סגור

להיות ילד בעולם של זום | ההשלכות

ביום בהיר אחד, הורגלנו כולנו לפורמט החדש. אפילו המבוגרים מצאו את עצמם כחלק מהתופעה. אבל איך היא משפיעה על נפשם של הילדים אשר צופים בפגישות דיגיטליות מכל כיוון?

קרן אור אורן
כז בתשרי התשפא
,
15 באוקטובר, 2020 13:23
לימודים בזום

לימודים בזוםצילום: shutterstock

הנה זה שוב קורה, אנו מוצאים את עצמנו מול המחשב -חזרנו ללמידה מרחוק. למעשה עובדים רבים מעולם לא שבו לעבודתם כקודם, בזכות הזום והאפליקציות הדומות, המאפשרות עבודה שמרגישה "עם" אבל היא בלי. עם אנשים ויחסים בינאישיים אבל בלי מגע וקירבה אישית ופיזית.

ביום בהיר אחד, הורגלנו כולנו לפורמט החדש. אפילו המבוגרים (סבתא וסבא), אלו שבדרך כלל קצת פחות טכנולוגיים, מצאו את עצמם כחלק מהתופעה. הבינו שזו הדרך שמוציאה אותם מהבידוד והריחוק מהמשפחה הקרובה. הם התגברו על המכשולים, על מנת לייצר אי של יחסים בינאישיים. כאלו אנחנו בני האדם, יצורים חברתיים המתקשים לחיות לבד. ובשל "מחיר" הבדידות, נתעלה על עצמנו ונלמד איך לייצר חברה, גם עם זה ללמוד אפליקציה חדשה בגיל השלישי.

בבית שלנו שש נפשות, המחוברים כולם למפגשים מרחוק במסגרות השונות: עבודה, בית ספר וגני ילדים. וממש ניתן לראות את ההשפעה השונה בכל גיל, של הלמידה/ עבודה מרחוק, על התקשורת הבינאישית.

דור ההורים, עוד מתקשה לעכל האם הוא אוהב או שונא את מצב העבודה החדש. עבודה מהבית מיטיבה במעורבות בבית ובמשפחה. אך בתנאי לחץ, אי וודאות וסגר, אין הדבר קל. הוא יוצר סערת רגשות, ריבים חיכוכים, לצד יעילות המתבטאת בחיסכון בזמן, דלק ופקקים וגם ב"שיחות המסדרון" עם עמיתים. חייבת לציין, שלעבוד מהבית ובמקביל לתפעל זום של הילדים, לא תמיד יותר יעיל מעבודה במשרדים. גם להכניס הביתה את עובדי המחלקה באופן יומיומי זהו אתגר לא קטן. ונכון שיש באופן זה הכרות מעמיקה ומכירים וחושפים פן נוסף חם ואישי, אך כשהילד צועק כי הזום לא פועל, והאחר מחפש בתחתונים את השלט, זה לא המצב שמתאים לשיחה עם ה"בוס" והמחלקה.

אבל, אנחנו כולנו יחד באותה סירה. יודעים שלא כך היה תמיד, מנסים למצוא דברים חיוביים, ואף מתאהבים וחושבים על רגעים נפלאים של עבודה מהבית, שהילדים במסגרות החינוך. אנחנו גם אופטימיים ולמודי ניסיון שלטוב או לרע, גם זה יעבור.

לימודים בזום

לימודים בזוםצילום: shutterstock

 

הצעירים, אלו הלומדים בבית הספר, גם הם מוצאים את עצמם באינטראקציות חברתיות שונות ממה שהיו רגילים עד כה. בהפסקה בין השיעורים, הם נשארים מחוברים וממשיכים גם במשחקים הווירטואליים עם החברים. ה"מריבות" עם ההורים, על שעות מסך ביום, אינן רלוונטיות כשזה כל מה שנשאר להם כמעט. 

למעשה בגילאים הללו, כבר קיימת התשתית לניהול מערכות יחסים דרך מסכים. דור זה נולד לרשתות חברתיות ואפליקציות: אינסטגרם, פייסבוק, טיק טוק, פורטנייט ועוד. המחיר שהם נדרשים לשלם הוא כביכול בלמידה מרחוק שלא לומר מחיר ה"למידה". לא אחת אני שומעת הורים אומרים "זהו נגמרה להם השנה", "הם לא לומדים כלום".

חשוב לי להזכיר להורים אלו, ששיעור שאורכו 45 דקות בכיתה של 35 תלמידים, כפי שפועלות מרבית הכיתות בארץ (בימים ללא סגר ולמידה מרחוק) אינם מאפשרים זמן למידה משמעותי ואמיתי של יותר מ 20 דק' נטו בשיעור ( תורידו איחורים, בעיות משמעת, גישורים על אירועי ההפסקה שקדמה וכיוצ"ב).

אם כך, החדשות הטובות ששיעור בו המורה יכולה ליצור שקט מופתי בכיתה בלחיצת כפתור קלה, מאפשר למידה אפקטיבית ויעילה. וברור לכולנו, שלרבים המתקשים עם בעיות ואתגרי הקשב, הלמידה מרחוק היא בהחלט אתגר, ההסחות בבית יכולות להיות רבות, לנו ההורים יש אפשרות לעזור ולהשפיע ע"י פינה מתאימה ומאפשרת לילדי ה"קשב" הפרטיים (שיכולה להיות מיטיבה עבורם יותר ממה שעושים עבורם בכיתה). ועוד למידה משמעותית והחשובה שמתקיימת כאן עבורם, היא הפיכתם ללומדים עצמאיים. הם לומדים ומתנסים במצבים מאתגרים ולא פשוטים, אך אלו עוזרים ברכישת מיומנויות חדשות. בעתיד שיהיו גדולים בשוק העבודה תהיה "למידה עצמאית" מיומנות הכרחית. שכן אנשים ידלגו בין מקצועות שונים ותידרש מהן הרבה אחריות אישית ללמידה עצמאית.

הגיל הרך

הגיל הרךצילום: shutterstock

 

 

ילדי הגיל הרך

ילדי הגיל הרך במשפחה, הילדים שבגילאי הגן. הם למעשה משלמים את המחיר הגדול ביותר, בהקשר ליחסים חברתיים ויחסים בינאישיים. הצעירים הללו ילדי הגנים, חדשים בחיים (0-5 שנים), כמעט שנה מחייהם זהו טווח ארוך וגדול בהתייחס לסך חייהם. ובהתחשב בכך שטווח הזיכרון בגילאים הללו הוא קצר, נראה שהם יתקשו לזכור את המציאות ומערכות היחסים שהיו כאן לפניי המסכות והלמידה מרחוק. בנוסף, בגילאים אלו, הילדים בונים את תפיסות העולם שלהם לגבי החיים והאנשים שסביבם. חישוב מהיר של שתי עובדות אלו, מביא אותנו לנקודה המדאיגה: הם בעצם נולדים למציאות בה נדרש "ריחוק חברתי", ו"כל אדם אחר נתפס מסוכן" ועוד תפיסות חברתיות של העידן, המעודדות ריחוק חברתי לשם הגנה עצמית. איזו תפיסת עולם חברתית תתפתח כאן?

דוגמה אחת משמעותית, היא שהגננת שהם עוד לא ממש מכירים ( רק התחילה השנה, וכנראה יהיו בבית יותר מזמן ששהו בגן), אותה גם הם הכירו, עם מסיכה על הפנים. הם אינם רואים ולמדים מה הם הבעות הפנים, מתי היא שמחה ומחייכת, מתי היא רצינית או כועסת. הבעות פנים זה אחד הכלים המשמעותיים עבורנו בני האדם ביחסים בינאישיים, הם עוזרים לנו לפתח אמפטיה ורגישות לאחר.

דרך הלמידה מרחוק הם מגלים שלגננת יש פנים שלמות וגם הבעות. ההשפעה על הילדים בגילאים אלו עדיין לא ידועה בשלב זה, מפני שהם כה צעירים, רכים ורובם אף אינם מדברים.  אך אין כאן שום ספק, שהמציאות החברתית שלהם נפגעה באופן חד משמעי. ההשפעות עדיין לא ידועות, ובכלל מה זה יוצר ליחסים החברתיים שלהם? לאמון והתפיסה לגבי בני אדם, ואיזה דור הם יגדלו להיות כתוצאה מכך?

הזום נכנס לחיינו במפתיע, והוא כאן להישאר בכך אין ספק. כדאי שנהיה מודעים להשפעות שלו על היחסים הבינאישיים ויצירת קשרים חברתיים, בכל גיל ובפרט בגיל הרך. במודעות לתופעה, נוכל לשנות  למזער את הסכנה ולהשפיע. הדרך לתווך לילדים שלנו כל הזמן את המצבים החברתיים והבינאישיים שחווים, בדרך שתמזער ותמנע באופן רגשי את הריחוק החברתי. 

 

הכותבת: קרן אור אורן, אחראית הגיל הרך והספורט במכון אדלר.

לטורים קודמים

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

כינוס שדולת ארץ ישראל צילום: מאיר אליפור

"יש לנו משימה אדירה של החלת הריבונות" | כינוס היסוד של שדולת ארץ ישראל

קרא עוד