פגשתי אותו ליד העגבניות של 'יש חסד' בבארות יצחק. חבר ילדות. מגיל אפס היינו ביחד. נדמה לי שלא ראיתי אותו לפחות 15 שנה. הוא התבגר. גם אני. חיוכים מנומסים לשלום. והנה באה שאלת מיליון הדולר: "מה אתה עושה בחיים?". הוא הסתכל עליי ובלי להתבלבל ירה לעברי: "אני מנהל צוות בהייטק".
-
עוד באותו נושאהמאחז בעוז ציון לא יגיד הרבה לתלמידים בגבעת שמואל
11/01/22 13:01
וואלה. המחשבות שלי עברו לטורבו. בטח הוא מרוויח לפחות פי 5 ממני. עכשיו אני מבין של מי הטסלה בחניה. "ואתה?" הוא שאל בחיוך. "אני?" מלמלתי רגע, מנסה ליישר לי את הגו: "אני מורה. זאת אומרת מחנך". ניסיתי להוציא את המילים בפאתוס אמיתי. כמעט ברח לי 'ולתפארת מדינת ישראל'.
הרגשתי שאני נלחם במחשבות שלי שלא הירפו: תראה מה יצא ממנו ומה יצא ממך. הוא בהייטק. בטח קנה כבר דירה אחת וחושב על עוד אחת להשקעה. ואתה מה? חכמולוג גדול שמנסה להציל את העולם. אז בוא נראה אותך נכנס לבנק למשכנתאות וגורם לבנק לחתום לך על סמך
האידאלים הנפלאים שלך. עוד לא למדת שעם כוונות טובות לא קונים במכולת של החיים? אחרי שנפרדנו המשכתי להילחם במחשבות שלי. לחשוב שאולי אני נמצא במקצוע הלא נכון. הרי אפשר היום באמת לסגור את החודש בישראל ממשכורת של מורה. בטח אם אתה מורה חדש.
ואז נזכרתי במחנך שלי מישיבת 'פרחי אהרון' קריית שמואל, הרב אילן דנינו ז"ל ובאיך שמכתב אחד שלו, בו פירט הרב אילן את מעלותיי והסביר לי מדוע יש לי סיבות להאמין שאני מיוחד ואף אחד לא יוכל להחליף אותי בשליחות שלי כאן בעולם הזה, הוציא אותי מהגיהינום שכמעט נשאבתי אליו כשהייתי נער מתבגר שרק ניסה לאסוף את רסיסי החיים שלו בחזרה ולהחזיר את השפיות שלי למקום. יותר מ-25 שנה עברו ועדיין המילים שהוא כתב לי במכתב ההוא נושמות ובועטות, חיות ויוקדות מולי.
הסיפור של ההוראה יותר גדול מיפה בן דוד ואביגדור ליברמן
הרב אילן הזה החזיר לי את הטעם לחיים וגרם לי להאמין שיש לי עוד מקום בעולם הזה, שכבר גרם לי לאבד תקווה. מיליון פסיכולוגים לא השפיעו לי כמו שנגעו בי המילים שלו. המבט האבהי. הרב אילן היה עבורי התקווה. החמצן. האור בקצה המנהרה. בתלוש שלו היה רשום מורה, אבל אני ידעתי שהוא בכלל צריך לקבל כמו מנתח מוח או לב.
ואז, בתקופה ההיא, הבנתי באמת מהו כוח העל של מורה. מחנך. זה שיושב מול תלמידים ויכול בהבל פיו לרסק ולצלק אותם או להפיח חיות בחלומות שלהם ולהצמיח להם כנפיים. הרבה מעבר לעוד ידע אפור במתמטיקה, אנגלית פיזיקה, ספרות, תנ"ך ומחשבים, ביום הראשון ללימודים עשרות אלפי מורים מכל העולם מתחילים את סדנת עיצוב הנשמות שלהם. הילדים שלכם.
כדאי מאוד שאותם מורים, ממש כמו מנתחי מוח ולב, ייגשו למלאכת ההוראה שלהם מתוך תחושת שליחות וידיעה שהם ואין בלתם, ישפיעו באופן משמעותי מאיזה סוג של חומר יהיו המשקפיים שדרכם הילד שלכם יראה את העולם וכמה צלולה ואופטימית תהיה העדשה דרכה הוא יבחן את הסביבה ואת עצמו במראה. כשחושבים על הדברים בצורה הזו, אז באמת מבינים שעם כל הכבוד ויש כבוד ליפה בן דוד ולאביגדור ליברמן, הסיפור כאן בעצם כל כך יותר גדול מעוד טבלאות של אקסל ומספרים לכאן או לכאן.
אני חייב להרגיש את הדופק והחיות בעולם ההוראה
כשסיימתי את הקניות הגעתי לקופה הראשית ושם, נפגשנו שוב פעם. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי: בחיים לא הייתי יכול להתחלף איתו. אני מורה, מתעסק עם החומר היקר ביותר בעולם: בני האדם. חייב להרגיש את הדופק והחיות המתפרצת שיש בעולם ההוראה, בחיים לא הייתי מסוגל לשמור על ריכוז למול אלגוריתם (לא שחלילה אני מזלזל בעבודה החשובה של חבר הילדות שלי, אני פשוט גאה בעבודה שלי!). אז עוד מעט נפתחת השנה ואנחנו מתחילים להמריא, והאמת שאני מתרגש כמו ילד קטן שהרגע קיבל כדור שחתום בידי מסי ניימר ואמבפה.
אני כל כך מחכה לראות את המבט הכי מדהים וסקרן שיש לתלמידים שלי להציע, ואת התחושה מלאת יראת הכבוד כלפי הפוטנציאל הענק שיהיה בכיתה ורק יחכה למנצח שיבוא וינגן את הניגון המרהיב והמדהים ביותר בעולם. כיתה ד' שקד, מתחילים.