לאחר שבמקרה הצטרף אליהם חייל בודד לקידוש, רחלי (28) וישראל (32) דן מבני ברק, החליטו לאמץ וללוות חיילים בודדים וחיילים בתהליך גיור, ולהיות להם בית ומשפחה.
חסד בכמה שורות
ישראל ורחלי מאמצים חיילים בודדים, ומלווים חיילים וחיילות בתהליך גיור. הם נקשרים לכל אחד מהחיילים כאילו הוא בן יחיד, חוגגים להם ימי הולדת, מזמינים אותם לחגים ולשבתות ומגיעים לסוף מסע כומתה, סיום קורסי מ"כים ועוד.
רחלי מספרת לכיפה:"הכבוד הוא לגמרי לחיילים. לעזוב בית, מדינה, מנטליות ומשפחה כדי לשרת את המדינה… מה שאנו עושים זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר להם. אני מאד מאמינה בזה ש"אין חיילים בודדים בישראל", ואם יש, אנחנו נהיה שם בשבילם כדי שלא יהיו בודדים. החיילים הם חלק מאיתנו וממשפחתנו.הילדים שלי מאושרים מכל חייל שמגיע ועצובים מכל אחד שעוזב".
כיצד הכל התחיל?
"את שבת יום ההולדת שלי לפני כשלוש שנים, חגגנו בעיר האבות חברון. התארחנו ב"קראוון אירוח של קרזן", ובדיוק שם היה מוצב של צה"ל. בבוקר הגיע חייל עם מבטא אמריקאי ושאל אם הוא יכול לעשות איתנו קידוש. הוא כמובן הצטרף וצירף עוד כמה "חיילים בודדים שישמחו לאוכל של בית". כמובן שעד סוף השבת הם כבר היו חלק מהמשפחה שלנו. משם הכל החל ומאז המשפחה שלנו גדלה מידיי כמה שבתות בעוד כמה חיילים. החיילות בגיור הגיעו דרך תיוג בפייסבוק: חברות שראו פוסטים של חיילים שמחפשים משפחה מאמצת או מלווה תייגו אותי, וכל השאר היסטוריה".
מעגל החסד
"אצלינו תמיד יש חיילים חדשים. זה כמו "חבר מביא חבר". כשהגעתי לבקר את אחד החיילים שלנו בבסיס ליד חברון, הוא חיכה לי כבר בש"ג עם חייל בודד נוסף שמיד הצטרף למשפחתנו. לא מזמן חגגנו יום הולדת לשלושה חיילים שחוגגים ביולי. הם הזמינו חברים שגם הם חיילים בודדים וכמובן שצירפנו אותם מיד. יש לנו חיילות שעדיין בתהליך גיור והן מגיעות לכל הסעודות בשבת, ובהתאם להוראת בית הדין חוזרות הביתה לישון".
סיפור בלתי נשכח
"חיילת שליווינו שמונה חודשים קיבלה עליה עול מצוות ורעדה בבכי של התרגשות כשאמרה שמע ישראל. אלו היו חודשים ארוכים ולא קלים של למידה אינטנסיבית, שמונה חודשים רצופים שכוללים שבתות וחגים, והיום הצטרפה אלינו אחות נוספת לעם שלנו. זהו רגע מיוחד שנחרט לי בזיכרון".
עצה לאהוב בחינם
"פשוט לפקוח עיניים, יש אינספור חסדים שמזדמנים לנו מידיי יום, אם זה השכן המבוגר שצריך אוזן קשבת, השכנה שנמצאת אחרי לידה ותשמח לנוח כמה שעות, אפילו הילד הקטן שעומד במעבר חציה ומחכה לעזרה שלנו - זה חסד. מילה טובה למישהו שצמא לזה.. בקיצור, הבנתם…"