טור אישי "לא תכננתי להיות אבא במשרה מלאה": כך הקורונה שינתה את חיי

כשהעולם נסגר נולדה בתנו הבכורה. במקום לבקש עזרה מההורים, למדנו איך לטפל לבד בתינוקת, בלי תמיכה מסביב. כדי להרגיע את עצמי, הייתי מדבר איתה, מסביר לה מה אני עושה בזמן הכנת בקבוק

ירון כץ 23/11/21 11:46 יט בכסלו התשפב

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

הנגיף הסיני ששיתק את העולם לפני כמעט שנתיים שינה את החיים של כולנו: מוות, מחלה, פיטורים, אובדן חסכונות וסגרים אינסופיים. אצלנו, המגיפה הגיעה בדיוק בתקופה המשמעותית ביותר בחיי המשפחה: לידת בתנו הבכורה. 

הקורונה תפסה אותנו חודש אחרי הלידה, בלי הורים שגרים באזור. אני יצאתי לחל"ת באותה תקופה, כך שהיה הרבה זמן משפחתי בבית סביב התינוקת. התחלתי להחליף טיטולים, לעשות מקלחות, טיולים בעגלה וגם לצאת לריצות בחמש וחצי בבוקר כי זה  היה זמן עם סבירות נמוכה לקנסות.

השגרה הייתה אינטנסיבית מאוד. בגלל החשש מהדבקות, לא ראינו משפחה וחברים בשבתות וחגים. לא דמיינתי את עצמי אבא ולא ידעתי איך אתרגל לתפקיד המשמעותי שמשנה את החיים. כדי להוריד את הפאניקה (כי הרי היינו בלי הדרכה של ההורים), התחלתי לדבר עם התינוקת. הייתי מתאר לה את הפעולות שאני עושה, מחליף חיתולים, מכין בקבוק. לא ידעתי מה אומרים לתינוקת שגם ככה לא תענה לי, אבל זה הרגיע אותי ונראה שגם אותה. כשלא הייתי מצליח להרדים אותה, הייתי שר לה אנעים זמירות ואשת חיל. היה חשוב שאלו לא יהיו שירים קצרים מדי, וככה היא הייתה נרדמת באמצע השיר. 

עם כל האהבה שלי לבת שלי, לא חשבתי שאהיה אבא במשרה מלאה, אבל זה היה נדרש. בסיטואציות מורכבות צריך לפתוח את עצמך לדברים שלא חשבת שתעשה. בלי לוותר על דברים שאני אוהב לעשות, ותוך כדי להמשיך לטפח את הזוגיות בלי להישאב יותר מדי לשגרה. הזמן העצום שהיינו בבית בחסות הקורונה והניתוק מהסביבה הקרובה גרם לנו לפתח שגרה שתהיה נכונה לנו, שגרה שסייעה לחיבור בינינו, ובינינו לבין הבת שלנו. 

 

 

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר