שיחת טלפון אחת שינתה את חייהם: משפחת קסירר גדלה משבעה לעשרה

ענת קסירר היא מרצה במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט לחינוך, מומחית לאוטיזם, מטפלת cbt ומדריכת הורים לתלמידים עם אוטיזם. בעלה, ישראל קסירר, הוא יזם ומנכ"ל חברת ווילשר. חוץ מזה הם הורים לשמונה ילדים, אך רק חמישה מהם ענת ילדה בעצמה. תוך כדי השיחה שלנו היא מפסיקה מדי פעם כדי לקלף פרי לילד, לדאוג למתקיני השולחן בביתה או להתכונן לאיסוף הילדים מהמסגרות. לזוג קסירר אין רגע דל.

סיפורה של משפחת קסירר התחיל לפני שש שנים, שכזוג ההורים לחמישה החליטו לעשות שינוי משמעותי בחייהם ולהכניס לביתם שלושה ילדי אומנה בגילאי שנה וחצי, ארבע וחמש, וברגע אחד משפחתם התרחבה.

"לא התכוננו נפשית לשלושה"

איך מחליטים לקחת שלושה ילדי אומנה כשיש לכם חמישה ילדים משלכם?

"אנחנו חברים מגיל מאוד צעיר", סיפרה קסירר, "תמיד אמרנו שכשנסיים ללדת את הילדים שלנו נעשה משהו טוב בחזרה לעולם. המחשבה הייתה להביא ילד אחד ולאלוהים יש תכניות משלו. לקחת שלושה ילדים זו לא הייתה בחירה שלנו, פנו אלינו בשיחת טלפון, סיפרו את הסיפור שלהם, הסיפור מאוד ריגש אותנו וקיבלנו החלטה להגיד כן, לא החלטה מושכלת".

"כשעלתה המחשבה להיכנס לתהליך של אומנה פנינו לאור שלום ועברנו הכשרה ובחינות. זה לוקח זמן עד שזה מגיע לפרקטיקה, ואז קיבלנו את הטלפון עם הבקשה לגבי שלושתם. בשום כיוון לא התכוננו נפשית לשלושה. זה היה טלפון מפתיע, מרגש, משמח ואמרנו כן".

צילום: באדיבות המצולמת

פתאום נוחתים אצלכם בבית שלושה ילדים. יש הלם?

"זה לא פתאום", היא הסבירה, "יש שבוע של הסתגלות שבו ראינו אותם והבאנו להם מתנות, הם הבינו מי אנחנו. אבל כן, בסוף זה פתאום. יש שלל רגשות, אפשר להגיד הלם, אפשר להגיד הפתעה, בהלה, פחד".

פחד ממה?

"קודם כל מגודל ההחלטה. עד שזה לא קורה בפועל אתה לא מבין מה עשית. פחדנו שעשינו מעשה שאין ממנו אחורה פנה. פחדנו שלילדים הביולוגיים יהיה קשה מדי. יש המון פחדים".

איך הילדים הביולוגיים התמודדו עם זה?

"ברוך ה' זכינו לחמישה ילדים מופלאים, היום יש לנו עוד שני חתנים שהם כמו ילדים שלנו. היו להם כוחות על לספוג את זה, לוותר קצת על עצמם, לקנא ולא לעשות מזה דרמה, לפרגן ולחכות ביחד איתנו בסבלנות עד שנראה ימים טובים. השנים הראשונות היו קשות מנשוא".

היו ייסורי מצפון שההשקעה בילדי אומנה תבוא על חשבון הילדים הביולוגיים?

"ייסורי מצפון הם לא מילים מדויקות", היא היססה, "היו ימים קשים, יש תקופות שהן נורא קשות רגשית, ואז בימים האלה אנחנו שואלים 'מה עשינו להם?', אבל זה לא ברמה של ייסורי מצפון. אני לא מתחרטת לרגע. זה נובע מדאגה, הרבה אמונה שעשינו טוב ויום יבוא ונקצור את הפירות".

היה לכם ליווי בתהליך?

"במשך חמש שנים היינו בתהליך של אומנה, ולא היינו בו לבד אף פעם, תמיד ליוו אותנו עובדות סוציאליות של אור שלום שהיו פרטנריות נהדרות לבכות על כתפן ולהיעזר בידע המקצועי שלהן, הן ליווי ותמכו ולא השאירו אותנו רגע לבד. ברגע שהאומנה הפכה לאימוץ נשארנו לבד, הליווי נעצר".

בקיץ האחרון משפחת קסירר עברה שינוי משמעותי, כששלושת ילדי האומנה הפכו למאומצים והצטרפו למשפחה באופן רשמי וממוסד.

איך זה קרה?

"בדרך כלל ילד יוצא מהבית לאומנה במטרה שההורים הביולוגיים יעברו תהליך הסתגלות והוא יוכל לחזור אליהם", הסבירה קסירר, "במקרה שלנו ההורים לא היו מסוגלים לקחת אותם בחזרה, אז עלתה השאלה אם אנחנו יכולים לעבור מאומנה לאימוץ וכמובן שהשבנו בחיוב".

בבית המשפט, רגע לפני האימוץ צילום: באדיבות המצולמת

הייתה לכם התלבטות?

"לרגע לא הייתה לנו התלבטות", היא קובעת, "הם היו אצלנו כבר חמש שנים והאהבה הלכה וגדלה, היה ברור שהם שלנו בכל מובן. היו דילמות אם נצליח לעמוד בזה כלכלית כשכל ההוצאות עלינו, כמו טיפולים פסיכולוגיים וחוגים, זה לא קל. כמעט ואין סיוע כלכלי, מינימלי בלבד".

"האמירה שהם שלנו בתעודת זהות באופן חוקי היא מרגשת. אני אחתן אותם, אני אעשה להם בר מצוות, אני אזכה בעזרת השם להיות סבתא של הנכדים שלהם, יש בזה משהו מאוד מרגש ואמיתי".

הרגשתם הבדל בין תקופת האומנה לאימוץ הרשמי?

"בחודשים או בשנים הראשונות היו להם הרבה שאלות כמו 'מי ישן במיטה הזאת לפנינו?' או 'לאן נלך כשכבר לא תרצו?'. מהר מאוד הפסקנו אותם ואמרנו להם, 'זה הבית שלכם לכל החיים'. גם כשהם היו באומנה נתנו להם תקווה שהאומנה הזאת היא לכל החיים. כשהלכנו למשרד הפנים והוצאנו תעודות זהות ודרכונים לכל אחד הייתה הקלה. יום אחר כך הם הלכו לבית ספר, חילקו ממתקים וסוכריות וסיפרו באופן רשמי שהם מאומצים. הם הרגישו מבורכים. אחר כך עשינו קידוש בבית כנסת, זכינו להגיד באופן רשמי שיש לנו שמונה ילדים".

את ממליצה למשפחות להיות משפחות אומנה?

"קודם כל, כן, בוודאי", היא נחרצת, "צריך משפחות אומנה ואי אפשר רק לדבר על נתינה ואהבה ורצון לעזור בחוץ ולא להכניס את זה הביתה. יחד עם זה אני שמה הסתייגות: תעשו בדק בית טוב. תחשבו האם אתם מסוגלים לעמוד בזה כי זו ריצה למרחקים ארוכים, האם הילדים שלכם יכולים לעמוד בזה, האם יש לכם סביבה תומכת. אי אפשר להגיד בשלב מסוים 'זה גדול עלינו'. צריך לבוא לאומנה כשאתה יודע לאן אתה הולך ויודע שזה לא יהיה קל ולהבין לאן הולכים, ובעיקר להבין שאומנה זה אי ודאות".

ארגון "אור שלום" עובד ונמצא בפיקוחו של משרד הרווחה והביטחון החברתי למען ילדים נוער בסיכון. הארגון פועל ללא מטרות רווח המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מחזקת הוריהם על ידי רשויות הרווחה בשל נסיבות של חוסר מוגנות קיצונית וקשיים בתפקוד ההורי. מעל 40 שנים, ארגון אור שלום שם לו למטרה להעניק לילדים אלו את כל מה שנמנע מהם - הגנה מיידית, בית חם, יד מחבקת, משפחה עוטפת וכל מה שילד זקוק לו לצורך התפתחות תקינה וסיכוי אמיתי להווה ולעתיד טובים יותר.

משפחות המעוניינות לשמש משפחות אומנה, מוזמנות להתקשר לטלפון 8936* או לוואטסאפ 051-240-0312