חדשות כיפה

ישנים בעמידה, ומעריצים את נתניהו

כשחזרתי מוושינגטון שאל אותי חבר: "מה רע בסטטוס קוו? מה רע בהשארת המצב ביו"ש וברצועה כפי שהוא?"

ארז צדוק מציג את התוכנית המדינית ומפת יו"ש לחבר הקונגרס לואי גוהמרט

ארז צדוק מציג את התוכנית המדינית ומפת יו"ש לחבר הקונגרס לואי גוהמרטצילום: שון גריפין

"תאר לך," עניתי, "שאחרי הבחירות הבאות תהיה כאן ממשלת מרכז-שמאל, ובמקום טראמפ בארה"ב יעלה ממשל תואם אובמה. הרי יתחילו לדבר על אוסלו ג', ועוד ויתורים, ועל אפשרות פינוי התנחלויות בודדות וחילופי שטחים כנגד גושי ההתיישבות..."

אנחנו צריכים להבין שיש לנו חלון הזדמנויות נדיר לקבוע עובדות בשטח, ואנחנו לא מנצלים אותו. העברת השגרירות האמריקאית לירושלים משמחת מאוד, קשה להפריז בחשיבות שלה, אבל לצערי היא גם צעד הפיך. ממשל תואם אובמה יוכל אם ירצה, להחזיר את השגרירות לת"א. מצד שני מאות אלפי מתיישבים חדשים ביו"ש מחוץ לגושים, זה כבר צעד בלתי הפיך. אפשרי לעשות את זה בזמן ממשל טראמפ, אבל זה לא קורה. עוד מעט ימלאו שנתיים לנשיאות טראמפ. שנתיים יקרות מפז שלא נוצלו כראוי.

כשהייתי בקונגרס בוושינגטון בשבוע שעבר, שאלה אחת חזרה על עצמה כל הזמן: "מה אתם רוצים?" חברי קונגרס אוהדים, רוצים לעזור ולעשות, אבל לא יודעים מה מדינת ישראל רוצה, לאן נתניהו רוצה לנווט את הספינה שהוא מופקד עליה. 

פתרון שתי המדינות איבד את הרלוונטיות שלו. נבחרים אמריקאים רבים אומרים את הדבר הברור מאליו: אי אפשר לחזור על אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. בארה"ב מבינים שאין פרטנר להסכם שלום ושאפשר ומותר לחשוב על פתרונות אחרים. מצפים מאתנו לספק אותם, התחושה היא שיקבלו את מה שנציע, אבל אנחנו מחכים לממשל טראמפ שיבוא עם תוכנית משלו.

ארז צדוק מציג את התוכנית המדינית ומפת יו"ש לחבר הקונגרס סטיב ראסל

ארז צדוק מציג את התוכנית המדינית ומפת יו"ש לחבר הקונגרס סטיב ראסלצילום: אלכס הותקין

הלכתי לקונגרס עם תוכנית מדינית שכוללת ארבע נקודות. שתיים קלות לעיכול – פיתוח התעשייה ביו"ש ועצירת ההסתה. חשבתי שהשתיים האחרות – התיישבות אסטרטגית מחוץ לגושים והחלת ריבונות על ההתיישבות היהודית תחילה – יהיו קשות לעיכול. מהר מאוד הפנמתי שרעיון המדינה הפלשתינית איבד את הרלוונטיות שלו בבתי הנבחרים בארה"ב. הבנתי גם שאנחנו יכולים לקבוע את הנרטיב העתידי. זה בידנו. אם נדבר בקול רם על התיישבות ועל ריבונות, זה מה שיקרה בסופו של דבר. הם מחכים לשמוע אותנו, מחכים להבין מה אנחנו רוצים.

פגשתי חברי קונגרס, מאלה שאוהדים אותנו, שלא יודעים שהרש"פ משלמת כ-30 מיליון דולר מדי חודש, משכורות למחבלים ומשפחותיהם עבור רצח יהודים. הם מכירים את התופעה, אבל לא מודעים כלל למימדיה. זו פשלה שלנו. זה היעדר הסברה והיעדר שר חוץ. זה משרד אסטרטגיה והסברה ומשרד חוץ שנאבקים אחד בשני על תקציבים וקרדיטים, במקום להיאבק על הנרטיב שלנו בעולם. 

בשורה התחתונה, אני מאוד מקווה שנתניהו יתעשת, שטראמפ ימשיך לשבת בחדר הסגלגל, ושאנחנו ננצל את חלון ההזדמנויות שנפתח לנו ונקבע עובדות בלתי הפיכות. 

אני מאוד מקווה שלא נגלה בעוד כמה שנים שההערצה העיוורת לנתניהו, גרמה לנו לישון בעמידה והשאירה אותנו עם אותם סיכונים מדיניים משמעותיים. אותם סיכונים שיכלנו למזער בתקופה שכולם בארה"ב אהבו אותנו, אבל נתניהו אהב את הסטטוס קוו.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
12.09.2018

1. הבלים (יהודי פשוט)

קודם כל: מי שכותב ביקורת כזו חריפה ראוי לו שיזדהה (למרות שאני לא מזדהה)
שנית, אדוני היקר במחילת כבודך, אתה מדבר שטויות
לא אמרתי שהכל מושלם ושנעשה כל מה שיכול היה להיעשות
אבל אתה רואה מפריזמה קטנטונת ומנסה להתבונן משם על תהליכים אדירים של שינוי היחסים בין ישראל לארה"ב. השינוי הבסיסי:
עד עכשיו הם אמרו - ואנחנו צייתנו, או התחמקנו מלציית
מכאן ואילך - אנחנו אומרים, והם מצייתים, או מתחמקים מלציית.
לזה שמת לב? אז קח את כל מה שכתבת ושים בפח

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

רחל עזריה צילום: פלאש 90. מרים אלסטר

התעוררות לרחל עזריה: "פרשי מהמירוץ לראשות העירייה"

קרא עוד