בעידן בו נשמעות שלל ביקורות על חינוך ילדינו ועל העובדה שהם מבלים שעות רבות ברשתות החברתיות, יש לראות דווקא את נקודת האור. בזכות הטכנולוגיה המתקדמת, ילדינו עסוקים בחיבורים אחד לרעהו ומתוך כך לומדים מהי קבלת האחר. בהתנהגות זו, הרי שהם מקרבים את הגאולה לעולם.
בהפטרה של השבת האחרונה קראנו את הסיפור המתאר את מידותיה של עיר מושחתת. זוהי עיר שאינה עוסקת במשפט ולא עוסקת בהגנה על חלשים כמו יתום ואלמנה. לעיר כזאת, קובעת התורה, אין זכות קיום. זהו מצב בעייתי שלעצמו, אך אם בית המקדש, שהוא מקור הערכים קיים במצב כזה, הרי שהמבוכה רק גדלה.
חשוב לדעת, חורבן בית ראשון ושני לא היה חייב להתרחש. אנו מאמינים שכל מצב ניתן לתיקון. זאת בדיוק המטרה של שבת חזון, שמספרת את הסיפור של החורבן שבסופו של דבר לא קרה. וכך היא אומרת לנו שיכולנו להמנע לחלוטין ממצב החורבן. מעבר להבנות אודות העבר, עלינו להסיק ולהשליך גם על העתיד, בין השאר ששוב לא נתנהל בדרך של אינטרסים ושחיתות, שנבסס את חיינו על ערכים של מוסר ורק אחר כך של קדושה ובעיקר, שלא נרמוס מוסר בסיסי בעבור ביסוס גשמי ורוחני.
ואז, עם צאת השבת, נכנסנו ל"שבוע שחל בו". מרגע זה אנו מקבלים עלינו עוד מנהגי אבלות ואפילו מהיין של ההבדלה לא שותים. ובכל זאת - לילדים אנו נותנים לשתות, שכן אנו מאמינים שדווקא הם אלו המסוגלים לתקן את המצב.
בית המקדש היה מקום המפגש של כל האנושות "כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם... איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה". זהו המקום שבו האדם מתעלה מעל עצמו ומרגיש את צרת רעהו ואשר מוביל לצדק, לשלום ולמישרים.
במציאות בה אנו חיים, הקשרים החברתיים הופכים לפשוטים יותר בזכות הטכנולוגיה המתקדמת פלאים. הקשרים בין ילדינו, יותר מאלו שלנו, הופכים ליותר הדוקים ובעקבות כך גם מכילים. הפייסבוק והווטסאפ חוצים יבשות וגבולות. רבים היום הילדים שרק בחופש האחרון חצו את הים הגדול ווירטואלית ופגשו את חבריהם ממקומות שונים בעולם.
הם יודעים יותר מאיתנו, כי ההבדלים בין בני האדם אינם כשהיו, הארץ הולכת ומתחברת זו לזו, והעמים נאספים לדבר בשפה אחת. הם רגישים יותר לזולת ומגבלותיו, וקרובים יותר לעולם הרוחני, הם מוסריים וערכיים יותר.
ילדינו, הם אלו שיוכלו להכיר איש צרת רעהו, לנהוג בטוב לב באמפתיה ובצדק לחבר את בני העם זה לזה ולהוביל את העולם לאחדות ושלווה.
ילדינו הם שיכולים במהלך שבוע שחל בו תשעה באב להרים את כוס היין ולברך "המבדיל בין אור לחושך. בין קודש לחול" ולצאת לשבוע של תיקון החול, מתוך שבת קודש.
בכפר הנוער הודיות, זהו הסולם שעליו אנחנו משתדלים לעבוד - היציאה מתוך העצמי, נשיאת העיניים אל הזולת, וביחד נשיאת העיניים לשמים, לבשורות טובות ולגאולה שלמה.
הרב שמואל פויכטונגר הוא הרב של כפר הנוער הודיות השוכן בגליל התחתון.