נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אורי שוהם, קבע לאחרונה בתגובה לתלונת אישה עגונה במשך 28 שנה, כי למרות שהדיינים חושבים שפסק דין לא יעזור לה, זכותה לקבל אותו, ובזמן סביר.
בשנת 1992 ברח בעלה של דליה (שם בדוי) מהארץ באמצע הליך סידור הגט, ועד היום לא נתן את הגט. תביעתה המחודשת מלפני שלוש שנים לחייב את בעלה לתת לה גט, מעולם לא זכתה למענה באמצעות פסק דין, לא מבית הדין האזורי ולא מבית הדין הגדול.
בעלה של דליה ברח מהארץ לפני כ-27 שנה. במהלך דחיית המועד לסידור הגט ועד היום לא חזר לישראל ולא נתן לה גט. בכל השנים הללו, ניהל איתו בית הדין לסירוגין משא ומתן עמו, ולמעשה שימש כערכאת גישור בין הצדדים. זאת כאשר הבעל מציב פעם אחר פעם תנאים שונים למתן הגט, כולל שליחת גט כתנאי לחתימה על הסכם בניסוחו.
עד שלפני שלוש שנים פנתה אלינו (לארגון "מבוי סתום") המסורבת ואנו סברנו כי הגיע הזמן לעמוד על דרישתה הטבעית לקבלת גט ללא שום תנאי, ולבקש מבית הדין שיעשה מה שהוא יכול וצריך לעשות וזאת לתת פסק דין המחייב את הבעל לתת גט, במיוחד על רקע העובדה כי בפועל שום מו"מ בין הצדדים לא צלח, חשבנו שחיוב גט מפורש מאת בית הדין עשוי לעצור את דרישות הבעל ותנאיו המשתנים, מה שעוד לא נוסה מצד בית הדין.
למרבה תדהמתנו בית הדין האזורי בירושלים, לא התרשם מבקשת האישה לחיוב הבעל בגט ולמעשה התעלם ממנה. לחילופין המשיך בית הדין לפנות לבעל ולמקורביו ולנסות לייצר את הרושם כאילו עדיין מתקיים גישור אמיתי בין הצדדים, כל זה בעוד האישה מבקשת גט ותו לא.
לאחר שנואשנו מקבלת פסק דין באזורי פנינו לגדול כדי למצות את זכותה לקבלת פסק דין, גם שם הדיון החל בניסיונות גישור שארכו כשנה, כולל ניסוח הסכם שהאישה מילאה בו את חלקה, כאשר חלקו היה רק מתן הגט. והנה כשנה וחצי מאז הפניה לגדול וכ-27 שנה מאז בריחתו של הבעל מישראל, האישה עדיין לא קיבלה פסק דין מהערכאה היחידה המוסמכת לחייב או לכפות על הבעל מתן גט.
משפסק דין כלשהו בושש לבוא ולאחר אין ספור פניות לבית הדין, פנינו הן למנכ"ל בית הדין והן לנשיא בית הדין דאז הרב יצחק יוסף בבקשה לקבלת פסק דין, אך בשני המקרים נענינו כי הדיינים עושים כל מאמץ לפתור את עגינותה של האישה.
האם בתי הדין חושבים שהם ערכאת גישור? האם בתי הדין נמנעים מלתת פסק דין בניגוד לחוק ולתקנות ולתפקיד המחייב אותם לתת פסק דין כי יש להם אג'נדה? ואולי הם לא חושבים שהבעל צריך לתת גט בכלל ללא תנאים, ודווקא האישה היא זו שמעגנת את עצמה בכך שאינה מכפיפה עצמה לתנאי הבעל. והאם העובדה שבני הזוג חיים בפירוד כבר 28 שנה ואינם רוצים זה בזה אינה מספיקה כדי לחייב את הבעל לתת גט? (כפי שסוברים לפחות שני פוסקים חשובים ר' ירוחם ור' חיים פלאג'י)
והאם העובדה שהאישה התעקשה שלא לחתום על הסכם חד צדדי שנשלח לה מטעמו, הופך אותה לסרבנית הסכם? יש דבר כזה? ולפיכך אינה זכאית לקבל גט, ואולי הדיינים פשוט חושבים שלא באמת מגיע לה גט. או בשלב זה כבר לא נעים להם לתת פסק דין לחיוב גט, שלא נשאל, איפה הייתם עד היום ? למה לא לתת חיוב גט לפני 27 שנה? אז מה התשובה ? אולי כל התשובות נכונות.
הסוף לא נא נראה באופק, ולא ידוע האם תתקבל הכרעה ומה יהיה תוכנה. אך דבר אחד ברור, דליה חייבת לקבל מבית הדין פסק דין! בית הדין, שהוא במעמד בית משפט ועם סמכויות של בית משפט, לא מכיר בתפקידו ובחובתו לתת פסק דין בכל תיק ותיק. נראה ששיקולי אג'נדה ותועלת, גוברים בעיני הדיינים על חובתם לתת פסק דין.
הכותבת היא מנכ"לית מבוי סתום לשעבר
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר כי "עורכת הדין בתיה כהנא דרור מנסה כהרגלה לקדם הליכים משפטיים באמצעות לחץ פסול על המערכת דרך אמצעי התקשורת באופן לא אתי ולא מקצועי. הדיונים בבתי הדין הרבניים נערכים בדלתיים סגורות על פי חוק, ולפיכך אין באפשרותנו לתת מידע מתוך התיק ולהתייחס לטור שרבות מהטענות מוצגות בו באופן חד צדדי שחוטא לאמת".
טענות קשות על אגף העגונות. עו"ד כהנא דרורצילום: ניר צפריר