הדרת נשים? אנו יודעות לעשות זאת נהדר בעצמנו

במו ידינו, אנחנו יוצרות קהילות קטנות בוואצאפ, ומדירות נשים, שכנות, חברות קצת פחות קרובות, ונשים פחות מקושרות, ואפילו משפחות שלמות

שירי רימון
כ בסיון התשעט
,
23 ביוני, 2019 15:50

צילום: shutterstock

כיאה לחובבת סלוגנים, וכמי שלא מבינה "איך אני לא חשבתי על זה קודם?" בכל פרסומת שניה, ישנם משפטים שזכורים לי היטב, אחד מהם של הפרסומת ל"דפי זהב". המשפט שתפס אותי היה: "אם אתה לא שם אתה לא קיים".

בוודאי שכאמירה שיווקית לספר טלפונים ענק שנמצא בכל בית בישראל, זה משפט מנצח. אולם היום, המשפט הזה תופס אותי במקום אחר, לא רחוק, עודנו בתחום התקשורת בין אנשים. הייתי משייכת אותו לכל קבוצות הווטסאפ הכי נחשקות, ולא, אני לא מתכוונת ל "גן פשוש- בלי הצוות", ובטח לא ל"עזרה הדדית".

אני לחלוטין מתכוונת לקבוצות הקטנות האלה שנראות לא מזיקות, וכולם חושבים שהן בקטנה כזה, רק כדי שנוכל לתאם כמה דברים ונהיה בקשר, כמה מילים חמות כשמישהי תזדקק, או נקפוץ לאיזה בירה כאשר מישהו יזמין. 

למעשה, מה שאנחנו לא מבינים זה שככה, במו ידינו, אנחנו יוצרים קהילות קטנות. שזה מבורך וקסום אבל למעשה כאשר אנחנו בקבוצה כמה חברות קרובות אנחנו מדירות נשים, שכנות, חברות שאולי פחות קרובות, נשים פחות מקושרות, מתוך קהילה חדשה שנוצרת. ולא רק נשים. גם גברים וכיוצא מכך, משפחות שלמות.  

לאחרונה הנושא עלה בכמה וכמה פורומים שלקחתי בהם חלק, והאמת, דעתי חלוקה. אני מבינה את הצורך בקבוצות קטנות, קרובות שיכולות להכיל בעת שמחה או חלילה משבר. קהילה שיכול להכיל אותה הסלון הצר שלי. עם זאת, הלב כל כך רחב, לא חבל? והאין זאת צרות עין של ממש? 

ומה עם הדוגמה האישית? כולנו נורא כואבים מחרם של ילדים, מילד שלא מוזמן לאירועים. דואגים שכל הכיתה תוזמן לימי הולדת וחלילה לא לשכוח אף ילד בחוץ. ומה איתנו המבוגרים? האין אנחנו שוכחים? 
אם אתם חברים בקבוצה כזאת שפתאום הופכת אט אט לשקטה יותר ויותר, ומקבוצה שחוגגים בה הופכת לקבוצה שבעיקר מוסרים בה. אם לא הוזמנתם לקבוצה קטנה יותר "מצומצמת"... קחו בחשבון שיש מצב שנפלתם בין הכיסאות.

כולה קבוצת וואטסאפ.. ותאמינו או לא אבל קהילות קמות ונופלות על חודה של קבוצת ווטסאפ. אנשים מתקבצים ובאים יחדיו לאותם האירועים, לאותן השמחות, שותפים למשברים ובוודאי לשגרה, מטיילים, מוסרים ומקבלים, חוגגים, עוזרים ונעזרים. והכל בתנאי שהם צורפו לקבוצה. 

אני לא שוכחת שדעתי חלוקה. אני מבינה את הצורך בקהילה קטנה, במשהו שמרגיש יותר קרוב, יותר אינטימי. אני יודעת שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ובכל זאת אני שואלת את עצמי וראוי שנשאל כולנו, האם אני עושה מספיק כדי לא להשאיר אף אחד בחוץ?

האם כאשר הבת שלי פותחת קבוצת "כאן מותר לחפור" היא מבינה את המשמעות של "צרפי לקבוצה"? האם המראה הזאת מספיק מגדילה כדי שנוכל להבחין בין עיקר לתפל בין לצרף ללנשל. הפייסבוק קירב אנשים רחוקים ואולי מעט הרחיק אנשים קרובים. הוואטסאפ שאמור להקל על התקשורת בנינו, אם לא נפעל בו כראוי, ישאיר הרבה אנשים רחוק מקהילתיות וזה לא משנה עד כמה הם קרובים.
 

 

לטורים קודמים

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
27.06.2019

1. ממש נכון! תודה על זה! (אפרת)

לא לשכוח גם את מי שאין לו וואטצאפ כל, מכל מיני סיבות. לדאוג שלא יישאר בחוץ, למרות שהוא שייך.

דווח על תגובה לא ראויה
27.06.2019

2. לא פמיניסטית אבל עצוב לי שאת מכלילה ושלא תביני לא נכון (הלנה)

אנחנו הנשים אם מורכב ולכולנו יש פה גדול וביקורת בלתי פוסקת כלפי כל דבר נכון במאה אחוז אבל יש הבדל בין נשים שלא שולטות בעצמן לבין אלו שכן שולטות בעצמן הנשים שכתבת עליהן הן אלו שלא שולטות בעצמן והן לא כולן ואגב יצא לי לפגוש לא מאט גברים שעושים בדיוק את אותו הדבר אז מספיק עם ההכללות אנשים חסרי שליטה מוסר ונימוסים יש בכל קבוצה

דווח על תגובה לא ראויה
27.06.2019

3. גם אני לא פמיניסטית אבל כמה מיזוגניה בכתבה אחת,כאילו שחסרה מיזוגניה בעולם הזה (איילה)

את מכלילה,נכון ישנן נשים ירודות וילדותיות שעוסקות במכות קללות ריכולים ועוד אבל הן לא כולן אלא רק חלק החלק השני הוא משובח ביותר ואותו דבר אצל גברים,אולי הרדידות מתבטאת אחרת אצל 2 המגדרים אבל אין זה אומר שרק נשים הן רדודות

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הושענא רבה צילום: יעקב נעמי, פלאש 90

ליל הושענא רבא תש"פ: כל האירועים

קרא עוד