מדוע אני תומך בהעלאת קהילת הממתינים לעליה מאתיופיה?

שירן עמוסי מכיר לעומק את סיפורם של יהודי אתיופיה בארץ ואת הרקע שממנו הם באו. לכן הוא מנסה להפריך את טענותיהם של מי שמתנגד להעלאת גם מי שלא מוגדר יהודי על פי ההלכה

חדשות כיפה שירן עמוסי 27/06/18 09:46 יד בתמוז התשעח

מדוע אני תומך בהעלאת קהילת הממתינים לעליה מאתיופיה?
מכיר מקרוב את עולי אתיופיה, צילום: מטה ההמאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אני מכיר מקרוב מאוד את העולים החדשים מאתיופיה, הן מאתיופיה והן מישראל. להלן יובאו דברים מדויקים עליהם. 

לפני כ-130 שנים הייתה תקופה קשה באתיופיה שנודעת בתולדות ימי אתיופיה כ"קפו-קן" – הימים הרעים, כ-4 שנות בצורת, רעב, מגפות ומלחמות. בתקופה זו כשליש מהקהילה היהודית נספה, שליש המיר את דתו לנצרות ושליש הצליח לאחוז בגבורה במורשת אבותיו.

בעקבות גזירה מהמאה ה-15 שמי שלא יטבול לנצרות לא יירש את אדמת אבותיו ליהודים באתיופיה לא היו אדמות ועל כן דבק בהם השם "פלאשה" – חסר אדמה. בתקופת ה"קפו-קן" הרצון לשרוד גבר, ויהודים רבים המירו את דתם על מנת לקבל אדמות. לימים, קבוצה זו תיקרא "פלאשמורה", שפירושו יהודי (פלאשה) מומר (ביטוי זה הוא כינוי גנאי חמור ואין ראוי להשתמש בו. אנו משמשים  במינוח "שארית יהודי אתיופיה").

חברי קבוצה זו החלו לנהל אורח חיים נוצרי, אך שמרו על זהותם היהודית. הם התחתנו עם יהודים מתנצרים כמותם ושיעור ההתבוללות היה קטן (וכזה שניתן לברר אותו). הם האמינו שיום יבוא וה' יגאל אותם ויביאם אל ארץ אבותיהם, שם יוכלו לחזור לקיים את מצוות היהדות. 

בתחילת 1990, עת נאספו יהודים רבים באדיס אבבה במטרה לעלות לישראל, הגיעו לאדיס אבבה כ-2000 יהודים משארית יהודי אתיופיה. הם ראו לנגד עיניהם את החלום הופך למציאות, מה שסיפרו להם אבותיהם מתגשם, וה' אוסף את עמו. כיתר אחיהם הם מכרו את כל רכושם ועשו דרכם לאדיס אבבה.

באדיס אבבה הם עזבו את אורח חייהם הנוצרי והחלו בשיבה ליהדות, והמתינו לעלייתם ארצה. אולם הפקידים שניהלו את העלייה אספו את אותם 2000 יהודים ואמרו להם: "הלשון שלכם תיגע באף לפני שתגיעו לארץ ישראל" (כלומר, לא תגיעו לארץ ישראל לעולם. באמהרית זה נשמע יותר טוב). הטענה הייתה שבשל התנצרותם הם מוחרגים מחוק השבות בשל קביעתו "יהודי שאינו בן דת אחרת", לכן חוק השבות לא חל עליהם עד היום. 

בניגוד לפרשנות הזו של חוק השבות הרי לפי ההלכה "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". לכן, הרבנים הראשיים קראו ערב מבצע שלמה להעלותם (בידיי המכתבים). שנית, יש לתמוה על הפרשנות הנוכחית לחוק השבות. האם מי שעזב את הנצרות וחזר ליהדות עדיין מוגדר "בן דת אחרת"? נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר חושב אחרת. שלישית, גם אם נענה בחיוב על השאלה הקודמת, אלפי ילדים שנולדו במהלך ההמתנה לעלייה ומעולם לא חיו בנצרות, האם גם הם בני דת אחרת?

פקידי העלייה אמרו למי שהגיעו לאדיס אבבה שאין סיכוי שהם יעלו לארץ והציעו לתת להם כסף כדי שיוכלו לקנות מחדש צאן ובקר, ובנוסף ידברו עם ממשלת אתיופיה שתקצה להם אדמות. לשמע דברים אלה התחילה מהומה, בסופה קם אבא קידה שיפראוו, מזקני הקהילה, ואמר להם: "אנחנו לא רוצים צאן, בקר, בתים ואדמות. את כל אלה היה לנו ומכרנו בזול. אנחנו רוצים להגיע לארץ ישראל. לכן באנו לכאן. רק ה' מחליט מי עולה לארץ ישראל, לא אתם. אנחנו חטאנו, ולכן ה' מעניש אותנו ומעכב את עלייתנו. לכן, אנחנו נמשיך בדרכנו ונמתין פה עד שה' ירצה את תשובתנו ויביא אותנו לארץ ישראל".

כשנתיים לאחר מכן החליטה הממשלה להעלות מספר מצומצם במסגרת של איחוד משפחות ובהמשך כל קבוצת הממתינים לעלייה באדיס אבבה עלתה והממשלה הכריזה: תמה העלייה מאתיופיה!

אבל מסתבר שכשמתעלמים ממשהו הוא לא נעלם. עדיין היו עשרות אלפי יהודים בכפרים, ולמן 1998 עשו אלפים את דרכם לאדיס אבבה ולגונדר וביקשו גם הם לעלות לישראל. הם עברו בדיוק את אותו תהליך. חזרו בתשובה, הקימו בית כנסת, מקווה וכו', עזבו את הנצרות והחלו לקיים אורח חיים יהודי. שוב דיונים, שוב החלטת ממשלה והפעם (בשנת 2003) הוחלט שכל מי שהוא צאצא ליהודי אתיופיה מצד אימותיו יעלה. 

כל השנים היו שהתנגדו לעלייתם והושמעו טענות, מאיפה הבאתם לנו את היהודים האלה? העלייה מאתיופיה לעולם לא תיגמר!

היהודים האלה היו שם כל הזמן, פשוט העדיפו להתעלם מכך ולהתעסק רק באלה שעשו את הדרך לערים על מנת לעלות לישראל. אם היהודים האלה היו חיים בארץ אחרת כבר היו שולחים שליחים שידברו איתם על ציונות ויעודדו אותם לעלות לישראל, אך באתיופיה העדפנו להתעלם. התנצרות או התבוללות אינן טענות. דווקא בשל כך עלינו לעודד את עלייתם לישראל, כפי שאנחנו עושים בכל העולם.

בכל ארץ אחרת התבוללות היא זרז לגורמים שונים לפעול למען עלייה לישראל, רק באתיופיה התבוללות היא הסיבה למה לא לאפשר להם לעלות. יהודי שנמצא בשמד רוחני – חובתנו לדאוג לו ולקרב אותו, לא להפנות לו עורף.

אז התחילו להעלות את אותם יהודים, והפסיקו. המשיכו ושוב הפסיקו. אמרו שכבר העלינו את כולם, אך דו"ח מבקר המדינה ב-2008 חשף שהעלו רק רשימה אחת מתוך שתיים והחליטו שזה הסוף.  למעשה חתכו בבשר החי ופיצלו משפחות. בסוף, לאחר המתנה ארוכה, עלו לישראל כל מי שהמתינו לעלייה שהם יהודים מצד אמותיהם. ב-25 שנים הצליחה מדינת ישראל להעלות כ-50,000 עולים. אנחנו מדברים על אותה מדינה שהעלתה בשנה אחת 240,000 עולים, וביממה וחצי 14,000 עולים.

אולם, נותרו ממתינים שהם זרע ישראל מצד אביהם, כלומר שאביהם יהודי על פי ההלכה. הם לא צצו פתאום, אף אחד לא המציא אותם. הם תמיד היו שם, פשוט עד היום הקריטריונים לעלייה לא חלו עליהם. כולם נמצאים ברשימות וכבר נבדקו בעבר ע"י משרד הפנים. כמעט כל בני משפחותיהם עלו והם נותרו מאחור.

בסוף 2015 קיבלה הממשלה החלטה להעלות מתוך קהילות הממתינים לעלייה שנים רבות וכבר חזרו לחיים יהודיים - את מי שהוא יהודי מצד אביו. החלטה זו מוסמסה עד שהתקבלה החלטה נוספת ובעקבותיה עלו 1,300 עד סוף שנת 2017. ושוב עוצרו באמצע. 

אתעכב לרגע על "יהודי מצד אביו". למרות שלפי ההלכה הם אינם מוגדרים כיהודים אני בכל זאת תומך בעלייה מכמה סיבות:

א. הם הגיעו לאדיס אבבה ולגונדר על מנת לעלות לישראל מפני שהם יהודים. מבחינת כל אחד שם זה לא משנה אם הוא יהודי על פי ההלכה או לא, הוא לא מבין את זה. מבחינתו הוא יהודי כמו כל אחד אחר, מה גם שבאתיופיה (גם אצל ביתא ישראל) הדת נקבעת בעיקר על פי האבא. הם חיים כיהודים לכל דבר, כולל שמירת מצוות כמידת יכולתם וידיעתם. לדעתי, צריכה להיות לנו אחריות ממסדית לאנשים כאלה שחיים כיהודים, להבדיל מצאצאי יהודים אחרים בעולם שעולים על פי חוק השבות אע"פ שזהותם היהודית הרבה יותר מורכבת. 

ב. כחיזוק לסעיף הקודם, הרב עוזיאל כותב שיש משמעות מהותית והלכתית לזרע ישראל. לדבריו סגולת ישראל קיימת גם בהם.

ג. נוסיף לכך את השיקול ההומני (שבמקרה הזה לא עומד לדעתי בפני עצמו, אלא רק מחזק את הסעיפים הקודמים) שהם חיים שם בעוני ומחסור קשים מנשוא, ועצם הגעתם לכך קשורה ישירות אלינו.

ד. מעבר לאחריות שיש לנו כלפי הממתינים באתיופיה, יש לנו אחריות כלפי המשפחות שלהם בישראל. כל העולים בארץ שולחים כסף למשפחות באתיופיה. נוצר מצב של משפחות שלמות שקרועות בין אתיופיה לישראל. אדגים את האופי קשה הלב של העלייה הזאת. מעלים משפחה, האבא יהודי. האימא – אולי יהודייה רק מצד אביה אולי נוכריה לחלוטין, לא משנה, בכל מקרה לא הייתה זכאית עלייה בפני עצמה. המשפחה כולה חיה כיהודים, עם כל המשמעות שבכך. האבא עלה עם אשתו וחמשת ילדיו שקטנים מגיל 18 ואינם נשואים. אלה שנשואים או גדולים נבדקים לבדם. והנה אני בודק ילד שהגיע לגיל 18 ובודק אם הוא זכאי עלייה, ואני מגלה שאבא שלו יהודי, אבל אימא שלו לא. אז הוא לא זכאי לעלות כמו אחיו הצעירים. כך גם הנשואים. ואז ההורים עולים, וארבעה ילדים שלהם נשארים מאחור. חובתנו לאזרחים שלנו היא לדאוג להם. 

ה. הקליטה של העולים בארץ לא תושלם עד שהמשפחות שלהם לא יהיו כאן. עד אז הם חיים בין ישראל לאתיופיה, עדיין לא הגיעו לכאן. גופם כאן אבל מחשבותיהם וטרדותיהם נמצאות באתיופיה. 

ו. כמובן שכשאנחנו מדברים על עלייה של בני משפחה, אנחנו מדברים רק על היהודים או על זרע ישראל שבהם, ולא על המשפחה של איזה גוי (אף שהתגייר בינתיים) שעלה מכוח נישואיו ליהודי. אף גוף שתומך בעלייה לא מדבר על להביא את קרובי המשפחה הנוכרים, הממשלה מעולם לא עסקה בכך, ואף הקהילה בארץ לא מעוניינת בכך, לא מוטרדת מכך, וברור לה כי מקומם של אלה שאינם יהודים באתיופיה.

אני מכיר את הקהילה מאתיופיה משני ביקוריי שם ויש לי היכרות עמוקה ויסודית עם הקהילה בארץ. במשך שנים אני שומע קולות של כמה מתנגדים לעלייתם. רוב המתנגדים אינם מכירים את הקהילה הזאת לא מישראל ולא מאתיופיה, וברצוני להתייחס לכמה אמירות שנשמעות מאוד מטרידות למי שלא בקיא בעובדות:

1. "אין יהודים באתיופיה, היהודים כבר עלו מזמן, כולם נוצרים" – האמירה הזאת שקרית לחלוטין ואולי נאמרת דרך העיניים של חוק השבות. מי שאומר אותה גורס שיהודי הוא מי שחל עליו חוק השבות, ואם לא חל עליהם חוק השבות הם אינם יהודים. 

2. "הם מגיעים לארץ וחוזרים לנצרות, הקימו לעצמם כנסיות" – גם אוויל מחריש לחכם יחשב, עדיף היה שישתקו ולא יפגינו את בורותם. נכון, יש בירושלים "הכנסייה האתיופית", היא הוקמה לפני קום המדינה. גם בכנסיית הקבר בירושלים יש חלקה אתיופית. זה לא קשור לעולים מאתיופיה. יש אתיופים נוצרים בישראל, בוקר טוב, זה לא הופך אותם לחלק משארית יהודי אתיופיה. יש גם הרבה אריתריאים שהקימו כנסיות בישראל ומסתובבים עם צלבים תלויים על הצוואר, ומי שלא יודע להבחין, או מעדיף לא לדעת, חושב לעצמו "זה בטח פלאשמורה".

להבדיל מהמכפישים, אני מכיר את העולים היטב, ואני יודע להעיד על הנעשה בביתם. הם לא מקימים כנסיות, אלא בתי כנסת רבים. בשש השנים האחרונות התפללתי בבית כנסת בשכונת מגוריי שהקימו עולים משארית יהודי אתיופיה. בית כנסת זה מונה את מספר המתפללים הגדול ביותר בשכונה.
מעבודתי בבני עקיבא אני יכול לספר שבתנועה אלפי חברים משארית יהודי אתיופיה, כולל כמה וכמה קומונריות שלהן בני משפחה באתיופיה. יש גם רבני קהילות משארית יהודי אתיופיה. כל זה לא מפריע למכפישים לכנות אותם נוצרים ומיסיונרים.

3. "בקרב היהודים עולים גוים רבים" – הטענה הזאת אמנם נכונה, אך לוקה בחוסר הבנה של המציאות. מי הם הגויים שעולים איתם?

א. בני זוג של זכאי עלייה. זכאי עלייה מעלה מכוחו את בן הזוג גם אם בן הזוג אינו מזרע ישראל. האם עלינו להפריד אישה מבעלה ובן מאביו בעת העלייה לארץ (לא עושים את זה בשום עלייה)? 

ב. עולים מטעם חוק השבות. יש כאלה שעולים מטעם חוק השבות והם רחוקים מאוד מיהדות – גם בקרבה המשפחתית וגם בזהותם היהודית – והם אינם חלק מקהילת שארית יהודי אתיופיה. לעתים עולים אלה נשארים בנצרות ומכתימים קהילה שלמה אף על פי שהם לא חלק ממנה.

4. "הם רוצים לעלות רק כי בישראל יותר טוב" – הם רוצים לעלות קודם כל כי הם יהודים ומקומם בישראל, לאחר מכן כי משפחתם בישראל, וגם כי הם רואים לעצמם עתיד טוב יותר בישראל. 

5. "כל ביתא ישראל נגד העלייה שלהם" – קודם כל זה לא נכון. יותר מדויק יהיה לומר שיש כאלה מביתא ישראל שמתנגדים לעלייתם. יש גם רבים שתומכים בעלייתם ופועלים למענה. ביניהם קסים רבים ורבנים רבים מבני הקהילה. הרב הראשי של יהודי אתיופיה לשעבר הרב יוסף הדנה פעל כל השנים לעלייתם וכמוהו אביו, קס הקסים הדנה טקוייה. קס אביהו עזריה התבטא בעניין בכנסת לאחרונה וכן הרב הראשי הנוכחי ליהודי אתיופיה ראובן וובשת שפרסם חוות דעת בנושא ועוד רבים. 
לא אדון כאן בדברי המתנגדים בשל אריכות הדברים ובעיקר מפני שהיותם אתיופים לא הופכת את טענותיהם לצודקות יותר. רובם לא מכירים את שארית יהודי אתיופיה לא באתיופיה ולא בישראל. לאלו שמכירים בדרך כלל דעה שונה.

6. "העלייה לעולם לא תסתיים, תמיד יהיו עוד ועוד שירצו להעלות את קרובי משפחתם" – העלייה תסתיים כי הקריטריון לעלייה תמיד היה ויהיה זרע ישראל. וכל עוד יש זרע ישראל באתיופיה – אדרבה, אסור לעלייה להסתיים עד שיבת אחרון נידחי ישראל. 

לסיום, אספר על אדם זקן שגר בשכונתי, שמייצג את סיפורה של קהילה שלמה. אותו זקן נהג בנצרות בהיותו בכפר באתיופיה. הוא שב ליהדות עוד בהמתנה לעלייה בגונדר, הוא מתפלל בבית הכנסת של המרוקאים בכל שבת, לומד תורה, מקיים אורח חיים דתי, כל ילדיו דתיים. אשתו היא אחות של קס וכשהיא מכניסה הביתה בשר משחיטה של אחיה הקס הוא לא אוכל אותו! כי הוא אוכל רק שחיטה של רב. אכן, הם היו בנצרות, אבל ברוך ה' הם שבו ליהדות בלב שלם. מעתה יש איסור דאורייתא להזכיר להם את עוונם.

הכותב הוא רכז קליטה בבני עקיבא

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן