טור אישי הורים לקטנטנים מגורשים מדי לילה ממיטתם והעולם שותק

בואו נדבר על נושא כאוב ביותר, שלא נהוג לדבר עליו במגזר שלנו, ההורים לפעוטות. לא, אני לא מדברת על חרדת פתיחת טרופית לילד וגם לא על קניית גלידה בעודכם צופים בה מטפטפת במהירות על הבגדים הקטנטנים. אני גם לא מתכוונת להתמודדות עם שקיות בגדי הילדים שקיבלתם מגיסתכם, שמאיימות להשתלט לכם על הארון. אני מדברת על כך שאין לנו, ההורים של היום, דבר שכל מי שאוכל חמין חייב. אין לנו מיטה. הרשו לי להסביר. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהביאו לי את הנקמן שהמציא את חגורות הבטיחות לילדים ברכב

  31/07/22 11:45

הייתה לנו מיטה, עד שנולד הבכור. שהמראה לא יטעה אתכם. הוא אולי קטן, שוקל 2-3 קילו אבל בכל זאת איכשהו תופס את כל המיטה. חוקי המתמטיקה וחישובי שטח מלבן לא חלים עליו. למעשה כשלכם עשו קורס הכנה ללידה ולימדו אתכם לנשום, אותו לימדו קורס מזורז בשיפור תנאים. אמרו לו, תראה, עכשיו אמנם אתה מקופל ברחם וצפוף לך, אבל כל זה ישתנה בקרוב. כפיצוי על תשעה חודשים צפופים, אתה לא תסתפק ברבע מיטה. גם לא בחצי.

תינוק קטן גורם לכם ליפול מהמזרון 

לימדו אותו שיטות כיבוש ותורת קרב, וזו הסיבה שאתם מתעוררים בלילה ומגלים שתינוק קטן השתלט על המיטה בעוד אתם כמעט נופלים מקצה המזרון. הוא מוכן מבטן ומלידה. עשה שעורי בית כמו שאומרים. הוא תופס את כל המיטה ולכם נתפס הגב.

חלומו של כל הורה: מיטת יחיד. אין צורך לחשוב מה לקנות לו או לה ליום ההולדת. אפילו מיטה מתקפלת תהיה מתנת המאה. כי החלום שלו זה לחלום הלילה. אבל אל ייאוש אחיי ואחיותיי, הורים לפעוטות, אל ייאוש. עוד לא מאוחר מדי, כל עוד האור הקטן בחדרו של הפעוט דולק, אפשר לתקן. גם אם הוא בגן חובה ועדיין ישן לכם במיטה. צריך להפנים שמדובר במלחמה ולכן הכריזו על החדר כשטח צבאי סגור. שלטים, סרטי משטרה, נעילה. למבצע הצבאי הזה יקראו עלות השחר. המטרה: עד עלות השחר (בתקווה שגם קצת אחרי שבע בערך) אין כניסה לקטינים. זה לא יהיה קל והם ינסו לכבוש בכוח.

גם אם הוא בוכה שהוא מפחד מהחושך אסור לכם להיכנע

הם ידפקו חזק בדלת, יבקשו הפסקת אש, יבכו, הם לא בוחלים באמצעים. אין להם בעיה להשתמש בילדים כדי לנצח. אבל אתם לא תיכנעו, וגם אם הוא יבכה שהוא מפחד מהחושך, אל תפלו לתכסיס הזה. ברגע שתפתחו את הדלת אפילו מיטת ברזל לא תעזור והם יפרשו את הנסיגה כחולשה. הם יתחילו בכיבוש: כרית, שמיכה, ובסוף תמצאו אותם מתפרשים על כל המיטה. ידיהם ורגליהם פרוסות לרווחה, ישנים באלכסון ואתם נפרדים לשלום מהמיטה הזוגית. 

כשתמצאו את עצמכם בארבע לפנות בוקר מתעוררים בתוך הרווח של המיטה היהודית עם גב תפוס ואצבעות רגליים קפואות, תזכרו שהכל התחיל ב-48'. בסוף 48 השעות של הלידה. כשהוא בכה וריחמת עליו וחשבת לעצמך, "מה כבר יקרה אם אתן לו לישון רק לילה אחד לידי במיטה", וזה מה שקרה. אז אל תגידי שלא הזהרנו אותך ותעבירי אותו עוד היום סדרת חינוך. כדי שיהיה לכם ההורים סדר יום נורמלי. כדי שיהיו לך בקרים טובים, ערבים טובים ויהודים טובים. כדי שתוכלו לישון בשקט. שקט יחסי, עד המבצע הבא.