אמש נחשף בכיפה כי אולפנות בני עקיבא נקראו ע"י יו"ר מרכז ישיבות בנ"ע להשתתף בתפילת הפגנה נגד 'נשות הכותל', ביום שני הקרוב, ר"ח כסלו. בושה וכלימה שאולפנות שפועלות תחת השם של תנועה שחרטה על דגלה להיות 'תנועה של עם', יפעלו כך. וכל כך למה?
ראשית, כי צריך לשים סוף לטרנד שנקרא "תפילת מחאה" או "תפילת הפגנה". תפילה היא עניין של האדם הפרטי מול הא-לוהים, ואולי גם של ציבור מול ה'. אך תפילות לא אמורות להיות הפגנה. הפיכת התפילה לכלי להפגנה היא ביזיון לתפילה ועשיית התפילה לקרדום לחפור בו. אם מישהו רוצה למחות, בבקשה, זו זכות של כל אזרח במדינה דמוקרטית. אבל תעזבו את התפילה.
לא אחת עולה טענה על נשות הכותל, וכן על נשים נוספות המעוניינות לקחת חלק פעיל יותר בעבודת השם שלהן, ש"הן לא עושות זאת ממניעים טהורים". אינני יודע למי שמורה הזכות לטעון על כוונותיו של מאן דהו, אבל טענה זו נשמעת לי קשה שבעתיים שהיא יוצאת מפיהם של מפגיני-תפילה.
[ושמא תאמרו, גם נשות הכותל מפגינות בתפילתן! - המציאות תוכיח שלא כך היא, והן מתפללות יחד כבר 25 שנים. תפילתן אינה תלויה בהימצאותם של מפגיני-נגד, ואכן לא היו כאלה במשך קרוב לחצי יובל. הן רוצות להתפלל].
שנית, חייבים לעצור את הדמוניזציה. "נשות הכותל הן רפורמיות!!", זועקים לא אחת. אז בואו נעשה סדר בפרטים: קודם כל, רוב המשתתפות בתפילות נשות הכותל הן אורתודוקסיות. יש שם גם רפורמיות, וגם בנות זרמים אחרים (קונסרבטיביות, חילוניות, חסרות-הגדרה וכו'). אך חשוב יותר - וצריך לשים את זה על השולחן - הרפורמים אינם השטן בהתגלמותו. אפשר בהחלט לחלוק עליהם בתחומים שונים, אבל אסור בתכלית האיסור ליצור סביבם שנאת חינם. הם בני אדם שנבראו בצלם א-לוהים בדיוק כמונו, ויהודים בדיוק כמונו.
אך יתרה מכך - מרכז ישיבות בני עקיבא, כשמו, שואף לפעול תחת תנועת בני עקיבא ולהמשיך בדרכו של מרן הראי"ה זצ"ל. התנועה, שכאמור חרטה על דגלה להיות 'תנועה של עם', מתהדרת בכך שהיא עושה רבות לקירוב לבבות של חילונים "תועים", "תינוקות שנשבו" (לכאורה). אך מה קורה עם יהודים שיש להם מה לומר על יהדותם, ואמירה זו לא מתיישרת עם "דעתנו"? זו כבר עילה לדמוניזציה ולהפחדה, הלא כן?!
ובכן, השבת הייתה שבת ארגון, ובחודש ארגון האחרון עסקו החניכים בכל רחבי הארץ בנושא הציונות. ברשותכם וברשותכן, אנצל את ההזדמנות להזכיר פרק קצר בתולדות התנועה הציונית.
כידוע, בתנועה הציונית היו מספר זרמים מרכזיים. תנועת המזרחי בראשות הרב ריינס - שהייתה הכוח הפוליטי המרכזי של הציונות הדתית בראשיתה - חברה לזרם "הציונות המדינית", בראשותו של הרצל, מתוך תקווה שחיבור זה ייתן לציונות הדתית אוטונומיה בתחום הדת. משפט שהיה שגור באותה תקופה (על אף שכנראה לא נאמר ע"י איש מראשי המזרחי) היה "הציונות דבר אין לה עם הדת". הפרדת רשויות. כל זאת למורת רוחו של הראי"ה קוק, שדווקא רצה לחבור לאחד העם ולזרם שהוא הנהיג, הציונות הרוחנית. הראי"ה הזדהה עם רבים מרעיונותיו של אחד העם על תחייה רוחנית בארץ ישראל, והתנגד ל"הפרדת הרשויות" בין הציונות והדת. אמנם בין שני האחרונים היו מחלוקות, אך הרב קוק הבין כי המפתח לתחייה הרוחנית בארץ ישראל הוא לחבור למבקשי התחדשות זו, גם אם בדרכם הם רוצים לפרוץ את גבולות ההלכה המקובלת, כי רק בשיתוף פעולה שכזה ניתן יהיה לשמור על תורת ישראל כתורת חיים. הרב קוק ידע שהפתרון של הסתגרות והתבדלות מוביל בדרך כלל לתוצאות הפוכות מהמצופה מהן.
תנועת המזרחי תמכה באותה "הפרדת רשויות", כי היא ידעה כמה קשה לפעול בשיתוף פעולה עם מי שנראה הכי דומה לך, ושכל מה שמפריד בינכם הוא מחלוקת עקרונית קטנה אך משמעותית. שיתוף פעולה כזה יכול לאיים על המקום שלך. הרב קוק ידע שאחד העם לא מאיים עליו, וגם לא להיפך. הם ידעו שרעיונותיהם מאוד קרובים, ועל אף חילוקי הדעות המשמעותיים ביניהם, הצעד הנכון ביותר היה לעבוד יחד.
מאז, כמעט שכחנו מי היה הרב ריינס. מי היה הרב קוק, לעומת זאת, כולנו זוכרים. תנועת בני עקיבא רואה בו המורה הרוחני הגדול של התנועה. נראה לי שכדאי ללמוד מדרכו המקרבת והמתקרבת. לא רק לקרב את אותם חילונים שאין להם זיקה ליהדות, אלא לנסות ולהתקרב גם לאנשים שיש להם מה להגיד על יהדותם, אף אם מדובר בדרך שונה משלי. לדבר, לדון, להתווכח ולשאול. גם כדי לנסות לברר יותר לעומק על יהדותי שלי, וגם כדי להכיר את יהדותם של חברי וחברותי לעומק. חשוב לציין שלרוב אני מזדהה עם רצונן של נשות הכותל להתפלל באמת, בדרך בה הן מרגישות קרובות לריבונו של עולם - אך זה ממש לא העניין! גם אם אני חלוק על מישהו בדרכי עבודת השם שלו, חשוב לדבר, לשוחח ולדון, ובוודאי שלא ליצור הרחקה והפחדה.
חינוך כזה אינו פשוט. זה אפילו די קשה. זה חינוך למורכבות, וזה דורש, בשלב הראשון, לא לצפות שכל תלמידַי יצאו "אותו שטאנץ", ואחר כך גם לחנך לחשיבה. אבל זה חשוב. חשוב מאוד. אני לא רוצה לחשוב מה יכולות להיות התוצאות של המשך הדמוניזציה והחינוך לשנאה.
אני בהחלט מצפה מהאולפנות לא לשלוח את התלמידות לתפילת המחאה, אני מצפה מההורים שימחו על קיום התפילה הנ"ל, ויותר מכל - אני מצפה מתנועת בני עקיבא להתנער מהחלטה זו, וממרכז יב"ע לחזור בהם.
אין זו דרך בני עקיבא - לא למחות באמצעות תפילה, ולא לטפח שנאה על פני דיבור, היכרות ושיח עם האחר.
הכותב הינו משבט נצח של בני עקיבא, סניף סעד; תלמיד שיעור ה' בישיבת מעלה גלבוע - הקיבוץ הדתי