1. "שעון בני עקיבא". כולם מכירים את המושג שלועג, בצדק או שלא, לתרבות אי העמידה בזמנים של הציבור הדתי לאומי. המגעים המתישים בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי ליצירת רשימה משותפת, שסוף סוף נגמרו, יכולים בקלות ליצור מושג חדש ובלעדי לציונות הדתית - "משא ומתן בני עקיבא".
ההבדלים בין הרב רפי פרץ לבצלאל סמוטריץ', או בין אופיר סופר למוטי יוגב, ותתפלאו, גם בין יפעת ארליך לאורית סטרוק, הם זניחים עד בלתי ניתנים לזיהוי. בטח במערכת הפוליטית שבה לפעמים מתחברים אנשים שבאמת תהום אידאולוגית פעורה ביניהם.
ובכל זאת, שני הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה ולא הפסיקו לתקוף אחד את השני ולהאשים זה את זה בכישלון השיחות, עד שהרבנים הבכירים, הרב חיים דרוקמן והרב זלמן מלמד, התערבו והכריחו את השניים ללחוץ ידיים. אז על מה בדיוק הם התווכחו ולא הסכימו? קבלו את תקצירי הפרקים הקודמים.
באיחוד הלאומי היו בטוחים שלאחר עזיבתם של בנט ושקד, הם והמפלגה העזובה (לשעבר המפד"ל) יתנהלו כשווים בני שווים וירוצו יחד, כתף אל כתף, בבחירות הקרובות. בבית היהודי לא זרמו עם התחושות של הצד השני וכבר בתחילת המשא ומתן, מיד לאחר שהרב פרץ נבחר על ידי הוועדה המסדרת, הם נתנו לסמוטריץ' וחבריו את התחושה שגם אם הפערים ביניהם הצטמצמו, הם עדיין אדוני הבית. או כמו שמנכ"ל המפלגה, ניר אורבך, צייץ בטוויטר: "על אף מה שעברנו בחודש האחרון, הבית היהודי היא עדיין האחות הבכורה".
ציוץ שמסביר הכל. הדברים של אורבךצילום: צילום מסך מטוויטר
2. כאן התחילה סאגה שלא מביישת את מיטב אופרות הסבון הדרום אמריקאיות. סמוטריץ' בראש, הרב פרץ בראש, התיק הבכיר לזה, התיק המשמעותי להוא, הנהגה משותפת, רשימה שוויונית, ריצ'רץ' מהמקום הראשון, או בעצם מהמקום הרביעי. בקיצור, בלאגן שלם שרק נמשך ונמשך לאור שעון החול שאוזל לקראת המועד האחרון להגשת הרשימות - ביום חמישי הבא.
בין המלל הרב שנשפך על ידי עיתונאי המגזר ומחוצה לו בנושא, ניתן היה לזקק את המצב העדכני, רגע לפני שהעניין נסגר, לכדי שלוש הצעות שעמדו על השולחן:
מתווה ים המלח (שסוכם בכנס מנהלי הציונות הדתית) אפשרות ראשונה - הרב רפי במקום הראשון ויקבל את התיק הבכיר, סמוטריץ' ואופיר סופר במקומות השני והשלישי, יפעת ארליך במקום הרביעי, אורית סטרוק בחמישי ומוטי יוגב במקום השישי. בנוסף, סמכויות, כמו ניהול הסיעה וניהול המו"מ הקואליציוני יהיו בידי האיחוד הלאומי.
אפשרות חלופית לאותו מתווה - סמוטריץ' בראש עם התיק הבכיר, הרב פרץ וארליך במקומות השני והשלישי, סופר רביעי, יוגב חמישי וסטרוק שישית, כשהסמכויות המדוברות יהיו בידי הבית היהודי.
הצעת הבית היהודי - המקום הראשון, התיק הבכיר וכל הסמכויות הנלוות (קבינט, ניהול סיעה, חברות בפורום ראשי מפלגות הקואליציה וניהול המו"מ הקואליציוני) בסמכות המפלגה של פרץ, ובתמורה הם יסכימו ליצירת רשימת ריצ'רץ' מהמקום השני ואילך (סמוטריץ' שני, ארליך שלישית וכך הלאה).
הצעת האיחוד הלאומי - הרב פרץ ימוקם ראשון, בצלאל שני עם התיק הבכיר, ויתר הרשימה תהיה בשוויון מלא בין שתי המפלגות. את שאר הדברים, הציע יו"ר האיחוד הלאומי, הצדדים יסגרו לאחר הבחירות, בתקווה שיצליחו להיכנס לכנסת וגם להיות חברים בממשלה.
לבסוף, החליטו הצדדים בלחץ "פיזי מתון" מצד הרבנים לחתום על הסכם שקרוב מאוד להצעתו של סמוטריץ', אשר הונחה לפתחו של הרב רפי כבר לפני יותר משבוע.
למרות ההסכם, לחיצות הידיים והחיוכים שיצאו מביתו של הרב דרוקמן, המשקעים שהצטברו עד כה עלולים לתת את אותותיהם בהמשך. מחיר הדם הרע בין הצדדים, הטחת ההאשמות, זריקת הבוץ ומשבר האמון ההדדי, צפוי להיות גבוה מאוד ולהשפיע רבות על טיב העבודה ושיתוף הפעולה של שתי הסיעות בקמפיין הבחירות וגם בכנסת הקרובה. שנאמר: אחדות אחת בפה ובהצהרות לתקשורת, ואחת שבלתי קיימת בחדרי חדרים.
לפניהם מבחן פוליטי ראשון. הרב פרץ וארליךצילום: ללא
3. "אני יודע שלא על כל דבר נסכים", אמר הרב פרץ לאישה שנבחרה על ידי הוועדה המסדרת למקום השלישי המשוריין בבית היהודי, יפעת ארליך. העיתונאית עד שלשום אמרה גם היא שהיא יודעת שלא בכל דבר היא תראה עין בעין עם תלמידו של הרב צוקרמן מישיבת הר המור, אך הוסיפה כי "ליברלית אמיתית מקבלת את כולם".
המילה ליברלית עברה שימוש חוזר על ידה בראיונות השונים שנתנה לכלי התקשורת כפוליטיקאית טרייה ולא לחינם. הרשימה המבוגרת והחרד"לית של הבית היהודי שיוועה לדמות צעירה שתצליח להשיב מלחמה לימין החדש בקרב על צעירי המגזר ואנשי המיינסטרים הסרוגים.
נכון, ארליך היא לא תושבת גבעת שמואל או רעננה, אלא עפרה (שיש מי שכבר כינו אותה "גבעת שמואל" של יהודה ושומרון), אך השיח הפמיניסטי והליברלי שהיא שוחה בו, בהחלט עשוי לעזור למתלבטים בין הרב רפי לשקד ובנט, לבחור בה.
יזרמו עם העקיפה של ארליך? מרכז הבית היהודיצילום: כיפה
4. אם שמתם לב בכל תרחיש שהוצג למעלה, האישה הראשונה בבית היהודי ממוקמת מיד אחרי יו"ר המפלגה ולפני ח"כ מוטי יוגב, שנבחר למקום השני על ידי חברי המרכז. רגע, יפעת ארליך שבמקום השלישי תשובץ לפני מוטי יוגב שבמקום השני? בבית היהודי שכחו את סדר המספרים? אז זהו, שלא.
במפלגה הבינו, ככל הנראה מאוחר, שהשריון הנשי במקום השלישי לא באמת יעשה את העבודה, מאחר וחיבור עם האיחוד הלאומי ידחוק אותה למקומות 5-6 הלא ריאליים לפי כל הסקרים האחרונים. הדברים הקצרים שאמרה ארליך לחדשות כיפה, דקות ספורות לאחר שיצאה ההודעה על בחירתה, בנוגע להבטחה שקיבלה להיות ממוקמת בשלישייה הראשונה ברשימה המאוחדת לא הוצאו מהקשרם ולא נאמרו סתם. לפני שנתנה את הסכמתה להיכנס לקלחת הפוליטית הסרוגה, היא ביקשה לוודא שהיא לא באה על תקן קישוט, אלא לתוך עמדה מובילה ומשפיעה במפלגה.
מאוחר יותר היא אמנם הסתייגה מעט אך הקפידה להדגיש כי מדובר ברביעייה הראשונה, מתוך הבנה שצריך לקחת בחשבון גם את הסכמת האיחוד הלאומי. אז איך עושים את זה?
הפתרון הראשון הוא יישום החוק הנורבגי שמאפשר לשר להתפטר מחברות בכנסת לטובת הכנסת מועמד נוסף מהרשימה לבית המחוקקים. לכאורה, פתרון נוח לכולם, אך ההיסטוריה מלמדת שאף מפלגה לא ממהרת לממש אותו וגם כך כלל לא ברור האם הדבר יתאפשר מבחינת הרכב הקואליציה ומספר המנדטים שתקבל המפלגה.
אפשרות שניה, היא להביא לאישור מרכז המפלגה את קידומה לפני ח"כ יוגב שכאמור נבחר על ידי אותו מרכז למקום הראשון ברשימה והשני רק ליו"ר.
כך או כך, תיאלץ ארליך לעמוד בפני דילמה פוליטית ראשונה בביצה המגזרית. האם להתעקש על ההבטחה שקיבלה, גם במחיר מאבק פנים מפלגתי, או לבלוע את הצפרדע ולהשלים עם המקום החמישי (ואולי אף הנמוך יותר במידה ויוחלט על חיבור עם עוצמה יהודית) ולקחת סיכון שהאישה הראשונה בבית היהודי, שהליך בחירתה ארך זמן רב כל כך, תמצא את עצמה מחוץ לכנסת.