1.
כל פעם שיש לי שאלה בענייני דייטים אני הולך אצל אלי, לשאול אותו. הוא מומחה. מגיל 15 עת היה הדבר בגדר רחמנא ליצלן - היתה לו חברה, ואני רק בגיל 25 וחצי מצאתי את עצמי מחליט שכדאי לצאת לאיפשהו עם מישהי כלשהי, אז טבעי הוא שאלי נחשב גורו בעבורי בנושאי דייטים. הגיוני ומתבקש.
לפני 25 וחצי, היה נדמה לי 'לא שייך' כמו שאומרות הדודות מתוצרת פולניה. ואז זה קרה, אולי פתאום, ספק לפתע, החלטתי שזהו זה, אני כאן ועכשיו, ואני רוצה אותה כאן ועכשיו. ממש כמו השלום. הייתי ב'היי' מעצם הגילוי שגם בי בוער הרצון ההוא שננבט בחבריי היכנשהו בגיל 18 במקרה המאוחר. הבושה, אוי הבושה, היתה נוראית. איך אספר קבל עם ועולם שרק בגיל 25 וחצי (כן, החצי חשוב נורא, בשביל החצי השני) התחלתי לצאת?! אז שתקתי עם הכלימה ובחרתי את אלי, ידיד רחוק עם לב קרוב ליועץ אישי שכל אשר יאמר פיו - יעשה על ידיי, רגליי וראשי.
2.
בשיעור הראשון אלי לימד אותי שעליי להיות מנומס. בנות אוהבות נימוס, במיוחד התרבותיות. וגם אלה שלא תרבותיות ולא אוהבות נימוס ואוכלות עם הרגלים, יעשו לך פרצוף חמוץ אם לא תהיה מנומס דייך ותחטא באכילה במזלג ללא סכין. זה בסדר, אמרתי לאלי, אני מנומס, מה עוד? חשוב מאוד שלא תעורר חשד, הורה אלי. חשד?! תמהתי. כן, חשד, סתם ולא פירש, גורו הדייטים שלי. עשיתי כמוהו וסתמתי מלשאול, תלמיד טוב עושה כמעשה רבו, הלא כן? רק בפינת לוח ליבי חרטתי את מילותיו. היתה תחושה שאתשמש בהן מתישהו. לא להראות חשוד, כתבתי על לוח הלב וחיפיתי את הדברים עם לקה, שלא יהיו אי הבנות ושהעניין לא ייצא חלילה מראשי. מתישהו זה גם הגיע בסוף. ידעתי שאסור לי לזרוק את מה שאני כותב על לוח ליבי. רק חבל שהוא לא היה עליי באותו רגע.
3.
היה זה באחד הדייטים הטלפונים שלי. גלוי וידוע לכל בר בי דייט דחד יומא, שנוהג עשו להם היהודים המודרנים לשוחח בטלפון קמעא או קמעתיים טרם יפגשו איש את רעייתו. והנה, אני נמצא בעיצומו של אחד מהדייטים הטלפוניים המוצלחים הללו, שטיבם מוטל בספק, אך פטור בלא כלום אי אפשר אז שרפתי באותו לילה כמה שעות תמימות, בכל זאת, לא היה מלצר שהפריע כל ארבע דקות בשאלת 'צריכים משו???'. (גם בבתי קפה הם מכניסים לנו זכרונות מהפייסבוק הנלוז, שמתם לב?), השעות זרמו, והאמת? היה נחמד. אני מספר רק לכם.
4.
ויהי בעיצומה של השיחה הקולחת ואנוכי יושב בתוך חורשה לא שכוחה, לא רחוק מהקניון הגדול של פ"ת. חורשה ערה למדיי שמכל צדדיה חיי לילה; סנוקר, כדורגל, כדורסל, קריוקי, ושאר מרעין טובין למעט בנות עשרה הצורחות באישון לילה ומעירות את שחקני הספסל של טורניר הכדורגל הסמוך. הטלפון מדבר ואני אליו. מקשיב, עונה, מספר ומשיב, הכל היה נפלא עד שהגיעו מחשיכת הלילה ארבעה פנסים רבי עוצמה והתקדמו לכיווני בלאט. הם נראו ארבעה גושים שחורים אך מהר מאוד התברר לי שמדובר בסריה של יס"מניקים שאת כינויים הרחובי אחסוך ממכם הפעם, למען השלום והשפה הנאותה. אני באמצע טלפון, אמרתי וחייכתי אליהם, מנסה להפעיל לשווא את קסם השיחה המרתק שלא מאפשר לי לתרום להם מעט תשומת לב אזרחית. תנתק את השיחה! הורה לי השמן שבהם. מילא היה שמן, אבל גם שרירים היו בכל חלקי גופו. והטון, אוי הטון, היה יותר חד משמעי מג' יפית. ניתקתי, לא לפני שהתנצלתי בייתר ביאור לבחורה שמעבר לקו.
יש לי פה כמה שוטרים... שמעתי את עצמי אומר לה במהירות מפחד בלילות מהשמן השמן הזה שלפי מבע פניו נדמה שהוא חושד בי בעוון שיחות סלולאר ארוכות. אמא שלך לא משלמת לי את הטוקמן, הייתי אומר לו אם הייתם לוקחים ממנו את השרירים. הכל בסדר, אמרה ההיא מעבר לקו. רגועה. 'הכל בסדר' הווי אומר כידוע; שכלום לא בסדר או לחילופין, שהכל תקין רק שדרוש חוקר בעינויים לבדוק מה אתה מסתיר. כך נודע לי לאחר מכן. באותו רגע התחשבתי ב'בסדר' הזה כפשוטו, כפירושו בשפה העברית, למרבה הצער.
תן לי תעודת זהות, שמעתי את היס"מניק אומר לי. פישפשתי כמו אחי יוסף בשקי מכנסיי ולא מצאתי מאומה. אתה יודע שאתה חייב להסתובב עם התעודת זהות עליך, נכון? ווידא החסון. אהמממ, שמעתי על זה משהו, אמרתי ואז הוא תחב את ידיו בכיסיי ורוקן אותי מכל טוב מטמונותיי. מעולם לא עישנתי סמים או סיגריה, אז הייתי רגוע. מטבעות, טישו, סיכת ראש, ומפתח קטנוע, זה מה שהיה עליי. כמעט ובכיתי לו מרוב אושר על ששיחררני בסופו של דבר ללא צורך בערבות. החסון התנצל קמעא, סלחתי לו בהתחלה, עד שהתברר מה הוא גרם לי.
5.
כשחזרתי אל דייט הטלפון שלי היא לא נשמעה מודאגת. אמרה מפורשות שהכל בסדר והמשיכה לדבר איתי עוד שעה ומחצה. הסברתי לה קצת על שוטרים שעוצרים בלילה אנשים שמדברים בטלפון. ככה זה בפתח תקווה, ניסיתי לומר, מנסה לחייך את האווירה ולהפיל את התיק על העיר הכי לא ברורה בארץ. כן, כן, אני יודעת, אמרה ההיא שמעבר לקו ונדמה באוזני ששמעתיה מחייכת. נרגעתי. המשכנו לשוחח מספר ימים באווירה קולחת, חסרת פשרות ומרובת מעוף ואז הצעתי לה שאולי כדאי שנתקדם לעתיד טוב יותר ונמצא את עצמנו אם לא מתחת החופה, לפחות תחת כנפיו הסוככות של קפה-קפה או ספסלי דיקלה, לא משנה מה, העיקר שנצא כבר מתא הטלפון המצומצם הזה, ניסיתי להסביר שצפוף לי. אהמממ, אמרה ההיא שמעבר לקו, תן לי לחשוב על זה, אתה נשמע דווקא מאוד נחמד, אבל... אבל מה? שאלתי בחיוך. אני כבר אחזור אליך, ירתה ההיא שמעבר לקו.
6.
כששאלתי את אלי למה היא לא חזרה אליי עדין, הוא היה בהלם. זה לא הגיוני, אמר בטון הג' יפית החד משמעי שלו. שבוע דיבתם בטלפון בכיף והיא חששה להפגש איתך? לא יכול להיות! תהה אלי. זו המציאות! התנצחתי איתו. היא אמרה 'אנחנו כבר נחזור אליך', כמו שחוזרים אליך כשאתה שולח קורות חיים, גיחכתי.
בטח תחזור... המשכתי. מקווה שלפחות היס"מניקים לא יחזרו אליי... מה?! שאל אלי. סיפרתי לו את המעשה בארבעת היס"מניקים בשעת לילה. כסיל! צווח אלי, אמרתי לך שאסור לך לעורר חשד! היית אומר לה שקפצו עליך שתי חתולות אשפה אבל למה אמרת לה יס"מניקים?! אמרתי שוטרים, לא יס"מניקים, תיקנתי אותו בעדינות ולא הבנתי למה הוא נאנח וסופק כפיו בצער תוך כדי תהיות 'אבל אמרתי לך לא לעורר חשד'.
להזמנת הרצאות או מופעים מוזיקלים של נדב גלעד: gilinada@gmail.com או 'נדב גלעד' בפייסבוק.