הלכתי לחדר כושר. הבטחתי לעצמי והלכתי. קמתי בבוקר בידיעה שהיום זה היום, שהיום אני הולכת לחדר כושר. התארגנתי והכנתי את הילדים, בעלי הגיע בזמן, הכנתי תיק, ישבתי על הספה וחיכיתי שמשהו יקרה וימנע ממני ללכת לחדר כושר. ושום דבר לא קרה. שני הקטנים כבר ישנו, בעלי היה עסוק במשחק חדש שהוא הוריד לטלפון, הכלבה כבר יצאה לסיבוב, יש אוכל מוכן למחר.
-
עוד באותו נושאאני אמא עייפה שרוצה להיזכר קצת בעצמה
26/10/22 12:11
ומה עכשיו? אשכרה לקום ולצאת? כן. קבעתי עם חברה והגענו לשם. מהרגע שנכנסו, חיפשנו את כל הסיבות מה לא טוב ולמה לא טוב ובמה זה שונה מהבית ולמה להוציא על זה כל כך הרבה כסף. אבל התחלנו כי אנחנו כבר שם. אז אחרי שעה וקצת של אימון, דופק בלתי סדיר בעליל, וריח של עבודה קשה, יצאנו משם, עייפות אך מרוצות והמשכנו בעוד סיבוב של הליכה.
עכשיו עזבו את זה שזו הבסטי שלי ואנחנו אף פעם לא מוצאות זמן לשבת, יצא שגם התאמנו, גם דיברנו, גם עשינו הליכה, ונהנינו. היה לנו כיף. השלמנו פערים ובעיקר היה לנו שקט מכל ענייני היומיום המעסיקים אותנו לרוב. ונחשו מה? העולם לא קרס בשעתיים האלו שלא היינו זמינות.
זה הזכיר לי ממש הצגה שראיתי לפני כמה שנים, כשעוד לא היו לי ילדים. "אני בחופש תסתדרו לבד", כך קראו לה. למרות שצחקתי כל ההצגה, לא היה לי שמץ של מושג כמה זה נכון ואמיתי. כמה היא משקפת את המציאות: אמא שיוצאת לחופש, ודואגת איך יסתדרו בלעדיה? מה יהיה? מה הם יעשו? מה הם יאכלו? הם יגיעו בזמן לגן? בטח יתקשרו כל דקה.. ואז, שממה.
אף אחד לא חיפש אותה, זה לא שלא היו צריכים, פשוט הסתדרו בלעדיה. נתנו לה את החופש שהיא כל כך חיכתה לו, והעולם לא קרס. אז יצאתי לשעתיים והיה לי ממש כיף והעולם לא קרס בכלל. אז למה אני מתעצלת להפוך את זה למנוי? מה מונע ממני להתחייב לשנה שלמה, בה פעמיים בשבוע, למשך שעתיים העולם לא יקרוס ואני לא אהיה זמינה?