"אני ובעלי עובדים במשמרות הפוכות - אנחנו נפגשים ערב אחד בשבוע"

כשיצאתי למסע לחיפוש אחר זוג הורים שעובדים במשרה מלאה לא תיארתי לעצמי עד כמה מדובר במצרך נדיר. בישראל גרסת 2025, למודת קורונה, מלחמה ובעיקר למודת חופשות של משרד החינוך, הורים רבים בחרו לקחת צעד אחורה בקריירה ולהקדיש שעות נוספות לבית. אך לא כולם: דוד ורותי בן אלישע הם הורים לארבעה ילדים מקרית אתא, הוא מרצה לפיזיותרפיה והיא אופטומטריסטית - שניהם במשרה מלאה. "הורים במשרה מלאה" - האתגרים איתם מתמודדים זוגות צעירים, סדרת כתבות של "חדשות כיפה".

"אנחנו עובדים הפוך - כשאני עובדת בוקר בעלי עובד ערב, ולהפך"

הבן הגדול במשפחת בן אלישע כבר בן 17, אך הקטנים - תאומים - בסך הכל בני שש. שני בני הזוג שכירים ועובדים לפי משמרות. אני שואלת את רותי את השאלה המתבקשת: מי לוקח ומחזיר את הילדים מבית הספר? התשובה שלה מפתיעה אותי. "אנחנו עובדים הפוך", היא מספרת לי, "כשבעלי עובד ערב ומסיים מאוחר, אני עובדת בבוקר ומגיעה מוקדם לאסוף את הילדים מהצהרון - ולהפך".

וואו, אז מתי אתם נפגשים?

"יש לנו ערב אחד בשבוע שאנחנו ביחד, אבל גם זה רק במשך חצי שנה - כי בעלי מלמד באוניברסיטה. בשאר הזמן אנחנו לא כמעט לא נפגשים. הוא מחויב לשני ערבים, וגם אני. למדנו לחיות עם זה, אנחנו בכל זאת משתדלים פעם בשלושה שבועות או חודש לצאת לדייט ולשמור זמן לעצמנו".

ובערבים שאת לא נמצאת, איך זה בשבילך לא לראות את הילדים יום שלם?

"לחזור כשהם ישנים זה קצת קשה", היא מודה, אך מיד ממשיכה: "אבל אין מה לעשות. אז אני מפצה על זה כשאני איתם, מבלה איתם ולוקחת את הזמן לדבר איתם. זאת השגרה שהם נולדו אליה, הם לא מכירים משהו אחר. אם הם רוצים לדבר איתי כשאני בעבודה הם מתקשרים ואם אני פנויה אנחנו עושים שיחת טלפון. אני אומרת להם לילה טוב, שואלת אותם איך היה היום".

הם לא מתלוננים על זה?

"לא, אף פעם לא. הם יודעים שיש ימים של אבא וימים של אמא".

"במקום העבודה הקודם שלי לא ראיתי הילדים יומיים-שלושה ברצף"

תחושת המצפון, עליה מדברים הורים רבים שמשקיעים שעות נוספות בקריירה ופוגשים פחות את הילדים, לא ממש מלווה את רותי בן אלישע. "לפעמים אני כן מתגעגעת, אבל בגלל שזה מחולק ליום כן-יום לא אז לא כל כך יוצא. עברתי מקום עבודה לפני חודש ובמקום הקודם הייתי צריכה לעבוד שני ערבים ברצף, ואז היו פתאום יומיים-שלושה שלא הייתי רואה אותם וזה היה נורא קשה. הם הרגישו בחוסר וגם אני נורא התגעגעתי אליהם. עכשיו, כשמקום העבודה שלי מאפשר לי לעבוד ערב ואז בוקר, זה פחות מורגש".

רוב ההורים ששוחחתי איתם ציינו את העובדה כי על אף ששניהם עובדים במשרה מלאה, תמיד יש מישהו שצריך להוריד קצת את הרגל מהגז ולהתמקד יותר בבית. גם בן אלישע הרגישה את התחושה הזאת. "הייתי תקופה מסוימת, לפני שהתאומים נולדו, שבעלי למד תואר שני והתפתח יותר בעבודה ואני שמתי את עצמי טיפה אחורה. עכשיו כשהם גדלו ויש לי אפשרות גם אני יוצאת ללמוד ומהחודש הבא אהיה פחות בבית. זה כל אחד בתור שלו, כל אחד יודע לשים את עצמו אחורה כשיש צורך כדי שנוכל להתפתח".

"אנחנו רושמים אותם לקייטנה אחרי קייטנה אחרי קייטנה"

שאלת השאלות: מה עושים בחופשים?

"בתחום שלי תקופת החגים זאת בדרך כלל תקופה מאוד מאתגרת ואסור לי לקחת חופש ולהיות עם הילדים בחול המועד. דוד הוא זה שלוקח חופש ונמצא איתם. כשאנחנו לא מסתדרים הילדים הגדולים מספיק גדולים כדי שנבקש מהם עזרה, ויש גם עזרה לא מבוטלת מההורים של בעלי. בקיץ זה לרוב קייטנה אחרי קייטנה אחרי קייטנה. יש שניים או שלושה מחזורים של קייטנות שאנחנו רושמים אותם אליהן".

אני מאמינה שכשהם היו קטנים יותר הכל היה יותר מורכב.

"וואלה, אני לא זוכרת", היא צוחקת.

זה טוב, כנראה שזה לא היה טראומטי.

"תראי, זאת הייתה תקופה קשה. אבל כשהם נולדו הם היו אצל מטפלת, ובקיץ היא עבדה עד אוגוסט ואז התחלקנו בחופש שנשאר. איך שהוא תמיד הסתדרנו, ברוך השם. תמיד מוצאים את הדרך להסתדר. זה לא אומר ששמחים בסידור שמצאנו, הייתי מעדיפה לשמור על הילדים בעצמי, אבל אין ברירה".

אני מבקשת ממנה לסיים בטיפ להורים שמתחילים כעת את הדרך הארוכה של קריירות וילדים, דרך שהיא כבר עברה חלק גדול ממנה. "קודם כל לנשום", היא אומרת. "ולא לוותר על עצמנו בתור בני אדם. ברור שהילדים הם בעדיפות ראשונה, אבל לא לשכוח את עצמנו. להתפתח בעבודה, להשקיע בתחביבים. אנחנו מצאנו דרך שפעם אני יוצאת עם חברות ופעם דוד יוצא עם חברים, ואז אנחנו נפגשים. לא להקריב את עצמנו כדי לגדל את הילדים, אני מאמינה שהורים מאושרים עושים ילדים מאושרים".