תסתכלו על התמונה הזו-מה היא מעוררת בכם? את הספר זה, "מתי נדע אם מיכל נבחרה?", רצו ללמד בבתי הספר היסודיים בתל אביב, אולם רק לאחר התערבותה של שוש נגר, ראש החמ"ד הטרייה, בבתי הספר הדתיים בעיר לא ילמדו אותם. רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, שלח לביתם של הורי התלמידים הדתיים את הספר ויעץ להם להקריא אותו בכל זאת לילדיהם.
בתמונה גיבורת הסיפור-מיכל עומדת מעל פודיום הניצחון, לאחר שזכתה בראשות הממשלה. מיכל, אומנם ילדה, אך נראית גברית למדי. היא לבושה בחליפה גברית ומלבד שערה הארוך, אין לה שום סממן נשי. כלומר, ספר שמתיימר ללמד על שוויון מגדרי, מסביר כי מי שרוצה לנצח בבחירות חייבת לשוות לעצמה מראה גברי, ואולי אף התנהגות גברית.
האם כדי לנהל את מדינה, בנק או כל רשות אחרת חייבים להראות גבריים? מה אנחנו מלמדים את הבנות שלנו? אישה, עם כל המאפיינים שלה, לא יכולה לנצח?
גולדה מאיר, האישה היחידה שנבחרה לראשות הממשלה, לא היתה נשית כלל. זו הדמות שאליה אנו נושאות עיניים, אולם, הנהגה יכולה להיות גם אחרת. מנהיגה יכולה להיות עם קימורים, איפור ושיער גולש ועדיין להיות חזקה, אסרטיבית וממולחת למדי. כך לא נראה שוויון. מנהיגות רבות מסביב לעולם כבר הבינו את זה, תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, ידועה בבחירות האפנתיות שלה. אנגלה מרקל, האישה החזקה בעולם וקנצלרית גרמניה, אוהבת דווקא ללבוש בגדים צבעוניים המייחדים אותה כאישה. אולם נראה כי בספר החדש לא שמעו על מנהיגות נשית.
לא די בכך שמיכל היא גברית. מצדדיה ישנם המפסידים, שאחד מהם דתי עם פאות בשערות ראשו. מהצד השני יש את המקביל שלו-ארנב. מה ניסו ללמד את תלמידי בתי הספר היסודיים?המפסידים הדתיים משולים לחיה. ראש עיריית ת"א רוצה ללמד את ילדי ישראל, מרגע כניסתם למערכת החינוך, כי החילונית מנצחת את הדתי, שדומה יותר לנער גבעות מצוי מאשר לדתי שהם כנראה ייפגשו אלנבי או דיזינגוף הקרוב לביתם.
לילדים בגיל הזה הציורים בספרים משמעותיים יותר מהמילים. כך הם מגבשים את תפיסת העולם שלהם, וכך הם מבחינים בין טוב לרע. כדתייה וכפמיניסטית אני לא יכולה שלא להתקומם על האיורים בספר ועל מה שהם מייצגים. הילדים הרכים בבתי הספר לומדים איך נראה דתי ואיך נראה מנהיג. שניהם עברו מן העולם וטוב שכך.