מה מפריע לתורה ביחסים הומוסקסואליים?

הרב אברהם סתיו מנסה להתעלות מעל הטיעונים השמרניים הרגילים נגד איסור משכב זכור, ולהתחקות אחר סיבה אחרת, תורנית-חברתית, אשר לדעתו תאפשר שיח נעים יותר ותעזור לשמור על מוסד המשפחה

חדשות כיפה הרב אברהם סתיו 17/12/18 08:58 ט בטבת התשעט

מה מפריע לתורה ביחסים הומוסקסואליים?
מדוע התורה אסרה משכב זכר? למצולמים אין קשר למאמר, צילום: Hadas Parush/Flash 90

נושא המשיכה החד-מינית והתורה עולה שוב על סדר היום הציבורי, ואחת משאלות היסוד שלו היא: למה בעצם התורה התנגדה למשכב-זכור?

מכיוון שאין לנו דרך לדעת למה התורה אמרה מה שאמרה, השאלה היא יותר: איזו משמעות אפשר לגזור מכך שהתורה אסרה משכב-זכור? שלוש האפשרויות הרווחות יותר בשיח התורני הן כדלקמן:

1. משכב זכור מנוגד לטבע. הבעיה היא כמובן איך מגדירים 'טבע', ומה עושים כשהמשיכה החד-מינית היא עצמה הטבע של אדם מסוים?

2. יש איסור על מיניות שאין בה אפשרות של פריה ורביה. הבעיה היא שתפיסה כזו אמורה לשלול גם זוגיות בגילאים מאוחרים או של מי שאינם יכולים להוליד, והיא מנוגדת לכל תפיסת המיניות היהודית בדורות האחרונים.

3. התורה ביקשה ליצור קשר בין הפכים וניגודים. זו תפיסה עמוקה שיסודה בקבלה ופותחה לאחרונה בין השאר במאמריו של הרב ניר מנוסי. הבעיה היא שהיא נראית כמידת חסידות נאה ולא כמשהו שאמור למנוע זוגיות חד-מינית מאדם שלא ניצבת בפניו אפשרות אחרת.

לכן נדמה שיש ללכת באחת משתי דרכים: האחת, לוותר על היומרה לתת טעם למצווה, ולהתייחס אליה כאל חוק שאינו מובן לנו (כדעת הרמב"ן, שדיני העריות הם "גזירת מלך"). כך נוכל לקיים אותה במלוא המסירות בלי להפגיש אותה עם עולם הערכים המודרני. גישה זו לגיטימית והיא רווחת מאד בשיח הדתי המודרני, אלא שהיא מותירה את האיסור כערך פנים-דתי ללא אחיזה במציאות.

אם כן נבקש להעניק משמעות למצווה, נראה שכדאי להחיות תפיסה שרווחת בשיח השמרני החילוני אך קצת הודחקה בשיח הדתי. היא תפיסתו של רבי יהודה החסיד. בפירושו לתורה כתב רבי יהודה החסיד, מגדולי ראשוני אשכנז: "מה שאסרה תורה לשכב את זכר... הכל בשביל שישאו נשים ויקיימו פריה ורביה. אף על פי שאלו איסור סקילה וזה רק עשה, התורה הוצרכה לעשות סייג גדול".

רבי יהודה החסיד מסביר שאין שום דבר מתועב בנטייה חד-מינית. לא יותר מכל צורה אחרת של הימנעות מקיום פרייה ורבייה, שהיא מצוות עשה בלבד. חומרת האיסור נובעת מן הסכנה החברתית שבו, "התורה הוצרכה לעשות סייג גדול".

דווקא משום המשיכה הטבעית שקיימת ליצירת סוגים כאלו של זוגיות, נדרשת התורה להעצים את חומרת המעשה. מטרתה של התורה בכל פרשת העריות (כפי שכתב רבי סעדיה גאון) היא ליצור מבנה חברתי יציב של משפחות-משפחות. ומבנה יציב כזה דורש משפחה של גבר ואישה, שהזוגיות ביניהם עשויה להחזיק מעמד בקביעות ולהביא ילדים לעולם. לכן היא מטילה איסור חמור על כל צורה של זוגיות המאיימת על הסדר הזה.

המשמעות העמוקה של תפיסה כזו היא שאיסור משכב זכר, כמו איסורים לא-מעטים ביהדות, דורש מן הפרט להקריב במידה רבה את אושרו על מזבח טובת הכלל. הנטייה ההומוסקסואלית איננה לא -טבעית, אלא כזו שעשויה לפגוע בחברה (בשל הזמינות הגבוהה של יחסים עם בני אותו המין; בשל האופי הלא-יציב של זוגיות כזו; בשל הרצון לשמור על חברת בני-אותו-המין נקייה ממתח מיני או מסיבות אחרות). ואכן, בעולם המערבי כולו התמיכה בהומוסקסואליות הולכת יד-ביד עם תופעה רחבה של פירוק רדיקלי של הסדר החברתי, ומוכיחה את צדקת אבחנתה של התורה.

אימוץ של משנת רבי יהודה החסיד נושא עמו סכנה גדולה, ואולי הביטוי החזק ביותר לכך הוא שהרב משה פיינשטיין כתב בשל סברה זו (ושתי נקודות נוספות) שפירוש רבי יהודה החסיד הוא זיוף שאסור ללמוד בו. זאת משום שמי שתופס את האיסור כאיסור חברתי בלבד "מסיר בזה כל הנבלה שיש בזה". אולם בשו"ת משנה הלכות כבר השיג על הרב פיינשטיין, ואף טען שתשובת הרב פיינשטיין עצמה היא זיוף "שתלמיד טועה כתבו".

נדמה לי שתפיסה זו של האיסור, מלבד הסבירות הגבוהה של אמיתתה (גם מפרש-הפשט שד"ל כתב דברים דומים מדעתו), מאפשרת לנו שיח רך יותר. שיח שאיננו מצייר את הנטייה כדוחה ולא-אנושית, אלא רואה בה משיכה טבעית שהתורה דרשה מאיתנו שלא ללכת אחריה על מנת שלא לאבד בעקבותיה את המתנה היקרה ביותר שניתנה למין האנושי: מוסד המשפחה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן