כשאתם מנסים להביא ילד, אבל אין מי שיעשה בדיקות - סיפור אישי

ועדת הבריאות של הכנסת בראשות חברת הכנסת עידית סילמן מימינה עסקה אתמול (ג') בדיון הראשון בנושא צמצום פערים בבריאות בישראל, רפואת נשים ביהודה ושומרון. בדיון שיתפו מספר נשים על הקשיים שלהן בתור תושבות השומרון בהגעה לרופאי נשים, טיפולי פוריות, בדיקות בתחום ועוד. בדיון עלה מפי נציגים רפואיים מקופות החולים וכן מנציגת משרד הבריאות כי עם השנים המחסור ברפואת הנשים רק יגדל עוד יותר.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאדיון בוועדת הבריאות: הסיוט שנשים שעוברות טיפולי פוריות בשומרון צריכות לעבור

  11/01/22 13:39

אז איך נראה בוקר בחיי מטופלת פוריות בשומרון? או בהגדרה מדויקת יותר, "המירוץ למעקב זקיקים". היעד: להגיע לבדיקות לדם ואולטרסאונד באלעד, עד 09:00 בבוקר. למה באלעד? אני הרי גרה בקדומים. אז זהו, שהיום אין אולטרסאונד באריאל, וגם תורים לבדיקות דם אין.
מחפשת בעיר הקרובה הבאה, כפר סבא. בכפר סבא אין אולטרסאונד בימי שלישי, רק ראשון ורביעי , וגם זה רק בטיפת חלב (אחלה מקום למטופלת פוריות). וגם זה 40 דקות נסיעה, ואפילו יותר בפקקים.

המקום הבא בתור, אלעד. 50 דקות נסיעה ללא פקקים, שעה וחצי לפחות כשיש פקקים. אז היה לי תור מוזמן ל09:00, ומזל שהוא היה ב-09:00 כי ב-07:15 מתקשרת הטכנאית המהממת ומודיעה לי שהיא חולה, ולא תישאר עד 09:00. מנסה לחפש מקום אחר, אבל באפליקציה, אין אפשרות לקבוע לאולטרסאונד אלא רק טלפונית. לאחר זמני המתנה ארוכים מהרגיל, הנציגה מחפשת תור פנוי. תל אביב, היא שואלת? לא רלוונטי. חדרה? לא רלוונטי. "אז תגידי מה יכול להתאים לך" אומרת הנציגה.

"כפר סבא, רעננה, נתניה, ראש העין", אני עונה לה. רק שתבינו, כל אלו במרחק 40-60 דקות נסיעה, וזה עוד נחשב סביר בעיני, העיקר לסיים עם זה כבר ולהתחיל את היום. אבל אין שם אף תור פנוי, או שבכלל לא עובדים היום.

לבסוף, הנציגה מצאה תור פנוי בפתח תקווה. נוסעת 50 דקות, מחפשת חניה עוד 15 דקות, מגיעה לבדיקת דם, מגיעה לאולטרסאונד. היום שלי מתחיל רק בשעה 10:45 מזל שאני לא עובדת ביום כזה, כי להיות מטופלת פוריות בשומרון זו עבודה במשרה מלאה.

הבוקר הזה, אינו רק הבוקר שלי, אלו הם חייהן של מטופלות פוריות רבות, הנאלצות לעבור זאת בממוצע כל יומיים, במשך שבועיים, כמעט כל חודש. מכיוון שאין מענה של מרכז בריאות האישה בשומרון, יש נשים רבות שנוסעות לבתי החולים במרכז או בירושלים בהן הן מטופלות.

אילוסטרציה צילום: shutterstock

הן יוצאות מהשומרון בסביבות השעה 05:00 לפנות בוקר, כדי להיות במחלקה עד 6:45, התהליך במחלקה במקרה הטוב לוקח חצי שעה, במקרה הגרוע אפילו יותר. אז הן חוזרות לעבודה בשומרון, תקועות כבר עמוק בתוך הפקקים, ומגיעות  לשומרון בסביבות 10:00. ככה כל יומיים, במשך שבועיים, כל חודש. לאלו מבינינו שזכו כבר לילד, מסגרות הגנים נפתחות רק ב-07:30, מה שהופך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית.

להיות מטופלת פוריות זה לחיות על רכבת הרים רגשית, סחרחרה הורמונלית ונדנדה נפשית. זה מורכב כואב וקשה, גם בלי קשיי ההגעה הטכניים. זה להתמודד עם חוסר ואין, בתוך קהילות עם ילודה מבורכת ב"ה, ולהרגיש כל כך יוצאי דופן. אילו רק היה כאן בשומרון. מרכז לבריאות האישה, כזה שפועל כל בוקר, כולל יום שישי, זה היה מאפשר לנו אי של שפיות, בתוך המרוץ המטורף לילד שאנחנו עוברות מדי יום.

הכותבת היא מומחית לרפואת שיניים לילדים ורופאת הנקה, מטופלת פוריות מעל 20 שנה.