וייקח את האבן אשר שם מראשותיו
יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל לחרן, מגיע לעת ערב למקום המקדש ושוכב לישון. רש"י מביא בשם המדרש שבמהלך השינה נערך מאבק בין האבנים אשר יעקב שם מראשותיו - על איזו מהן יניח הצדיק את ראשו, ומאבק זה מוביל בסופו של דבר לאיחוד האבנים לאבן אחת.
במדרש רבה מופיע אותו הרעיון בהקשר שונה מעט: "ר' יהודה אמר: שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני, אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים".
על פי מדרש רבה, איחוד האבנים הוא סימן ליעקב שכל בניו יהיו המשך לדרך אבותיו. המשותף לשני המדרשים הוא שדווקא האיחוד וההתכנסות משמשים מקור לעצמה, אם להנחת ראש הצדיק ואם לסימן המשכיות זרע הקודש. ואולם לכאורה מסר זה נראה סותר למראה הנבואה שיעקב רואה בחלום.
הקב"ה מראה ליעקב בנבואה סולם שבו עלייה וירידה - ולא רק כניסה אל מקום מסוים. בברכת הארץ ליעקב, העומדת במרכז הנבואה, מובטח ליעקב שזרעו לא רק שלא יתכנס ויסתגר אלא יפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה. ההרחבה והפריצה אינן רק מחוץ לגבולות המקום אלא משפיעות אף על עמים אחרים, ודווקא בשיטת העבודה ובדרך ההשפעה הזאת מופיעה הבטחת הקב"ה: "והנה אנוכי אתך". דווקא בדרך זו הקב"ה נמצא עמנו.
כדי לממש את ההבנה שדברי ה' אינם סותרים זה את זה אלא אף משלימים זה את זה, שתורת ה' היא תמימה ושלמה וששתי העמדות הרוחניות עומדות בקנה אחד - אנו חייבים להעמיק ולהבין את מקור עצמת הפריצה.
הקב"ה במראה הנבואה מגלה ליעקב אבינו שהוא נמצא עמו בכל אשר ילך וכי הוא נבחר לגלות את שמו בעולם דווקא כשיפרוץ בגילוי שמו בעולם פריצה מלאה. אך הקב"ה מגלה לנו דבר נוסף: מקור עצמת הפריצה הוא דווקא על ידי חיזוק נקודת העומק הפנימית; שבטי ישראל מחוברים זה לזה בעומקם למרות השוני שביניהם. מקור העצמה הוא דווקא אבן אחת, פנימית, שעליה מונח ראש יעקב.
אדם או תנועה ההולכים בדרכו של יעקב אבינו כוללים בתוכם את שתי התפיסות המעצימות זו את זו. הם אינם מוותרים לרגע על עומקם הפנימי, והם אינם מוותרים לרגע על חובת הפריצה אל עבר דברים שמחוצה להם. הם אינם מוותרים, כי עומקם הפנימי תובע מהם כל הזמן לקיים את ציווי הקב"ה - "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה"; הם מבינים כי רק כך הקב"ה יהיה עמם. הפריצה אינה טשטוש הדרך הפריצה היא ביטוי חי ועצמתי של הדרך.
בשבת זו, שהיא יום חגה של הציונות הדתית, בחרה תנועת הנוער שלה לחזק את העצמות הטמונות בכולנו. התנועה בחרה להרים על נס את חובתנו לפרוץ את מעגלי השותפות בדרכה של התנועה ולהרחיבם. זוהי דרכה של תנועה שלעולם לא תוותר על תפקידה בחינוך דור נאמן לתורתו, עמו וארצו, ואף לא תוותר על נפש אחת מישראל.