הילדים לא עוזרים בבית? 4 נקודות שאתם כנראה מפספסים

גם אתם שואלים את עצמכם עד כמה לבקש עזרה מהילדים? האם יש לתת להם תגמול על עזרה? או למה כדאי דווקא להתעקש שיעזרו? מדריכת ההורים דליה אילת עם כל התשובות

דליה אילת - מדריכת הורים
כט בתמוז התשפ
,
21 ביולי, 2020 8:48

צילום: shutterstock

בתקופת הבידוד של הקורונה, נפגשתי בזום עם ילד בן עשר, שהוריו היו אצלי בהדרכת הורים. הם התלוננו רבות על אי ההסכמה שלו לעזור בבית, וטענו שבכל פעם הם רבים איתו סביב בקשות שיסייע. "הוא לא מוכן לתת מעצמו כלום" הם אמרו, "אנחנו מגדלים ילד אגואיסט ועצלן, וזה סותר את הערכים שלנו".

ביקשתי להכיר את הילד, ומאחר והנגישות לבני הבית בימי הקורונה, הייתה פשוטה יותר, מיד קיבלתי הצצה לתוך עולמו. דיברנו כשהוא בחדר שלו - שנראה מסודר, והוא ישב לדבר ברוגע, ולא קיפץ ממקום למקום כפי שהוריו תיארו. אחת השאלות שלי אליו הייתה: "מה היית רוצה לבקש מההורים שיתנהל אחרת בבית?", והוא מיד ידע לענות: "שפחות יבקשו ממני כל הזמן לפנות מדיח, כאילו זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות. מאחותי הקטנה הם לא מבקשים כלום. שנינו יכולים לראות טלוויזיה ותמיד יציקו לי. הם אומרים שהיא קטנה, היא לא יכולה, אז אתה תבוא עכשיו ומיד. נמאס לי שלא רואים אותי ורק רואים איך אני לא עוזר".

שאלתי, האם הוא מבין את חשיבות הרעיון של עזרה בבית, והתשובה הפתיעה אותי. הוא אמר שהיה שמח ממש לעזור, שהוא מבין את הלחץ של ההורים, ושהוא רואה איך אחותו הקטנה כל הזמן מפריעה להם לעבוד בבית, ושהוא דווקא חושב שפה הוא יכול לעזור. הוא אמר שהוא מוכן לקחת על עצמו להיות איתה כשההורים בשיחות ועידה, כדי שלא תפריע להם באמצע. "היא אוהבת לשחק איתי ואני יודע שאם אציע לה, היא מיד תבוא ותפסיק להציק להם, אבל להם רק חשוב שאפנה מדיח".

ואני שואלת - לומר עליו שאינו רוצה לעזור? לא חבל?

יש הורים, שמעדיפים להציע לילדים תשלום, למשל, על בייביסיטר לאח הקטן, ובכך לפתור את הקושי בלבקש עזרה ולהתווכח על זה, אני מאמינה שילדים צריכים לעזור בבית, כי הם חלק מהבית, היה וכוונת ההורים, שילד ייקח אחריות על אחיו הקטן, כל יום, כשהם בעבודה, לא יבלה עם חברים, לא יעבוד בעבודה אחרת, פה כבר יש מקום לחוזה לא כתוב, שיש מחויבות יומיומית ושכר בצידה.

צילום: shutterstock

 

4 נקודות שכדאי להיות ערים אליהן, לצורך בקשה וקבלת עזרה מהילדים, ובחופש בפרט:

1. לפעמים, אנחנו ההורים, רואים עזרה רק בנתון אחד או שניים, ולא בודקים עם הילדים את הרצון שלהם. אני לא נגד הרעיון שלפעמים נדרשים למשהו, גם כשלא אוהבים לעשותו ועדיין יש לבצעו, אבל כדאי לפעמים לעצור ולבדוק איתם, מה היו רוצים לקחת על עצמם, ומצד שני, במה הם רואים שנדרשת עזרה בבית, והיו רוצים לקחת חלק, גם אם זה לא אטרקטיבי.

2. כשילד עוזר בבית, גם אם לא מוצא חן בעיניו, יש פה אמירה מודעת של לקחת חלק. כלומר, צריך אותך, אתה נחוץ פה. סומכים עליך ומודעים ליכולות שלך. כשאנחנו ההורים, נדע להצביע בחיוב, על העזרה גם אם היא מובנת מאליה, נעשה קצת יותר חשק לעזור בעוד דברים.

3. כשמבקשים עזרה, לא כדאי להסתפק רק במסר שבא מתוך דרישה, כמו האיום הנפוץ: "אין בעיה, אל תעזור, גם כשאתה תצטרך אותי, לא אעזור לך". כי ללמד לעשות "דווקא" זה לא בדיוק הערך שהיינו רוצים להנחיל. אז תמיד כדאי להישאר אופטימיים: "אני מקווה שפעם הבאה שאבקש, כן תתפנה לעזור לי".

4. חשבו על השאלות הבאות:

-מה אתם מעדיפים, לעזור או לבקש עזרה?

-אם מישהו מבקש מכם עזרה, אתם תמיד תגידו כן?

-ואם לא מתאים לכם, עדיין תגידו כן?

-והילד שלכם, אתם רוצים שתמיד יגיד כן? גם כשלא מתאים לו? אה, רק לכם שיגיד תמיד כן?
אז זהו, שלא. עדיף, למצוא את המינון ולברר, על מה כן, יגיד כן, גם אם זה לא פינוי מדיח.

 

חופשה נעימה.

 

הכותבת: דליה אילת - מדריכת הורים במכון אדלר.

 

פרויקט הקיץ של כיפה בעיצומו - היכנסו, דרגו ואולי תזכו במארז ספרים במתנה

 

 

 

 

לטור קודם

 

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

תמונת ארכיון, רחפן צילום: פלאש 90. גרשון אלינסטון

צה"ל: רחפן חדר הלילה מלבנון לישראל והופל

קרא עוד