הדרת נשים? אנו יודעות לעשות זאת נהדר בעצמנו

במו ידינו, אנחנו יוצרות קהילות קטנות בוואצאפ, ומדירות נשים, שכנות, חברות קצת פחות קרובות, ונשים פחות מקושרות, ואפילו משפחות שלמות

חדשות כיפה שירי רימון 23/06/19 15:50 כ בסיון התשעט

הדרת נשים? אנו יודעות לעשות זאת נהדר בעצמנו
צילום: shutterstock

כיאה לחובבת סלוגנים, וכמי שלא מבינה "איך אני לא חשבתי על זה קודם?" בכל פרסומת שניה, ישנם משפטים שזכורים לי היטב, אחד מהם של הפרסומת ל"דפי זהב". המשפט שתפס אותי היה: "אם אתה לא שם אתה לא קיים".

בוודאי שכאמירה שיווקית לספר טלפונים ענק שנמצא בכל בית בישראל, זה משפט מנצח. אולם היום, המשפט הזה תופס אותי במקום אחר, לא רחוק, עודנו בתחום התקשורת בין אנשים. הייתי משייכת אותו לכל קבוצות הווטסאפ הכי נחשקות, ולא, אני לא מתכוונת ל "גן פשוש- בלי הצוות", ובטח לא ל"עזרה הדדית".

אני לחלוטין מתכוונת לקבוצות הקטנות האלה שנראות לא מזיקות, וכולם חושבים שהן בקטנה כזה, רק כדי שנוכל לתאם כמה דברים ונהיה בקשר, כמה מילים חמות כשמישהי תזדקק, או נקפוץ לאיזה בירה כאשר מישהו יזמין. 

למעשה, מה שאנחנו לא מבינים זה שככה, במו ידינו, אנחנו יוצרים קהילות קטנות. שזה מבורך וקסום אבל למעשה כאשר אנחנו בקבוצה כמה חברות קרובות אנחנו מדירות נשים, שכנות, חברות שאולי פחות קרובות, נשים פחות מקושרות, מתוך קהילה חדשה שנוצרת. ולא רק נשים. גם גברים וכיוצא מכך, משפחות שלמות.  

לאחרונה הנושא עלה בכמה וכמה פורומים שלקחתי בהם חלק, והאמת, דעתי חלוקה. אני מבינה את הצורך בקבוצות קטנות, קרובות שיכולות להכיל בעת שמחה או חלילה משבר. קהילה שיכול להכיל אותה הסלון הצר שלי. עם זאת, הלב כל כך רחב, לא חבל? והאין זאת צרות עין של ממש? 

ומה עם הדוגמה האישית? כולנו נורא כואבים מחרם של ילדים, מילד שלא מוזמן לאירועים. דואגים שכל הכיתה תוזמן לימי הולדת וחלילה לא לשכוח אף ילד בחוץ. ומה איתנו המבוגרים? האין אנחנו שוכחים? 
אם אתם חברים בקבוצה כזאת שפתאום הופכת אט אט לשקטה יותר ויותר, ומקבוצה שחוגגים בה הופכת לקבוצה שבעיקר מוסרים בה. אם לא הוזמנתם לקבוצה קטנה יותר "מצומצמת"... קחו בחשבון שיש מצב שנפלתם בין הכיסאות.

כולה קבוצת וואטסאפ.. ותאמינו או לא אבל קהילות קמות ונופלות על חודה של קבוצת ווטסאפ. אנשים מתקבצים ובאים יחדיו לאותם האירועים, לאותן השמחות, שותפים למשברים ובוודאי לשגרה, מטיילים, מוסרים ומקבלים, חוגגים, עוזרים ונעזרים. והכל בתנאי שהם צורפו לקבוצה. 

אני לא שוכחת שדעתי חלוקה. אני מבינה את הצורך בקהילה קטנה, במשהו שמרגיש יותר קרוב, יותר אינטימי. אני יודעת שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ובכל זאת אני שואלת את עצמי וראוי שנשאל כולנו, האם אני עושה מספיק כדי לא להשאיר אף אחד בחוץ?

האם כאשר הבת שלי פותחת קבוצת "כאן מותר לחפור" היא מבינה את המשמעות של "צרפי לקבוצה"? האם המראה הזאת מספיק מגדילה כדי שנוכל להבחין בין עיקר לתפל בין לצרף ללנשל. הפייסבוק קירב אנשים רחוקים ואולי מעט הרחיק אנשים קרובים. הוואטסאפ שאמור להקל על התקשורת בנינו, אם לא נפעל בו כראוי, ישאיר הרבה אנשים רחוק מקהילתיות וזה לא משנה עד כמה הם קרובים.
 

 

לטורים קודמים

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן