בשוך הסערה: הרב שרלו על פולמוס הסרטון של 'חותם'

אחרי שמקולפות הקליפות, והדיון החשוב על ה"סרטון הידוע" מיצה את עצמו – אולי נזכה לדון בשאלה המהותית העומדת לדיון במאבק ההדדי בין תנועות הנתמכות חלקית על ידי הקרן החדשה לישראל ובין הנתמכים חלקית על ידי גופים אחרים, וטענות על חוסר הלגיטימיות של דרך זו או דרך אחרת. אמנם, יועצי תקשורת טוענים תמיד כי ככל שהקמפיין נגטיבי יותר – הוא מושך יותר תשומת לב, זוכה לרייטינג גדול יותר, וגורם לתסיסה תקשורתית רבה, וכנראה שדבריהם הוכחו שוב כנכונים. אולם כאן גם מתגלה ערוות התקשורתיות והחולשה הגדולה: היכולת לקיים דיון ענייני, לנסות לשכנע ולהביא לשינוי התנהגותי, לבחור בין העמדות השונות וכדו' - אינה באה לידי ביטוי בסערות האלה, והתחרות היא רק מי יכתוב את הדברים המכאיבים ביותר והמתריסים ביותר. אני בספק אם יש מישהו ששינה את עמדתו בעקבותיה, ובכל מקרה – הבירור היסודי לא התקיים.

כשהסערה שוככת, אפשר לנתח על מה הדיון, ועל ידי כך גם להציע דבר מה מעשי. לפני כל דבר – קשוט עצמך: אין לי ולא היה לי מעולם כל קשר עם הקרן החדשה לישראל. לא קשר כספי ולא שווה כסף, לא קשר רעיוני ולא שותפות פעולה, לא באופן אישי ולמיטב ידיעתי לא בשום גוף שאני חלק ממנו, ואין לי כל נגיעה אישית בקרן הזו משום סוג ומשום צורה. נקודה נוספת, הקשורה ל"קשוט אחרים", היא החובה להיות נקי מד' ומישראל, שהיא חובה מן התורה, וביטויה המעשי הוא שקיפות. עמותות הפועלות על פי חוק חייבות בשקיפות זו, וכל אחד יכול להיכנס ולראות את מקור תקציבן. כך ראוי שיהיה גם על פי ההלכה, וככל שאני מבין – זה אכן מה שנעשה. אם לא – זה מחייב תיקון, מכוח היושרה והנקיות שהתורה מכוונת אליהן.

ועתה לעצם העניין,  למעשה מדובר בארבעה דיונים שונים:

האם מה שעושות התנועות המותקפות, כגון "קולך", "נאמני תורה ועבודה" "מבוי סתום" ודומיהן, או מה שהציעו דמויות בודדות שהותקפו, הוא מעשה חיובי ? אין לי כל ספק כי אם בעיני מתקיפי תנועות אלה היה נראה כי עצם המטרות של התנועות האלה היא חיובית – לא היינו זוכים לסרטון הפלסתר הזה. יש קשר הדוק בין ההתנגדות למטרת התנועות האלה ולמתקפה עליה, ובין העלאת הנושא של הקרן החדשה לישראל, או כפי שאחרים קוראים לה – הקרן לישראל חדשה, ועל כן ראוי להציב את הדברים כך. מדובר בתפישות עולם יסודיות, כמו מתן אפשרות לנישואין המוכרים על ידי המדינה שאינם הלכתיים, מאבקים למען מסורבות גט (ואסור לשכוח את סרבניות הגט), שוויון בחינוך וכדו'. נכון אפוא לקיים קודם כל את הדיון על הנושאים האלה, ולהיאבק על תפישות העולם התומכות בצד זה או בצד אחר של הדיון, ורק לאחר מכן לדון בשאלת הקרן (ראו להלן). הדבר נכון כמובן גם ביחס למתקפות כלפי הגרעינים התורניים, או ארגונים אחרים באותו כיוון. באופן אישי, כתבתי פעמים רבות שקיומן של תנועות כמו קולך, נאמני תורה ועבודה וכדו' הוא חשוב מאוד – לעם ישראל ולתורת ישראל - וטוב לנו כי הן קיימות, ואני שמח גם על קיומם של התנועות המציירות את עצמן כעומדות מהצד השני. באומרי זאת אני מבקש להדגיש כי מטבעם של דברים וכמו לכל אדם - יש לי מחלוקת עם חלק מהפעולות של כל תנועה ותנועה, מכל צד ומכל כיוון, אולם אני שמח על כל תנועה שעושה גם דברים טובים, תומך בפעולות האלה, ולעתים מנהל עימה דיאלוג תוך ניסיון לשכנע, או למצער לא להצטרף, למעשים שעליהם אני חולק. באופן כללי, נראה לי נכון יותר להתקרב לכל פעילות פוזיטיבית, ופחות לזו היוצאת נגד אחרים, אם כי קשה למתוח קו מדויק בין השניים.

מישור שני של דיון הוא: בהנחה שאכן קיימת חשיבות עקרונית בפעילות של תנועות מצדדים שונים – האם ניתן לשמור על "טוהר" הפעילות כאשר מקבלים כסף מגורם זר. זו שאלה שצריכה להיות מופנית אל כל תנועה ואל כל מי שמקבל תרומות מכל מקור – בין מתורמים פרטיים, בין מקרנות, בין מגופים וכמובן גם בין מהממשלה. גם ראשי ישיבה המקבלים תרומות מנדיבי עם צריכים לשאול את עצמם שאלה זו. התשובה לשאלה זו תלויה בגורמים רבים – למן מדיניות ההתערבות של מקור הכספים, ועד יכולת העמידה וחוט השידרה של מקבלי הכספים. נראה לי שנכון יהיה ראשית להסתכל בראי, ולהאמין שכפי שהתוקפים אחרים מאמינים שהם עצמם מסוגלים להיות נאמנים לעולמם הפנימי גם כשמישהו אחר מממן אותם, חובה עליהם להעניק את אותה רמת אמון גם ביחס לאחרים, אלא אם כן הוכח אחרת. אם לא כן, מדובר בעיוורון עצמי, ובגאווה שאין לה מקום, שכוללת גם הכפשות שקריות על אחרים, והלבנת פנים מבזה האסורה על פי ההלכה. למעלה מכך, גם אם אנו טוענים כי לא ניתן כלל להיות נקיים לחלוטין – השאלה היא האם במקום בו יש מעט "נגיעות" אישיות המסקנה היא שצריך לבטל את המהלך כולו, או שאנו יודעים שאנו לא טהורים לחלוטין, אך לא ניתנה תורה למלאכי השרת. כאמור, בשל העובדה שאין גוף שאינו ממומן על ידי אחרים השאלה הזו צריכה להיות מופנית לכל הכיוונים. עמדתי היא שהדבר ניתן, וגופים המקבלים כספים מסוגלים לשמור על עצמאותם, אם כי הם צריכים להקים מנגנוני בקרה ושמירה שלא יתדרדרו חס ושלום למקומות אפלים.

מישור שלישי של דיון הוא נכון להציב את הקרן כמטרה לחיסול, בשל הפעולות הקשות והחמורות שהיא עושה. הנטייה הראשונית היא לראות בכך חובה קדושה, בשל תמיכתה בארגונים המקדמים דברים חמורים מאוד. במבט שני, אפשר שזו טעות גדולה, שכן היא מקדמת את תרבות ההשתקה המשתלטת עלינו. די לנו אם נתבונן במאבקי ה"הדתה" וה"החלנה", במה שמכונה טרור להטב"י וטרור הומופובי, ובכלל בסגנון המאבקים המשתלט עלינו, כדי לעמוד על הסכנה הגדולה שבתרבות זו. ממשנתו של הראי"ה קוק זצ"ל למדנו גם על החשיבות העליונה של תנועות הפועלות בכיוון ההפוך למה שאנו מאמינים בו. אמונתי העמוקה היא שאת עיקר הפעילות צריך לכוון להוספת אורה, ולא לניסיונות הכחדה. למעלה מכך, פעמים רבות שדווקא הפועלים בצורה נגטיבית מעצימים את המתנגדים להם, והתוצאות מתגלות כהפוכות לחלוטין. דומני שחלק מהמאבקים בתוך הציונות הדתית על נושאים מסוימים מתגלה כבומרנג, הפועל בדיוק לכיוון ההפוך.

מישור רביעי של דיון הוא האם קבלת הכספים מהקרן החדשה לישראל, או מכל קרן שאדם סבור שהיא קרן פסולה לחלוטין לאור מטרותיה העיקריות, מחזקת את הקרן ואת יכולתה להשיג כספים למטרות הפסולות בעיני המתבונן, שכן היא יכולה להתעטר על ידי כך בתפארת ה"אובייקטיביות", והתמיכה שלה בגופים שונים, גם אלה שהם חשובים בעינינו. זו שאלה קשה מאוד, וקשה להכריע בה. הסיבה לקושי היא שמול החובה שלא להאדיר את שמה של הקרן – עומדות גם המטרות החשובות מאוד של העמותות, כל אחת לפי דרכה, ומשמעות אי-קבלת התקציב גוררת בעקבותיה צמצום עד ביטול הפעילות החשובה.

אכן כדאי להימנע מלקבל מימון כלשהו מהקרן, ולממן את הפעילות החשובה בדרך אחרת. אולם, הקבוצות המשתמשות במימון הקרן הטוענות שאין ברירה אלא לעשות כך כדי לממש  את פעילותן החשובה. אולם, יש פיתרון הרבה טוב יותר לכל הצדדים: הפיתרון היותר טוב הוא אם הציבור ישנה את מנהגו, ויתחיל לפתוח את כיסו, ולהשתתף בתקציבם של תנועות שהוא רואה חשיבות בהן, כל אחד לפי כיוונו ולפי אמונותיו. אז לא תזדקקנה התנועות למקורות חיצוניים, ולא תענקנה כוח לקרנות בעייתיות, כי אם תהיינה נאמנות לדרכן, ושליחות של הציבור שתומך בהן. בדרך זו גם יתקיים שיח יותר מעמיק בין התנועות השונות ובין התורמים להן, ולא יהיה עוד צורך במאבק דמוני וחסר עכבות. בדרך זו נתברך כולנו, ולא יהיה עוד צורך במאבקים על הנושא הזה.

ובנתיים ? בנתיים טוב לה לכל תנועה להתרכז במה שהיא בונה ולא במה שהיא תוקפת אחרים.

שנה טובה