כשאת אומרת "כן", למה את מתכוונת?

אם אנו חפצים גם לתקן חברה ולתקן עולם, נצטרך להודות בכך שגם מי שהטריד מינית נמצא על רצף החוטאים ששערי תשובה לא ננעלו בפניו

חדשות כיפה עו"ד זיו רפפורט 21/07/13 09:09 יד באב התשעג

כשאת אומרת "כן", למה את מתכוונת?
shutterstock, צילום: shutterstock

כשאת אומרת "כן", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "כן"?
האם ה"כן" הוא "כן" - ובאמת
אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת",
או שה"כן" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או", אולי הוא "לך"
כי את אומרת "כן" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מרחיק מ"לא".

כשאת אומרת "כן" אני כבר לא יודע
מבולבל ומשתגע כשאת אומרת "כן"
כי אם אומר: "היא כן רוצה ממש"
אולי מחר תכריזי: "הוא אנס!"
"זה גבר זה? זה סתם סוטה -
שומע כן - ומאמין".
ואם אלך אולי תאמרי "מזל"
אם אשאר אולי תגידי: "מנוול".

(המילים המקוריות מאתר שירונט, השינויים - שלי, ז.ר.)

מאז הולדתו בכא' באדר תשנ"ח, דרך תחולתו מחצית השנה מאוחר יותר ועד היום, רגע לפני שימלאו לו 16, הצליח החוק למניעת הטרדה מינית להתמקם היטב במרכז הבמה הציבורית בכל מקום ואתר. עם למעלה מ-94,000 תוצאות בגוגל ומאות פסקי דין הנסמכים עליו, אפשר להכריע בבירור כי מלאה הארץ הטרדות מיניות.

באותן השנים ממש עבר גם ה"מגזר" תהליך התבגרות כפוי בכל הנוגע למיניות בכלל והטרדות מיניות בפרט - החל בראש ישיבה תיכונית שנאלץ לפרוש לאחר שהודה בהטרדות מיניות של תלמידיו, דרך הקמת פורום "תקנה" ( כבר בתשס"ג.. ) ועבודתו המפורסמת יותר והמפורסמת פחות, וכלה בשבועות האחרונים בהם קבוצת הפייסבוק - "אני פמינסטית דתיה - וגם אין לי חוש הומור" הצליחה לחרוג מחוץ לגבולות הפייסבוק ולהתברג במיקום מרכזי במוסף סופשבוע של מעריב ( כג' בתמוז השנה, 5 ביולי 2013 ) בכתבה שכותרתה: "גם אצלנו זה קורה - עבירות מין בחברה הדתית".

בחברה שבה כל אישה שישית הותקפה מינית (שלא לדבר על אחוז המוטרדות), אין מנוס מהמסקנה הפשוטה שגם אם לא כל גבר שישי הוא אנס הרי שכל גבר שני הוא "מטריד פוטנציאלי", ודי לקרוא את החדשות האחרונות מבתי המשפט - החל בשופט שמשוכנע שאונס זה עניין של טעם אישי וכלה באולם בית משפט מלא מפה לפה שלא מקבל בחילה לנוכח "שחזור אונס" לעיני כל - כדי להבין שמשהו בחינוך שקיבלנו לקוי.

משהו בחינוך של כולנו (דתיים ושאינם) לוקה במידה רבה של מצ'ואיזם, שוביניזם, שלא לומר גסות רוח וערלות לב. כמו שכמעט כל אישה ספגה פעם הערה מינית פוגענית ומעליבה, כך גם כמעט כל איש העיר פעם את אותה הערה ולמצער צחקק להנאתו למשמעה. כולנו שותפים לחברה שבה זה לגיטימי "להתייחס לאדם (ובעיקר לאישה), באופן המתמקד במיניותו, כאשר אותו אדם הראה כי אינו מעונין בכך, שלא לומר לבזות אדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית..." ( ראו סעיף 3' לחוק ).

הכי פשוט זה להוקיע ובמלוא המרץ, אין דבר קל יותר מלהשתמש בכל מטבע לשון כדי לסלוד מאותו "ההוא" שהטריד. אז הוקענו, ותלינו בכיכר העיר, והנה שוב הוא כאן או מישהו אחר במקומו וכאילו שום דבר לא נעשה. אם מעבר לטיפול הנקודתי, חפצים אנו גם לתקן חברה ולתקן עולם, נראה לי שנצטרך לבוא ולומר שכולנו באותה הסירה, ולהודות בכך שגם מי שהטריד מינית, גם הוא נמצא על רצף החוטאים ששערי תשובה לא ננעלו בפניו.

מסתבר ש-16 שנה אינן מספיקות וכנראה שגם 16 שנים נוספות לא יספיקו כדי לשרש את תופעת ההטרדות המיניות מאיתנו. וזה לא כי החוק לא מפורט מספיק או לא אכיף דיו, זה פשוט כי מערכת המשפט יכולה אולי להטוות דרך אך אינה יכולה בשום אופן לחנך. לא די ביצירת חברת "פוליטיקלי קורקט" שברגע שהיא יכולה משילה מעליה כל קוד התנהגות תרבותי או מוסרי, ולא תועיל חברה שמעלה על מוקד כל גבר שהואשם בהטרדה (גם בטרם הוכחה אשמתו). יש צורך בחברה שיש לה האומץ לומר "חטאנו" ויש לה הדרך לשוב בתשובה.

הרבה מים עברו בירדן עד שהחברה הדתית הסכימה להודות ולהתמודד עם בעיות שונות שהתגלו בתוכה (ובכך אין החברה הדתית שונה מכל חברה אחרת) ונראה שאנחנו נמצאים עמוק בתהליך לקראת ההכרזה "חטאנו". כעת שומה עלינו גם לסלול את דרך התשובה - דרך התשובה רוויית האמת, הסיגופים, הטהרה והקדושה. דרך התשובה שאין בה פרומיל אחד של וותרנות עצמית אך יש בה חופן של קבלה ואהבה של האדם (כולל חציו הגברי) על חסרונותיו ומעלותיו, דרך תשובה שנוכל ללכת בה כולם, גם ובעיקר ה"מטרידים הפוטנציאליים".

ונראה לי שאין ימים טובים בישראל לסלילת הדרך מהימים שבין ט"ו באב ויום הכיפורים.

הכותב הינו ר"מ בישיבה תיכונית ועורך דין