בשיחות המשא ומתן בין כחול לבן לגוש הימין עולה התנגדות נחרצת ל'סמוטריצ'ים', והרחשים סביב אומרים כי הראשונים לצאת מהגוש יהיו הבית היהודי- איחוד לאומי. גם ישראל ביתנו מתנגדים לשבת עם ה'משיחיים' ורומזים על מפלגות הציונות הדתית. איך המפלגה, שחרטה על דגלה להיות הגשר בין המגזרים והקו המחבר בין התורה לעבודה, הפכה להיות מוקצת מחמת מיאוס ומכשול בדרך לאחדות?
החיבור עם עוצמה יהודית, ראיון טיפולי ההמרה של הרב רפי, סמוטריץ' עם החלומות על מדינת הלכה וחזרה לבית דוד והבריחה של ה'לייטים' לעבר בנט ושקד. אלו חלק מהטעיות שעשו הרב פרץ וסמוטריץ' בשנה האחרונה, שגרמו לקהל להמשיך להתרחק מהם עד שההשוואה בינם לבית מפלגת בל"ד הקיצונית הפכה להיות יותר ויותר שגורה על פיהם של הפוליטיקאים (לא רק מהצד השמאלי של המפה).
כמובן שהם לא המכשול היחידי, אבל היכולת של הציונות הדתית לחבר את הקצוות בציבור הישראלי התפוגגה ובמקומה באה יכולת הקיטוב. בכל משא ומתן נשמע את הצדדים דורשים לפצל את הפלגה לקיצוניים יותר או פחות- ממשלה עם בנט ושקד, אבל בלי סמוטריץ' והרב רפי. ממשלה עם פרץ, אבל בלי סמוטריץ'.
הרב פרץ וסמוטריץ' צריכים לעשות חשבון נפש גדול על איך הם הביאו את הציונות הדתית לנקודה הזו. המגזר התפורר לרסיסים עד שכמעט אף אחד לא מרגיש שהוא יכול להצביע עבור מפלגת הבית, אך נראה כי המנהיגים שלנו פחות עסוקים בלאחות את הקרעים.
הציונות הדתית אינה מפלגת ימין רדיקאלית, היא מגוונת מרבדים שונים ותפיסות עולם כלכליות וחברתיות שונות, אבל כיום הא אינה נתפסת כך בכלל. מתוך חוסר מחשבה אסטרטגית והבנייה לטווח ארוך של המנהיגים הפכה המפלגה לתמהיל מוזר שבין עוצמה יהודית ברמה המדינית, פייגלין ברמה הכלכלית ונעם בנושאי דת ומדינה.
הקולות על מערכת בחירות שלישית הולכים וגדלים, והשאלה היא- למי הפעם הם יחברו לבלוק טכני. מרוב בלוקים לא נשארה כמעט תשתית שעליה ניתן להמשיך ולהתאגד סביב המפלגה. זה היה סיכון יודע מהראש אותו לקחו מנהיגי המפלגה, אך לאחר שני סבבים ניתן לומר שצריך מיזם גדול ורציני כדי לשקם את מה שנשאר. התכנית של הבית היהודי או ההפצרה של סמוטריץ' להתאחד למפלגה אחת לא יעזרו. צריך קודם כל שראשי המפלגה ייקחו אחריות על הטעויות שהם עשו לאורך הדרך ולהתחיל ללמוד מהן בהמשך הדרך. האם הם יעשו את זה? כנראה שלא.