מעבר לדמוניזציה שהאכילה התקשורת את הנוער שהגיע לעמונה, כי ברור שבגלל כמה סיקריקים חמומי מוח (שדאגו לפרסומת הגדולה ביותר אי פעם לאקונומיקה) כל הנוער שהיה במתחם חשוד בהשפרצת חומר ניקוי על עיני השוטרים, החזיר אותי הפינוי לאחד מרגעי השיא של הפינוי של פברואר 2006 שנצרב בתודעה הישראלית:
מדובר ברגע שמקפיא את הזמן ובו ניצבת על גבעות עמונה נערה אחת לבדה , כנגד חבורה של יס"מניקים גברתנים מצוידים מכף רגל ועד ראש משל נשלחו לפעילות מבצעית של 'דובדבן' במחנה הפליטים 'באלטה' וכל מה שמפריד בינה לבינם היא שכבת פלסטיק שקופה.
התמונה הזו, שזיכתה את הצלם הישראלי עודד בלילטי בפרס פוליצר לשנת 2007, בקטגוריית החדשות "breaking news"הצליחה לתמצת באופן המזוקק ביותר את סיפור הפינוי ההוא: חוסר הפרופורציה בין נערים שעברו תהליך של התפכחות במלחמה על ביתם מאז תרגיל 'סיבוב השערים' המפורסם שמכרו להם בכפר מימון, לבין משטרה שפעלה בהתאם לנוהל: 'לפרק את הצורה'.
אתה מסתכל על התמונה ותופס את הראש, משפשף את העיניים ומסתכל שוב:
שוטרים יהודים. יקרים. שביומיום מחרפים את נפשם ומגנים עלינו בגופם ופתאום אתה רואה אותם שועטים בהתקף אמוק לעבר מטרה מדומיינת הידועה בסיכון הביטחוני הרב שלה:
נערה אחת, תלמידת כיתה י"א, שכל מה שיש לה מסתכם באמונה ומעיל ירוק וכולם עטופים בשכבה עבה של פחד והלם.
אולי שכחנו, אבל כל מי שאי פעם נפגש עם יסמניקי"ם כועסים על אופנוע, או פרשים על סוסים יגיד לכם שמדובר בחוויה שהמילה 'לא נעימה' תמתח את המילה 'אנדרסטיימנט' לגבולות חדשים:
העוצמה, הכוח, האפודים, האלות, הסוסים, הנשק. לא בדיוק משהו שאמור להכין נערה שהעימותים היחידים שלה הסתכמו עד אותו רגע בטקסטים של הראי"ה קוק עם כוס תה על רקע הנוף הפסטורלי של השומרון.
ואתה רוצה לשאול אותה:
תגידי, מה נסגר איתך? מאיפה הכוחות הללו? במקום לברוח פשוט לעמוד שם ולחשוב שתוכלי לנצח צוות של יסמניקי"ם עם פתיל באורך של במבה?
ובין לבין, אנחנו שוכחים שהנוער הזה, שהגיע לשם, לעמונה, הגם שייתכן שבעוד כמה שנים כבר יטבע כמו כולנו במלחמת ההישרדות של החיים והמשכנתא, מנפץ בהגעה שלו את הסטיגמציה שהוצאה על חלק מילדי דור Z:
אלו שמעדיפים לשבת בבית במצב צבירה של בטטות והמאבקים היחידים שלהם עד עכשיו הסתכמו במשחקי הסוני פלייסטיישן 5 ותחרויות של גיימרים.
ובשעה שכל התקשורת בישראל לא מפסיקה להלל את תנועות המחאה שפורצות בארצות הברית על רגע החלטותיו של הנשיא טראמפ ולא מפסיקה לשאול: מדוע המחאות הללו כל כך מסורסות כאן בישראל, מגיע לו הנוער הנפלא הזה (שלא מפסיק גם להתנדב ולתת מעצמו בעוד תחומים) ומוכיח שגם בישראל 2017, יש אנשים שמוכנים לחטוף פיצוצים ומכות (וכולנו הרי יודעים שבגלל שביבי האמין לרצינות כוונות הנוער וניסה להימנע מתמונות 'עמונה 2' הוא השקיע כל כך הרבה משאבים בפתרון העניין) גם על נושאים גבוהים יותר מיוקר המחיה, כמו למשל: אדמות ארץ ישראל.
ורק על זה נוער יקר, על היכולת שלכם להילחם ולהפוך את העולם, אני לגמרי מקנא בכם.
אשריכם!