הוא 'מצוברח' כי אינו אוהב את המערכת הפוליטית ואת פרצופה ומצביע רק כי אין ברירה? הרב קפץ ואמר: "מה פתאום! אני הולך בשמחה גדולה!" לדבריו, "אחרי אלפיים שנות גלות ושפלות, זיכה אותנו הקב"ה במדינה שאנו קובעים בה את דרכה. אלפיים שנה היינו סמוכים על שולחנם של הגויים, ליתר דיוק - אלפיים שנה היינו מתחת לשולחן של הגויים. והנה זוכים לממשלה יהודית שאני יכול להשתתף בבחירתה!" הבנה יסודית זו של הזכות והמצווה שיש במעשה הבחירה (גם אם היא מצריכה נסיעה לקלפי בצד שני של המדינה) - חשובה. מסַפרים על אנשים שבראשית ימיה של המדינה היו מתלבשים בבגדי החג היפים ביותר שלהם כדי ללכת להצביע. הם הבינו את גודל המעמד. השאלה שנותרה היא אם גם אנו מבינים זאת...

מי שמתבונן במבט שטחי רואה אולי רק את חולשותיה של המערכת הפוליטית וחש חלילה ניכור כלפי הבחירות בפרט והכנסת בכלל. אך מי שיסתכל במבט רחב ומאמין יברך ויודה על הזכות לבחור ממשלה וכנסת, אף על פי שיש מה לתקן בהן. דווקא כדי להיות שותף לתיקון של אלו הוא ידאג להצביע ולשלוח לכנסת אנשים שלדעתו מביעים את האמת כפי שהוא מבין אותה.

מתוך מבט שכזה עלינו לגשת להצביע, אף אם זה דורש מאמץ; מתוך שמחה ומתוך רצון שקולנו ישפיע על עיצוב הנהגת המדינה. עם כל הכבוד ל'לייקים' - אל תסתפקו בלייק עבור אף מפלגה. פשוט, ועדת הבחירות המרכזית אינה סופרת אותם, וממילא היא אינה סופרת אתכם, בבואה לקבוע את הרכב הכנסת הבא.

יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל