סגור

הסכנה האמיתית בטלפונים סוללרים היא לא התוכן

לפעמים נראה שתוכנות הסינון הסלולרי מסננות את הדבר הלא נכון - עבור לא מעט ילדים וילדות, יותר משדחוף לסנן את התכנים, דחוף לסנן את השיחות הביתה...

הרב אילעאי עופרן
ל בסיון התשפא
,
10 ביוני, 2021 14:58
ילדים בסלולרי

ילדים בסלולרי צילום: shutterstock

כשהיינו בכיתה ד', יצאנו למחנה קיץ של הצופים. וכשירד החושך, ועדיין לא אכלנו ארוחת ערב, והיינו עייפים ורעבים וקצת מבולבלים, כולם הרגישו את גוש הגעגוע והקושי מטפס במעלה הגרון. חלק בכו, חלק התגברו, אני מניח שהיו בודדים שממש התפרקו מזה. אחרי זה אכלנו והתארגנו לשינה, המדריכים והמדריכות ניסו לסייע לנו לצלוח את הקושי ואולי אפילו להנות עד שנלך לישון. למחרת בבוקר, כשהשמש שוב זרחה, כולם הרגישו הרבה יותר טוב והיה כיף גדול.

דבר אחד לא עשינו באותם רגעים של קושי - אף אחד לא התקשר הביתה. לא בגלל שלא רצינו, רצינו מאד, פשוט לא היה איך. בהיעדר אמצעי תקשורת זמין (למעט מכשיר קשר למקרי חירום), נאלצנו להתמודד עם הקושי הזה בעצמנו, בעזרת חברינו או מדריכנו הצעירים. ממילא גם אף הורה לא הגיע לאסוף מהמחנה ילד שלא מרגיש טוב (וחזר הביתה עם עוד 4 ילדים נוספים שראו את הטרמפ מגיע והתחילו גם הם להרגיש מיחושים). אני יודע היטב שעבור כמה וכמה מאיתנו החוויות האלה צרובות כטראומה איומה, אך דומני שרובנו למדנו שם שיעור בכוחות ומסוגלות, רצון ויכולת. חווינו הצלחה והתמודדות, עמדנו מול קושי ויכולנו לו.

ילדים שגדלים בעולם סלולרי, לא זוכים לחוות חוויות כאלו. הורים רבים מצדיקים את קניית הטלפון לילדיהם בכך שזה לא בשביל הגלישה והרשתות החברתיות אלא בשביל שיוכל להתקשר להורים כשהוא מחוץ לבית, בנסיעות ובדרכים. אלא שהנזק האמיתי, החמור, והמשמעותי שמחוללים הסמארטפונים בעולם (בצד שפע הברכה שהם משפיעים על כולנו), הוא לא בזמינות הפורנוגרפיה, בסכנות הביריונות ברשת או באתגרי הטיקטוק. הסכנה האמתית היא לגדול בלי הזדמנות לפתח חוסן. בלי הזדמנות להתמודד עם קושי לבד. בלי חוויה של קושי שמצאתי בתוכי את הכוחות להיחלץ ממנה. כשאמא ואבא תמיד זמינים בלחיצת כפתור, וכשהם תמיד יענו (גם באמצע פגישה, שיעור או פעילות אחרת כי "חייבים לענות לשיחה מהבית"), אין לאותו נער או לאותה נערה שום מרחב של ניהול קונפליקט לבד, של קבלת החלטות ואחריות בלי חבר טלפוני, של הליכה בדרך שאין בה כרגע אפשרות חילוץ מיידית. אפילו לא של התחושה שאמא ואבא מאמינים בכוחות וביכולת שלי.

אני יודע שזה מציל נפשות. אני יודע שיש מי שיכול רק כך וחשוב לי לומר שאני לא מתגעגע לעולם הפרימיטיבי של פעם. אבל חשוב שנדע את המחיר. הפיקוח ההורי על המרחב של הסמארטפון מתמקד בדבר הלא נכון. פורנוגרפיה היתה תמיד. ילדים שההורים שלהם זמינים לפתור עבורם כל קושי, זו תופעה חדשה. לפעמים נראה לי שתוכנות הסינון הסלולרי מסננות את הדבר הלא נכון - עבור לא מעט ילדים וילדות, יותר משדחוף לסנן את התכנים, דחוף לסנן את השיחות הביתה...

כדי לפעול בעולם, כדי לבנות מערכת יחסים, כדי לפתח מיומנויות של אהבה ואמונה, מחשבה ויצירה, אדם חייב לפעמים להיות לבדו. להעז להיות לבד, להיות מסוגל לשאת רגע של בדידות, אולי אפילו להנות ממנו. מי שגדל עם סמארטפון לא מפתח את המיומנות החשובה הזו כמעט בכלל. אפילו ברגעי ה"לבד" האולטימטיביים - בישיבה בשירותים או בשכיבה במיטה לפני השינה, הסמארטפון ביד מפיג כל שמץ של בדידות ולא מאפשר לטפח אף אחת מהמיומנויות הללו.

האתגרים החברתיים והנפשיים, אך גם האמונים והרוחניים שלנו בשנים הקרובות, מושפעים במידה רבה מהיעלמות רגעי הקונפליקט ורגעי הלבד. הזמינות המתמדת של אמא ואבא היא ברכה גדולה ותיקון גדול, אבל היא גם פצצה מתקתקת. ואם נודה על האמת, אני פוגש לא מעט צעירות וצעירים שעבורם היא כבר התפוצצה.

10.06.2021

1. צודק במאה אחוז (שירה)

דווח על תגובה לא ראויה
14.06.2021

2. טעות (יובל)

עיקר הבעיה היא פרונוגרפיה שילד נחשף לה בגיל 8-10
כל הזוגיות שהוא יפתח מכאן ולהבא, אם בכלל, תתבסס על תמונת עולם מעוותת.
עצמאות הוא ישיג לכל המאוחר בצבא
אבל הנפש שמחונכת על רמיסת האישה וסיפוק יצרים - ספק גדול אם תצא אי פעם מהמשבר
אם בכלל
וכמי שרוצה להרצות על הגנה במשפחה
היה מצופה להדגיש את המסר הזה...

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אלונה סער ומלך זילברשלג צילום: צילום מסך, טוויטר

אלונה סער נגד יעל בר זוהר: "החליטה להשתמש בחומרים שהיו לה עם מלך מלפני שנה"

קרא עוד