מבט חינוכי על כבוד הרבנות הראשית

"חובתנו לזכור שיש גם "היום שאחרי". אם צעירים יחשבו שרב א´ פוסל את רב ב´, וכי רב ב´ פוסל את רב א´, הם עלולים להשתכנע ששניהם צודקים". הרב יונה גודמן במדריך חינוכי להורים, בעקבות המרוץ לרבנות

חדשות כיפה הרב יונה גודמן 06/06/13 10:46 כח בסיון התשעג

מבט חינוכי על כבוד הרבנות הראשית

רקע

בימים האחרונים מוטרדים יותר ויותר אנשים מהאופי שלבש ההתארגנות לתהליך בחירת הרבנים הראשיים הבאים. רבים חשים כי מתגלע מחלוקת שספיחיה אינן רק לשם שמים וכי במבחן המעשה האווירה הציבורית שמלווה את התהליך אינה ראויה.

דף זה אינו מתכוון להקדיש עוד מאמר לשאלה את מי ראוי לבחור וכיצד. אך המערכה על דמותה של הרבנות הראשית בדור הבא ועל דמותם של הרבנים הראשיים עצמם זוכה לדיווחים מתוקשרים, לאו דווקא מחמיאים, והשאלה היא כיצד על המחנך או ההורה להסביר לילדיו את המתרחש. לנו, השואפים לחנך ולהתחנך, אין תפקיד מעשי בתהליך הציבורי, אך יש לנו תפקיד חיוני בהסברת המציאות לילדינו ולתלמידנו ואת זה ננסה בע"ה לעשות כעת.

הנחות יסוד שניתן ללבן עם התלמידים

כל עוד לא זכינו לנביא שיאמר לנו בשם ה' את מי למשוח, כל שיטת בחירה אנושית תכלול יתרונות וחסרונות. הרצון שהרבנות תייצג את העם כולו, הביא מקדמא דנא להכרעה ליצור מנגנון שיש בו שילוב של רבנים ונציגי ציבור. ממילא, מנגנון זה מושפע גם משדה הכוחות שמשפיע על הפוליטיקה בחיי יום-יום. אמנם יש מי שטוען ששורש הבעיה הוא שהפוליטיקאים אינם נותנים לרבנים לקבוע לבד. ברם, כמדומני שיש גם חילוקי דעות משמעותיים בין קבוצות של רבנים מסוימים, כך שלא זה מה שיביא מזור לתהליך כולו. הקב"ה בונה עלינו שנדע לקיים דיון לשם שמים, להקשיב איש לרעהו ולהכריע בצורה מכובדת.

יש להתבונן על המתרחש מתוך מבט רחב. הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור אידיאולוגי. בהיותו כזה, טבעי שיש בתוכו תת-זרמים מובחנים, החושבים שנכון יותר להדגיש ערכים שונים מתוך האידיאולוגיה הרחבה. מציאות זו הביאה לכך שפעמים רבות הזרמים השונים בתוכנו חלקו ביניהם בדבר הדמות הרצויה לשמש כרב ראשי. כך למשל לאחר פטירתו של הראי"ה היו בתוך המזרחי חילוקי דעות ביחס לדמותו הרצויה של הרב הראשי האשכנזי הבא. הרב מימון (מראשי המזרחי) תמך ברב חרל"פ ואילו הרב ברלין (אף הוא מראשי המזרחי) תמך ברב הרצוג (שנבחר). כן אירע גם בבחירות בתשכ"ד (1964) עת היו מראשי הציבור הדתי-לאומי שתמכו ברב אונטרמן ואחרים שתמכו ברב גורן. לשון אחר, עצם העובדה שישנן מחלוקות אידיאולוגיות ותורניות אינו פסול, ומחלוקות אלו מתגלות גם בחילוקי דעות בדבר הרב הראשי הרצוי לישראל עת אנשים וקבוצות מנסים לפעול למען מי שלדעתם מתאים לתפקיד יותר. כך היה מעולם, ובמישור זה אין במתרחש בימינו שום פסול. אירועים דומים קראו אף במשך אלפי שנות ההיסטוריה של עם ישראל.

אמנם יש כעת רעש ומהומה סביב הדעות השונות בדבר תהליך הבחירה. אך צריך לזכור שחלק מזה אינו נובע ממעשיהם של רבנים, אלא מאופייה של התקשורת. התקשורת חדלה מזמן מלדווח על החדשות, והיא עסוקה לא מעט בלייצר אותן. היא יוזמת פנייה לאדם ולוחצת אותו בראיון עד שהוא אומר משפט, לעתים חריף. לאחר מכן היא מייצרת כותרת צבעונית גדולה (לאו דווקא מדויקת) ואז פונה לבעל עמדות אחר בטיעון "ראית מה פלוני אמר בפרהסיה. אתה חייב להגיב!". וכך, במקום חילוקי דעות שקטים שמתנהלים בצנעה, אנו מקבלים סערה תקשורתיות. עלינו לדעת שחלק (אך לא כל) הסערה נובעת מליבוי מכוון של כלי התקשורת, שהתעצם בדורנו גם בגלל כלים שפשוט לא היו בעבר (אתרי אינטרנט זמינים ועוד).

הערות רקע אלו מאפשרות מבט רחב יותר על המציאות העכשווית, אך אין בהן כדי להסתיר את העובדה שיש גם מחלוקות בין רבנים, לעתים נוקבות, סביב דמותם של הרבנים הראשיים הבאים. ברם, אף כאן נדרשת התבוננות רחבה. עלינו לזכור שמי שפועל בנושא מאמין שיש מועמד שיקדם את עם ישראל מאוד, ועל כן הוא משקיע זמן ועמל, במסירות נפש, למען קידומו. חברו חושב כך על מועמד אחר, ופועל למענו במסירות וכדי לקדם את הנראה לו כאמת. לעתים הדיון ביניהם הוא נוקב, ולעתים תלמידיהם ו"מקורביהם" הם שנסחפים (מאוד!) ופועלים בשיטות שרבותיהם לא כלל לא העלו על דעתם.

אחרי כל זה, בתקשורת מדווחים על מעשים והתבטאויות שאני מתקשה להבין. זו המציאות וכעת על כל אחד מאיתנו לבחון את תפקידו האישי ואת מסקנותיו האישיות.

מה תפקידנו בעת הזו?

פעמים רבות, עמדתי האישית היא שיש לדבר עם תלמידים או ילדים על סוגיות אקטואליות רגישות ומסעירות. באותם אירועים הצעירים יודעים הכול דרך התקשורת, ולא יתכן שייחשפו רק לפרשנות עיתונאית ולא מבט תורני מאיתנו. לעניות דעתי במקרה הנוכחי המדיניות צריכה להיות הפוכה. רבים מאוד הצעירים שלא מתעניינים כלל בנושא. הם מדלגים על המאמרים המלומדים בעניין (כולל אלו המופיעים בדפי פ"ש המיועדים לצעירים). אין שום עניין או צורך לגרור אותם מיוזמתנו לתוך הצד האפל ורווי ההאשמות של העניין. היכן שניתן, הייתי משאיר את הצעירים מחוץ לצד הפרקטי של המתרחש.

חובתנו לזכור שיש גם "היום שאחרי". אם צעירים יחשבו שרב א' פוסל את רב ב', וכי רב ב' פוסל את רב א', הם עלולים להשתכנע ששניהם צודקים. אופן חשיפתם למחלוקות הנוכחיות עלולה לערער את עצם יחסם לרבנים באשר הם, וחלילה גם לתורה. עלינו לעשות כל מאמץ להשאירם בטהרתם. לנו יש מה ללמוד מכל תלמיד-חכם, והתורה היא חיינו ואורח ימינו. אוי לנו אם נשב בשולחן השבת או בסלון המשפחתי, ונשמיץ רב פלוני או אלמוני (בין בפה ובין בשפת הגוף...). לא יתכן להיות ביקורתי כלפי המהומה וסגנונה, ובה בעת לדבר בסגנון דומה עם ילדינו. המחיר הרוחני של לשון הרע כזה הוא קשה מנשוא, גם במובנים חינוכיים פשוטים.

שורשיו של הדיון הנוכחי יונקים גם ממחלוקות ענייניות וחשובות, המתנהלות לשם שמים. כן יושב העניין על הבנת תפקידה של הרבנות והפוטנציאל הגלום בקיומה. מי שרוצה לעסוק בנושא, ראוי לו שיבחן עם ילדינו או עם תלמידיו את הצדדים העקרוניים של הנושא והמחלוקות. בין השאר: מה גורם לנו לרצות שבתוך מדינת ישראל הקמה לתחיה, תהיה גם רבנות ראשית? מה זה מלמד על דרכנו הדתית-לאומית? עם בוגרים יותר ניתן לבחון שאלות אחרות, כמו מה רצוי יותר ברמה התיאורטית (ללא קשר לשמות מסוימים): רב ראשי גדול בתורה שהוא ראש הרבנים או רב ראשי גדול בתורה שמטיב להפיץ את דבר ה' לרבים? או מה עדיף: רב ראשי גדול בתורה שיש סיכוי שיהיה מקובל על הציבור החרדי, או רב ראשי גדול בתורה שיש סיכוי שיהיה מקובל על הציבור החילוני? סוגיות אלו הן חשובות, ענייניות ומאפשרות לנו להתבונן במתרחש מתוך מבט עקרוני, מבלי להיגרר לפינות אפלות שמרדדות גם אותנו.

בה בעת, נוכח אופי חלק מהמחלוקות שהתעוררו כעת, ניתן להקדיש דיון אחר לתפקידנו האישי עת אחרים חלוקים ביניהם. עלינו ללמד כי תפקידנו הוא: לא להיגרר ללשון הרע; לא להישען על דיווחים תקשורתיים מפוקפקים; לא ליטול חלק בשדה הארסי של התגוביות (טאוקבקים) - אלא להמשיך להתבונן בעין טובה על כל אדם ולשאול את עצמי מה אוכל ללמוד ממנו.

אחרון חביב: כשאני רואה מחלוקת שמסביבה נדמה שישנם ספיחים לא מכובדים, עלי להפנות את המבט פנימה. לשאול מה אוכל ללמוד מזה על תפקידי, עת אני חלוק עם חברי בדבר מה. כיצד עלי ועלינו להתנהל, כדי שמחלוקות תתקיימנה לשם שמים, תוך חילוקי דעות אך לא חלילה חילוקי לבבות. זאת ועוד - אם אני חושב שסוגיה מסוימת פוגעת חלילה בכבוד התורה בזירה הציבורית, עלי לשאול את עצמי ואת תלמידי: מה נוכל לעשות בעצמנו ובאופן התנהלותנו, כדי להוסיף כבוד שמים בפרהסיא.

יחדיו, נשמור על מבט ענייני, הבוחן את המתרחש מתוך פרופורציה רחבה. נקפיד לא לאבד "קשר עין" עם המטרה - טיפוח אורח חיים אישי וציבורי של קידוש השם וגילוי התורה בארץ. ואף על פי שיתמהמה, נמשיך לבנותו בכל יום שיבוא.

יש בודדים שכן קוראים ומוטרדים. על כן כדאי להציע פעילות רשות (בבית ספר) ולגשש בבית - כדי לראות האם יש מי שמעוניין לבחון יחד איתכם את הצדדים העקרוניים של הדיון על בחירת הרבנים הראשיים הבאים.

הכותב הינו ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן