בזמן שבמשפחות רבות בארץ מציינים את יום המשפחה, יש לא מעט ילדים בארץ שלא התמזל מזלן. לארגון "אור שלום" יש חמש משפחות קלט חירום המטפלות בכל רגע נתון ב-5 תינוקות ופעוטות בגילאי 0-6 שהיו בסכנה ממשית והוצאו מביתם. למשפחות הקלט האלה מסייעות דרך קבע בנות שירות לאומי המגיעות מדי בוקר ומסייעות להורים לטפל בהן, החל מטיול בחצר עם הבימבה, בילוי בגן השעשועים, הקראת סיפור, משחק משותף או מתן סיוע בטיפול השוטף בצרכיהם.
ישבנו לשיחה עם שלוש בנות שירות ממשפחות הקלט השונות, רעות, הודיה ונעמה (שמות בדויים), על העבודה עם תינוקות שעברו טראומה, על הקשיים ועל הסיפוק בעבודה טעונה רגשית כמו זו.
-
עוד באותו נושא"אבא ואמא מאוד אוהבים אותו אבל כרגע לא יכולים לשמור עליו"
02/01/23 11:52
מה הניע אותך, בגילך הצעיר, לעשות את השירות הלאומי דווקא עם תינוקות ופעוטות שהוצאו מהבית?
רעות: חיפשתי תחום שאני אוהבת ואני ממש אוהבת תינוקות, מגיל צעיר.
הודיה: החיבור לגילאים האלו והידיעה שיש בלי את היכולת להעניק להם את החוסרים הרגשיים והפיזיים שחוו בבית שלהם.
נעמה: כשחיפשתי שירות לא היה לי ממש כיוון. הדבר היחיד שהיה לי ברור זה שאני רוצה מקום משמעותי. ראיתי מודעה של אור שלום, התקשרתי, וככל ששמעתי יותר היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות, שזה בדיוק המקום שחיפשתי בלי שידעתי שחיפשתי.
"לאט לאט הם נקשרים אליך ומבינים שהם יכולים לסמוך עליך"
איך מתקשרים עם תינוק שעבר טראומה ומחדשים את האמון שלו בבני אדם?
רעות: האמת שזה קשה. הייתה לי תינוקת, כשהגעתי, ששבועיים לא הסתכלה עליי, לא הראתה שום סימנים שהיא רוצה את הקרבה שלי. לאט לאט מנסים, מחזיקים אותה מדי פעם. אתה משחק איתם, מאכיל, מקלח, לאט לאט הם נקשרים אליך ומבינים שהם יכולים לסמוך עליך. זה לוקח זמן, אבל רואים תוצאות פסיכיות. כשהתינוקת הזו עזבה היא הייתה ממש קשורה אליי, היא הייתה כל הזמן עליי. כשביקרנו אותה היא ישר באה וחיבקה אותנו.
נעמה: כדי לתקשר עם תינוק וילד צריך קודם להבין מה זה טראומה ומה הוא עבר בגיל צעיר. לפני שהתחלנו הייתה לנו הכשרה שבה לימדו אותנו איך לתקשר עם הילדים, ותוך כדי השנה יש לנו ליווי של עובדות סוציאליות. צריך לבוא אליהם מגובה העיניים, לדבר איתו. לאט לאט לבנות אמון.
הודיה: צריך המון סבלנות, סובלנות וערסול. התינוקות מרגישים, ברגע שנותנים לתינוק ביטחון וחום לאט לאט רואים אצל התינוק את כל מה שמפגינים כלפיו, התינוק מפתח אמון אצל הורי הקלט ובנות השירות ולומד איך משפחה בריאה מתנהלת.
צילום: קנבה
"זה מרגש ומדהים ועצוב וכואב"
איך נפרדים מפעוט כאשר נמצא לו סידור קבוע והוא נאלץ לעזוב את המשפחה?
הודיה: עזיבה של תינוק מלווה בהמון רגשות מעורבים, אנחנו כצוות שמהווה בשביל הילד משפחה משתדלים לעשות לילד חוויה קבועה וליצור עבורו את העזיבה שתגרום לנחיתה הכי רכה שהוא יכול לחוות לאחר המעבר למשפחה חדשה, נותנים לו תחושה של חום מעורבבת עם הבנה שתכף נגמר.
רעות: האמת שזה קשה. כל פרידה מתינוק זה משהו אחר, תלוי כמה זמן הוא היה אצלנו, מה הגיל שלו, מה רמת ההבנה שלו. זה קשה אבל אני מבינה לחלוטין שזה הדבר הכי טוב בשבילו. יש לנו תהליך של ארבעה ימים בו המשפחה מגיעה להכיר את התינוק והוא אותם, ואז גם אני בעצמי מכירה את ההורים ורואה לאן הילד הולך. הייתה לי פרידה אחת קשה, שבוע הייתי על סף בכי. זה היה עצוב ומשמח ביחד.
נעמה: כשילד עוזב זה קשה וזה מרגש לדעת שהם מגיעים למקום שטוב להם. זה קשה כי אין דבר כזה לא להתחבר לילד ולא לאהוב ילד באמת. זה מרגש ומדהים ועצוב וכואב. זה באמת מרגש לראות ילד שפתאום יש לו משפחה, זה כמו לראות לידה. חסרות משפחות אמנה וחסרים גם בתי קלט, אז ישר כשילד עוזב ילד אחר נכנס ואין אפילו את השניה הזאת לעכל.
"להסתכל בפנים של ילד ולדעת שהוא עבר כל כך הרבה זוועות"
מה הדבר הכי קשה בשירות הזה?
רעות: הדבר הכי קשה זה להתחבר לתינוקות. בסופו של דבר זה לא תינוק שלך, שקרוב אליך. לוקח לך זמן להתחבר. אם יש תינוק שצורח כל היום קשה להתחבר אליו. קשה גם הלבד, אין מסביבי עוד בנות שירות. זה להיות קצת בודדה.
נעמה: הדבר הכי קשה זה לפגוש את הסיפורים ולחבר בראש בין הילד לסיפור. להסתכל בפנים של ילד ולדעת שהוא עבר כל כך הרבה זוועות.
הודיה: לקחת את הילדים להורים שלהם ולקחת את הילדים מההורים שלהם. החיים של התינוק לפני שהגיע לקלט אולי לא היו בריאים ונכונים לו ואולי אפילו מזיקים לו, אבל עדיין הם היו החיים שלו , כל מה שהוא הכיר, לכן בביקור הפרידה החוזרת מההורים קשה לו מאוד וזה מרגיש מאוד קשה "לעקור" את הילד שוב מההורים שלו , גם כלפי הילד וגם כלפי ההורים.
צילום: קנבה
"ילד שהגיע כולו עם צלקות ורזה, ואחרי חצי שנה הוא מלא חיים"
מה הדבר הכי מרגש ומספק בשירות הזה?
נעמה: הדבר הכי מספק זה לראות תהליך שהילדים עוברים. לראות תמונה של ילד שהגיע כולו עם צלקות ורזה, ולראות איך אחרי חצי שנה הוא מלא חיים וחיות. ילד שהגיע לא מדבר ולא גמול מטיטולים, ופתאום לראות את השינוי שהוא עבר זה הכי מספק בעולם.
הודיה: הדבר הכי מספק זה לראות את השינוי של תינוק מההתחלה וכל התקופה שלו בקלט, פתאום לראות ילד משתף ברגשות שלו, בוטח, נותן אמון, אוהב, מביע רגשות, משתף, כל הדברים האלו ממלאים את הלב מאוד, במיוחד כשרואים את השינוי מההתחלה של תינוק וכשיודעים מה הוא עבר וחווה לפני כן.
רעות: לראות את החיוך שלהם.
כל משפחות האומנה מלוות על ידי גופי אומנה המפוקחים על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי.