נולד בכ"ה בתמוז תרס"ט בסלוצק, רוסיה הלבנה. למד תורה במחתרת עד שברח מרוסיה תוך סכון נפשו בתרצ"ג. ניצל ועלה ארצה בזכות מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשנת תרצ"ד, ולמד בישיבת 'מרכז הרב'.
בשנת תרצ"ח נבחר לרבו של כפר הרא"ה, ובו שרת בקודש עד שנת תשכ"ה.
היה ממקימי 'חבר הרבנים של הפועל המזרחי' (תש"ט) וממנהיגיו שנים רבות. יסד וערך את בטאונו רב ההשפעה 'התורה והמדינה'.
בשנת תשי"ג נבחר למועצה המורחבת של הרבנות הראשית לישראל, ובמשך שנים ארוכות היה חבר במועצה ואף כהן בתפקידים שונים מטעמה.
בשנת תשכ"ה מונה לבית הדין הרבני הגדול (לערעורים), וישב בו על מדין עד לצאתו לגמלאות בתש"מ.
משנת תשי"ט נתן שעור כללי בישיבת 'מרכז הרב', ומשנת תשמ"ב היה ראש הישיבה יחד עם הגרא"א שפירא שליט"א.
בשנת תשמ"ז הקים את מכון 'ארץ חמדה' ללמודי הדיינות, והיה נשיאו.
היה ממעצבי דרכה וממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית במשך קרוב לששים שנה.
חבר את הספרים 'ארץ חמדה', 'עמוד הימיני', 'חוות בנימין', 'משפטי שאול', ו'פרקים במחשבת ישראל'. ערך את הקבצים 'התורה והמדינה', 'שנה בשנה', ו'ברקאי', והיה חבר במערכת 'דעת מקרא'.
על פועלו הוענקו לו: פרס הרב קוק לספרות תורנית (תשי"ט), פרס הרב מימון (תשל"ב), פרס ח. מ. שפירא (תש"ן), ופרס ישראל לספרות תורנית (תשנ"ב).
נתבקש לישיבה של מעלה בי"ט סיון תשנ"ה.
או בלחיצה על הקישור למטה.