מקורות מצריים דיווחו השבוע שראש הממשלה ושר הביטחון העביר דרך מצרים מסר לחמאס, שלא יסלימו את המצב ברצועת עזה, לאור הקדמת הבחירות בישראל. אין לי מושג אם מדובר בדיווח אמין או לא, אך לו אני הייתי נתניהו, לא היית פונה למחבלי עזה בצורה עקיפה אלא מרים טלפון ישירות ליחיא סינוואר ומסכם איתו על נצירת האש עד ה-9 באפריל. למה? כי אחרת השלטון שלי היה בסכנה.
במידה ובנימין נתניהו ימשיך לנהל את המדינה מבלפור גם בחודש יולי הקרוב, הוא יעבור את משך כהונתו של דוד בן גוריון ויהפוך לפוליטיקאי אשר כיהן בתפקיד ראש הממשלה את פרק הזמן הממושך ביותר מאז שהוקמה מדינת היהודים.
אם תשאלו רבים מהפרשנים, היחידים שעשויים לסכן את המשך שלטונו, הכמעט ודאי, הם בני גנץ ואביחי מנדלבליט. הראשון עשוי לשנות את המפה הפוליטית בישראל, ולפי מרבית הסקרים את כוחו הוא שואב באופן שווה מהשמאל והימין. כפי שמסתמן, לאחר שבוע של מערכת בחירות, נראה שנתניהו לא יצליח להקים ממשלה רק על בסיס מפלגות ימין וייאלץ לשלב בה גם את הרמטכ"ל לשעבר. מעבר לזה, התכנסות של גוש המרכז-שמאל מסוגלת, בתסריט שאינו לגמרי מופרך, לרשת את שלטון הליכוד בן העשור.
אלטרנטיבה לליכוד. יעלון וגנץ מאחורי נתניהוצילום: פלאש 90. יונתן זינדל
השחקן המרכזי השני הוא היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שבאבחת החלטה אחת - להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה - יכול לחרוץ את גורלו הפוליטי. משה כחלון כבר הכריז שבמצב של כתב אישום, על נתניהו לפרוש, ואילו בנט וליברמן מילאו פיהם מים בנושא.
אולם מעבר לרא"ל במילואים וליועמ"ש, למשוואה הפוליטית הישראלית חובה להוסיף גם את אותם מפריחי בלונים ועוקרי גדרות שאם שורה עליהם הרוח הם "מפנקים" אותנו גם במאות רקטות ביום.
אין זו הפעם הראשונה שבה אני מציג את המשוואה - הסלמה ביטחונית בדרום = סיכון שלטון הליכוד. אך בתקופה האחרונה, במיוחד בעקבות אותו סבב לחימה בן 500 רקטות עזתיות שהסתיים בהפסקת אש והפיגועים הרצחניים האחרונים ביהודה ושומרון, נראה שראש הממשלה שכל כך אוהב להסיט את הדיון לענייני ביטחון עומד בפני שוקת שבורה דווקא בנושא הקרוב ללבו.
לאחר ההפגנות האלימות על גדר הרצועה ביום שישי שעבר, שבהם לראשונה מזה שבועות נהרגו לטענת הפלסטינים 4 מפגינים מאש צה"ל, איימו הפלגים השונים ברצועת עזה כי במידה ותסריט דומה יחזור על עצמו, הם לא ימשיכו לשבת בחיבוק ידיים ויגיבו בהתאם.
המפגין ההרוג הבודד יכריע. ארכיון: רצועת עזהצילום: פלאש 90
עכשיו דמיינו לכם שבהפגנות היום, או באחד מהשבועות הקרובים, ייהרג מחבל פלסטיני מאש צה"ל. לא משהו שלא קרה רבות בעבר. ותמשיכו לדמיין את חמאס מפר את שלוותם של תושבי עוטף עזה והורס להם את עונג השבת עם שורת שיגורים. מה יעשה נתניהו אז?
לנהל את המשבר מול חמאס, כפי שניהל בחודש נובמבר האחרון, יהיה בבחינת מכת מוות לקמפיין שלו. בטח לאור העובדה שמולו תתייצב ככל הנראה מפלגת הרמטכ"לים של גנץ ויעלון. הציבור הימני בישראל, שהוא מטה לחמו של הליכוד, לא יסכים לקבל מאות טילים על הראש ולבסוף להתרצות מזה שחמאס "התחנן להפסקת אש" ו"בפעם הבאה שהם יעזו לירות נחריב את הרצועה". דיבורים אחרי הסבבים האחרונים היו כמו חול ולציבור נמאס כבר לאכול. מה גם, שהפעם מסתמנת לאנשי הימין אלטרנטיבה. אם עד עכשיו הם התבעתו מהאפשרות להצביע ללפיד או לגבאי, כעת הם יכולים להרגיש בנוח לפלרטט עם מחשבה להצביע לשני הגנרלים, במקרה שראש הממשלה יכזיב אותם שוב.
להגיב בחריפות זו בהחלט אופציה, אך חשוב להבין שבצדה השני עומדת הסלמה ביטחונית עד כדי מבצע צבאי, ובשנים האחרונות, באשמתו או שלא, צה"ל לא מצליח לייצר תודעת ניצחון בקרב הציבור הישראלי. ובכלל, אין כמעט מנהיג ישראלי, בשלושים השנים האחרונות, שצלח פוליטית אירוע צבאי משמעותי שפרץ סמוך למועד הבחירות. התחושה היא שישראל עדיין לא החליטה כיצד לפתור את החזית בדרום או לפחות לנהל אותה בצורה מספיק מוצלחת כדי שתחליק בגרון הציבור. לכן, ינסה ראש הממשלה להימנע מהפעלת אש מסיבית מול חמאס כמו מאש.
אז מה בכל זאת נותר לליכוד ולנתניהו? לקוות שסינוואר יפגין קוליגיאליות, ירסן את השטח ויבין שבישראל כשמוזות הבחירות רועמות התותחים אמורים לשתוק, ולהתפלל שהדולרים הקטארים נותבו גם לשיפור שירותי הרפואה ברצועה ולא רק לטרור.