1.
באחד מימי סוכותחגשבתמשהו אחר ששמחים בו, ביקרתי בבית העראי של חבר שלי. מי לא הגיע לשם? כל המי ומי המשפחתיים. קצוות הסקאלה הדתית. חרד"לים לצד לייטים וחילונים למשעי על יד דוסים אחושקשוקה, כמו שנהוג לומר אצל אחינו הערסים.
זה מדבר וזה בא ועולם כמנהגו נוהג. צחוקים מצחוקים שונים והשתיה כדת, אין רודף. עד שהגיע הרגע, אוהו איזה רגע. נעתקה נשמתי והתפללתי שהוא לא יגיע. אבל במקביל מישהו עשה תפילה זכה שזה יקרה כנראה. כי בשביל מה נועדו מפגשים משפחתיים חגיגיים אם לא לכסח אחד את השני על דרך חייו? בשביל מה נועדה הסוכה אם לא בשביל להשכין בה מדון, עברה וזעם? אז קדימה, למהומה! שמעתי את השטן צועק. ואז הכל התחיל.
2.
המבוגר, כבר סבא בזכות עצמו אבל לא נעים לומר, עם הארץ מדרבנן. החליט שכל אלו שלומדים תורה עושים משהו מיותר מאוד. והצעיר, חוצפן כדבעי, לא טמן ידיו בצלחת החרוסת או אנא עארף מה זה שמוגש שם בסוכות - והגיב כמו מישהו שלא טעם טעם חטא אבל מה-זה בא לו עליו עכשיו. צווח ככרורכיה בצהרי תמוז כאילו לא מדובר בסבא שלו שבלעדיו לא היה זוכה לשבת בסוכה. חששתי קצת, שאחרי הויכוח המפואר הזה בין השניים, הוא גם עשוי לשכוח מסוכת עורו של ליוויתן. באסה.
3.
בתווך ישבו החרד"לניקי המתחסד ודתי הלייט הליברלי (מכיר את כל סדרות הטלויזיה על פה, זאת לא ליברליות?!) שהיה חשוד בעינהם של כמה צופים כמסמס בשבת בעצמו, ללא אמירה לגוי.האחרונים התווכחו על משהו שעניינו תורה ועבודה, מלאכה, מצוות ודרכי חיים מפותלות. שום מילה על סמסים בשבת, אגב. הויכוח היה פורה גם בלי להשתמש בענייני השעה המדוברים ביותר (!). היה ברור שאף אחד לא יסכים עם זולתו כשירד הלילה על הסכך בעוד מספר שעות. זה היה ברור כשמש המסתתרת מאחורי הקנייעס. אבל הלהט באוויר הרעיל את כולם. הטענות עלו וירדו, ירדו ועלו, מסולם המלאכים הרעים שחיככו ידים בהנאה. הייתי מוכן להתערב שהם נמצאים לידינו, גם אם לא נראו ממש.
את קולות ידיהם המתחככות היה ניתן לשמוע גם מסוכת הנשיא אובאמה, אם יש לו אחת כזאת.
4.
אין לי מושג למי הויכוחים הללו תורמים. אם מדובר ב'מה בוער' או 'פופליטיקה', יש תרומה לאחוזי הרייטינג. מצווה גדולה לקיים את השידור הציבורי בישראל. הלא כן? אם זה מישהו אדם חדש בסביבה שצריך להרשים אותו ולהראות אתה חכם ווכחן - אני עוד מבין. (מה שבדרך כלל יוצר את ההיפך, אבל אפשר להבין את התשוקה להראות שאתה יודע להתפלמס, גם אם אתה יוצא מטופש להפליא בסופו של ויכוח בעיני הפרטנר שלך).
אבל זאת המשפחה שלך, החברים שלך, האנשים שמכירים אותך ואוהבים אותך גם ככה. אז למה? למה? למה להתעקש על סוכת המריבה ולא לבחור בסוכת שלום?
5.
האמת שזה מסובך נורא לבנות סוכת שלום. לא מבין איך שלומית הצליחה בזה בלי בעיות. צחוקים צחוקים, משפחה ודודים, חכמת אחיינים קטנים ומשחקים, לפעמים באיזשהו שלב זה נגמר ומתמצה. ביננו, אל תגלו, לא נעים לספר, השעמום מתחיל להתפוצץ באוויר. בעלי אף חד יזהו את זה. פתאום אין כבר על מה לדבר, אויה. ומאידך, אף אחד לא יכול לעזוב את הסוכה וללכת לקרוא את הספר שלו, או לעשות סיבוב בשכונה, כי לא עבר 'מספיק זמן איכות משפחתי', כמובן. אז חייבים להשאר בסוכה אבל אין על מה לדבר כל כך. אלוקים יצילנו מכל צוקה. אז מה עושים? פותחים את הקלפים המוכרים: תורה, עבודה, צבא, התחרדלות, לייטים, יריקות. הכל, כדי לגרש את השעמום המנצנץ.
זה התהליך. ולא מסובך למגר אותי, לפרק לו את הצורה. כי ראבק, אם זה מה שקורה, תכינו מראש משחקי חברה, קלפים, בינגו, דברי תורה, שירה (בטח שירה...), משהו. או לחילופין קצרו בישיבה המשפחתית המשותפת ותתנדפו כל אחד למקומו. מותר להפרד מהמהשפחה גם אחרי זמן איכות של שעתיים. תברחו משם כל עוד האווירה הטובה בסביבה. לא מוכרחים להתבשל יחדיו ארבע שעות, גם אם זה פוגע בלו"ז ומראה שאתם לא משפחתיים כמו השכנים ממול שכל ערב שבת יושבים ביחד ובלי להתווכח בקולניות מריצים דאחקות וחוויות ארבע שעות תמימות. לא כולם כאלה וזה בסדר. ברצינות שאתם טובים איך שאתם! גם אחרי שעתיים של ישיבה משותפת ואפילו פחות.
במוצאי החג תשאלו את השכנים המצחקקים שלכם, מה הם מריצים שם לפני הדאחקות הבלתי נגמרות שלהם. אולי זה משהו מיסטי, לכו תדעו. ואולי הם מצאו את המתכון של שלומית לסוכת שלום, גם יכול להיות.
פינת הסטטוס: למישהו יש את הטלפון של שלומית?
מצב הלב: היא יוצאת רק בשידוך, כנראה שצריך לחפש את המספר של אמא שלה.
לתגובות: gilinada@gmail.com