ברק ורעם בזמן לימוד תורה
ש: האם יש להפסיק לימוד התורה לברך על ברקים ורעמים?
ת: כן. מעין מצווה עוברת שיש לבטל עבורה לימוד התורה (מועד קטן ט ב. וכן נהג האדמו"ר אמרי סופר מערלוי. וגם אמר כשלומדים עם תלמידים שיש בזה משום חינוך התלמידים לברך כראוי. להליכות והנהגות אמרי סופר ח"א עמ' קנז והערה טו מ"צ).
תקליטורים מסיונרים
ש: אם מסיונרים מחלקים בתיבות הדואר תקליטורים מסיונרים, מותר לקחת ולזרוק?
ת: כן. ביעור ע"ז.
ארבעה יסודות
ש: לפעמים חכמי ישראל מביאים שיש ארבעה יסודות. יש לזה יסוד פיזיקלי?
ת: לא. זו פיזיקה ישנה. אך חכמים משתמשים בזה בתור משל.
צלחת אירוסין
ש: האם מותר לזרוק לפח שברי צלחת אירוסין?
ת: כן. אין בה קדושה. אגב, אין לכתוב עליה פסוקים, שהרי אסור למחוק פסוקים.
נולד מהול
ש: זה נכון שיש מעלה גדולה להיוולד מהול?
ת: אין זה שייך למדרגתנו.
פדיון הבן פעמים רבות
ש: שמעתי שהגר"א, שהיה בכור, פדה את עצמו בפני כהנים שונים. אני בכור, היה גם כדאי לי לעשות כן?
ת: זו חומרה של הגר"א ולא של כל אחד. הוא נהג כן או משום שהוא סבר שסכום חמישה סלעים יותר גבוה ממה שעולם סובר או משום שיש ספק יחוס כהנים בזמננו. אבל אנחנו סומכים על הסכום שנהגו רוב רובם של גדולי ישראל ונהוג אצל העולם, וגם על חזקה של כהנים.
[כתוב במעשה רב (אות קא): "ושמענו שעשה בעצמו מעשה שהוא ז"ל היה בכור ופדה את עצמו בששה רובל כסף בברכה ונתנו לכהן נתינה ממש מטעם שאביו פדה אותו כמנהג העולם" (עי' ביאור הגר"א יו"ד שה סק"ד בסופו). ובעליות אליהו (סוף הערה ו) מביא ממעשה רב, ומוסיף: "הנה אני שמעתי טעמו ספק יחוס כהני הזמן, לכן פדה עצמו מכמה כהנים".
בשנת תש"ח, חגגו שמחת פדיון הבן לאדמו"ר ר' ישכר דב (השני) מבעלזא (הרבי העכשווי). באחד הימים לאחר פדיון הבן, הגיע האדמו"ר בית ישראל מגור לביקור אצל האדמו"ר מהר"א מבעלזא (דודו של התינוק וכעין אב חורג אחרי שאביו [מהר"מ מבילגורייא] נפטר), כדי לאחל ברכת מזל טוב. בתוך שיחתם, האדמו"ר מגור הזכיר הנהגה זו של הגר"א. סיפר לו האדמו"ר מבעלזא שזקינו מהר"ש, פדה את בנו בכורו אצל עשרה כהנים, ואמר: יותר, אין צורך. ובכתבי מהר"מ מבילגורייא מובא שאביו מהרי"ד נתן טעם למספר זה עפ"י הגמרא בבכורות (נא א): "דת"ר נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא בזה אחר זה יצא". והואיל ונפק מפומיה דחז"ל לשון זה, קבע הנהגה להחמיר עד מספר כהנים זה (כעין המובא במס' סוכה לב, ב) (בקודש פנימה ח"ב עמ' תפא-תפב והערה תתקעז-תתקעח).
ועי' שו"ת שאילת יעב"ץ (א, קנה): "נ"ל שלצאת ידי כל ספק האפשרי, יש ג"כ על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס ודאי... דמאי שנא מכל ספיקא דאורייתא. דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן לצאת ידי ספק בכל טצדקי דאיכא למעמד".
יש מחלוקת אחרונים אם הכלל ספק דאורייתא לחומרא שייך במקרה שאחרי שאדם מקיים את המעשה הוא עדיין יהיה בספק אם אכן קיים את המצוה. הג"ר יהושע'לע קוטנער בספרו אבן העוזר מביא את דברי הפמ"ג (או"ח קצד סק"ג) לגבי ברכת המזון שמחלק בין אם יצא מן הספק או לא, דגבי ספק תורה שאם יחמיר ויעשה דבר יצא לכל הדעות, אזי אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא, אבל באופן שאף אחר שיעשה הדבר לא יצא לכל הדעות, אז אין להחמיר מספק. א"כ גבי תכלת שאף אם יטול תכלת זו, אפ"ה ספק אם יצא, דשמא קלא אילן הוא, על כן אין להטיל מספק.
אבל לגאון הרב מנחם זמבא, שהיה גאון אדיר ונהרג על קידוש השם על ידי הנאצים בסוף מרד גטו וורשא, היו חילופי מכתבים עם בנו בכלל הזה. היה לו בן תלמיד חכם שנפטר צעיר כשהוא היה מאורס. הוא למד בישיבה בעיר אחרת, והאבא ובנו כתבו מכתבים אחד לשני, והוציא ספר לזכרו של בן, הנקרא גור אריה יהודה. הרב זמבא הזכיר את הסברא שספק דאורייתא לחומרא שייך רק כשיעשה הדבר לכל הדעות, ואמר שאכן זו סברא יפה אבל מעיר שבשולחן ערוך הלכות לולב, אנן לא פסקינן כן. אדם לא נטל את ד' המינים כל היום, ועכשיו זה בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, ומצות נטילת לולב היא רק ביום ולא בלילה, ומובא בפוסקים (ב"י או"ח סי' תרסה. מג"א תרנב סק"א) בשם הר"ן (סוכה מו ב), שספק דאורייתא לחומרא, ונטילת לולב יום הראשון של סוכות היא מן התורה, וחייב ליטול את הלולב בבין השמשות, אעפ"י שאחרי הנטילה נשאר הספק (גור אריה יהודה סי' ח)].
משחק עם רצח
ש: מותר לשחק במשחק מחשב או סלולרי, בו רוצחים כל מיני אנשים?
ת: לא תרצח, זה לא משחק.
מה טובו
ש: כשאני מתפללת בבית, האם עליי לומר מה טובו?
ת: כן. זה לא רק על בית הכנסת. גם על הבית ("על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה". רש"י במדבר כד ה - מ"צ).
מד זווית בשבת
ש: האם מותר להשתמש במד זווית בשבת, למדוד זווית לומדי תורה או זה מוקצה?
ת: מותר, כמו שמותר ללמוד לימודי חול ולהשתמש באצטרולב (שו"ע או"ח שז יז - מ"צ).
המתים יודעים
ש: האם סבי ז"ל יודע שקראתי בני על שמו?
ת: ודאי. והוא שמח.